00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

הרהורים על אושר

 
 
happyness- Liam Breandan de Frinse
 
לאחרונה נפגשתי עם תחקירנית מערוץ 2, בקשר לתוכנית שהם עושים בנושא "אושר מהו?"
 
בעקבות השיחה מתגלגל המושג בראשי ולא מניח לי, אני מנסה להבין מהו אושר, מהי המילה הענקית הזו עבורי.
 
רבים נוטים לשייך את האושר לדברים חיצוניים, חומריים. האושר יגיע כשיהיה לי הרבה כסף, כשאשיג את המשרה הנכספת, את הקידום אליו אני מייחל, כשאמצא זוגיות... מרדף אין סופי אחרי עוד ועוד דברים שנדמה לנו שהם הם האושר.
 
רק בשנים האחרונות מאוד, הבנתי שהאושר שלי לא תלוי בדבר מלבדי. הוא נמצא בתוכי ורק אני זו שאוכל לתת לעצמי את ההזדמנות לגעת בו, להיות שם במקום בו האושר נמצא.
 
השכלתי להבין שאושר יגיע אלי רק כשאהיה שלימה עם עצמי, שאקבל אותי ואת הווית חיי כמות שהם, גם אם הם לא בדיוק כמו שחלמתי שיהיו (וחיו בעושר ואושר עד סוף ימיהם...).
 
השנים האחרונות בהן  התמודדתי עם גירושין קשים ומכוערים, חסרון כיס קבוע, תאונת דרכים, מחלה של אהוב ומוות לימדו אותי שאין מובן מאליו בחיים. שהם מורכבים מרגעים קטנים של שמחה שאני אוצרת בתוכי. בשנה האחרונה לחייו של הדובי שלי, חזרתי כל פעם על הצורך הזה שלי לאסוף, לאגור את הרגעים הקטנים של האור כדי שיהפכו למזון של חיי בהמשך. שמחתי על כל רגע שהייתי איתו, על כל מילה ודקה של חיוך, על זה שיכולתי ללוות אותו אל מותו, להתמודד איתו עם המוות הזה המאיים, לאפשר לו להפרד מהחיים בצורה שלימה, לאפשר לעצמי להפרד ממנו בשלימות, לקבל. לקבל את המציאות הזו על כל הכאב שבה ולהשלים.  (אפשר לקרוא את זה לאורך כל הדרך פה בבלוג וביומן).
 
איפשרתי לעצמי להציב את עצמי לפני האחרים, גם אם הם נפגעו מזה (במיוחד בני משפחתי) איפשרתי לעצמי את עצמי, והרבה בזכות הדובי והשנים שהייתי איתו.
 
הפסקתי להשתמש ב"מחשבון" - קלוריות, משקל, כסף, השגים... 
הפסקתי לעשות השוואות - מה יש לי, מה יש "לך"
הפסקתי לרצות להיות משהו אחר, מישהו אחר. 
הפסקתי לחפש את האהבה. הבנתי שהיא נמצאת בתוכי, אני רק צריכה לתת לה הזדמנות לצאת לאור. כשהיא תהיה שם, היא תהיה בכל המובנים שלה, היא תהיה בגדול.
 
הבנתי שהחיים חד פעמים, לא תהיה לי הזדמנות שניה (זו אמירה קלישאית משהו שכולנו יודעים אותה, אך לא מפנימים באמת). אם אבזבז את חיי על הטפל, אפספס את העיקר - שהוא אני.
הבנתי שהחיים עשויים מדברים קטנים, לכן צריך להנות מכל רגע שכזה.
הבנתי שהנתינה חשובה לי מהקבלה, היא עושה לי טוב ולכן אני נותנת לא על מנת לקבל בחזרה. יתרה מכך, למדתי שנתינה כשזאת מביאה אליך חזרה דברים ברמה הרבה יותר גבוהה, היא ממלאת צורך פנימי, שגודש אותך. הדברים החיצוניים מאבדים את המקום המרכזי שהיה להם בחיי. למדתי שבצורה הזו אני מקבלת הרבה יותר ממה שקיבלתי אי פעם.
הבנתי גם, שהכתיבה שלי, היא אחת הדרכים שלי אל האושר. היא מעניקה את היכולת לפרוק, להביא דברים אל עצמי ומתוכי, היא מאירה בתוכי מילים.
 
האושר הזה, קיים בי, בתוכי. הוא איתי והוא לא זמני. הוא זה שמאפשר לי לראות, תמיד, את חצי הכוס המלאה, גם אם אני שקועה ברגע מסויים בתוך החצי הריק. הוא ארוג בתוך חיי בצורה של חיוך תמידי השפוך על פני.
 
אושר
זו גישה לחיים, זו צורת הסתכלות, זו צורת חיים.
 
אני מאלה שזכו לראות את האור
אני אדם מאושר.
 
 
 
 
Happyness - anne luneau
 
 
"אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,
יורד כמו דמעה בנשמה"
 
                                                    / ויניסאוס דה מוראס
*
מיותר לציין שלא נמצאתי מתאימה לתוכנית, המחפשת אנשים שמחפשים את האושר (בכל מיני דרכים, זן בודהיזם, גוף נפש, קוצינג ועוד), ואני, כבר מצאתי אותו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

100 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת