00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

האגדה על הקרפד בפטיו - הגירסה לילדים

 

הילדונת שלי מתקשה להרדם לאחרונה. היא מוטרדת מהגמילה של איימי ויינהאוס ומכוכבי שביט מתפוצצים.
היא מבקשת סיפור בעל-פה לפני השינה.
וזה הסיפור האחרון שסיפרתי לה.
 
- - - - - -

 

היה היה ארמון  קסום שגרו בו רק אנשים זקנים. האנשים הזקנים עזבו את בתיהם המפוארים והעתיקים כי קצו בבעיות התחזוקה. הם החליטו לעבור לעולמחדשמופלא, ארמון ללא עבר. הארמון נבנה מבטון קל בצבעי אפרסק עליזים והרהיטים נבנו מעץ בהיר וזול, ששידרו אווירת רעננות וחידוש והיה ברור שלא  יחזיק ומעמד לאחר מותם של הדיירים.
באווירה שמשית ואופטימית חיו האנשים הזקנים בארמון. איש לא חלה, ואם חלה הושם בקרן זווית. איש לא מת, ואם מת מותו לא נודע לדיירי הארמון.


- - - - - - -

במרכז הארמון, בין ארבעה קירות זכוכית  היה פטיו קסום. בפטיו פרחו צמחים מופלאים ובאמצעו הייתה בריכת צמחי מים. המים היו ירוקים ואטומים כמו דשא  סינתטי ובתוכם שחו דגי זהב  שמנמנים ודגיגונים קטנים בשלל צבעים. על-פני המים היו חבצלות מים לבנות וורודות. מעל הבריכה היה גשרון עץ יפני ולצידו רחבה קטנה ועליה שולחן וכסאות עץ, להנאת דיירי הבית. הדיירים אהבו לשבת במרפסת בתיהם ולהשקיף על הבריכה היפה.
 
- - - - - -

 

לילה אחד נשמע קול מוזר מן הפטיו. קול קרקור עז כמו נביחת כלב. הדיירים הופתעו. לא הייתה זו צפרדע, כי צפרדעים רבות היו בבריכה הקטנה וקול קירקורן עדין ונעים לאוזן. לא היה זה כלב, כי חוקי הבית אסרו על הדיירים לגדל חיות מחמד, שמא יפריעו את מנוחת דיירי הארמון.

עם בוא הבוקר, טרוטי עיניים וזועפים, התלוננו בפני משרתי הארמון על הרעש הנורא. המשרתים העבירו את המסר לערכאות עליונות. הוחלט להמתין עוד לילה ולראות האם הקרקור/נביחה הוא אפיזודה חולפת או מטרד אמיתי.
 
- - - - -
 
למחרת, בדיוק בחצות, כשדיירי הבית רק שקעו בשינה, נשמע שוב הקרקור המחריד. גם הלילה לא ישנו הדיירים. בבוקר נוצר עומס על מרכזיית הארמון עקב אזעקות חירום תכופות . דיירים רבים חשו ברע ולחץ דמם עלה. האחיות המותשות עלו וירדו בין הקומות עם מכשירי המדידה שלהן, שלל תרופות הרגעה תחת זרועותיהן. הארמון היה כמרקחה.
 
- - - - - -
 
ביום השלישי הודיעו הדיירים שאם לא תיפתר הבעיה הם ינטשו את הארמון, נטישה המונית. הנהלת הארמון התגייסה לפיתרון הבעיה. הובאו יועצים ממקומות רחוקים, מומחים ליונקים ימיים ועובדי בריכות נוי. הוחלט לשים מעקב על בריכת הנוי. שבעה ימים ולילות הסתובבו אנשים בירוק, חמושים ברשתות, ולא הצליחו לגלות את מקור הקרקור. תוך שבוע נפלו מחצית מהדיירים למשכב. התלונות העיקריות היו סחרחורות, תעוקת חזה וזמזומים באוזניים. לבסוף נמצא מומחה בעל שם עולמי שהבטיח שיפתור את הבעיה תמורת ממון רב. הנהלת הארמון נאנחה בייאוש, אך נכנעה לתנאים המחפירים ולסחטנותו של המומחה. מה לא עושים למען שלוות-נפשם של דיירי הארמון?
 
- - - - - -
 

עם שקיעת השמש התייצב הזואולוג בפטיו, לבוש במדי הסוואה ולמצחו פנס, על כתפו רובה צלפים גדול. הדיירים הביטו בו ביראת-כבוד. סוףסוף מישהו שנראה רציני. הזואולוג הקרבי הגיעה מלווה בתאילנדי נמוך, ומייד כששקעה השמש השתרע על כסא נוח ונרדם. התאילנדי עמד על משמרתו, מביט ללא הרף לתוך המים כמחפש זהב. ב-2 בלילה נשמע הקירקור המאיים. התאילנדי העיר את הזואולוג הקרבי שירה שלוש פעמים ביצור הירוק. הסתבר שהקרקרן הוא קרפד גדל-ממדים, ומבנה הפטיו יצר הד והעצים את קירקוריו לרמות לא הגיוניות. הזואולוג הציג בארשת ניצחון  את גווית הקרפד בפני הדיירים ושומרי הארמון, לבקשת הדיירים הם צולמו עם הדלי למזכרת נצח. (את זה לא סיפרתי לילדונת. אמרתי שהזואולוג ירה בקרפד באקדח הלם ושיחרר אותו בירקון)

בלילה הבא מתקה שנתם של דיירי הארמון, והם חיים באושר וישנים היטב עד עצם היום הזה.

 

 

ה ס ו ף

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

66 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת