00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

FreeCats

המזל הרע של פפואה

גורה קטנה הגעתי לכלבייה.. את תחושות הפחד וחוסר האונים לא אשכח לעולם. את התא חלקתי עם עוד שני גורים במצב דומה לשלי.. יחד הצטנפנו בלילות הקרים.
עבר זמן ושניהם אומצו.. נותרתי לבדי.
שותפיי לתא התחלפו מדי תקופה, ורק אני נשארתי, כל הסיטואציה הזאת גרמה לי לתהות למה רק אותי לא רוצים, מה פגום בי ומה לא בסדר...?
ימים עברו, נרקבתי בכלבייה... הגעתי לימי אימוץ של ראשון אוהבת חיות במטרה למצוא לי משפחה. גורה יפה הייתי, חיננית משהו.. אך מרוב ריגשי נחיתות נמנעתי מלהתחבב על מאמצים פוטנציאלים כמו חברי ברי המזל.
העדפתי להצטנף בצד, בשקט.
 
"ועם הזמן..ועם הזמן הכל חולף" טוב, לא במקרה שלי כנראה.. שבועות עברו, חודשים, שנים ! ולא נמצא לי דורש..
נפתחתי מעט למתנדבים הקבועים ולכלבן. אך מלבדם לא רציתי בחברת אדם. שנים בתא לימדו אותי שיש לסמוך רק על החושים של עצמך, זכרו זאת.. למקרה שתגיעו יום אחד, חלילה וחס למצבי.
אך הנאיביות המעוררת פליאה של חברי הביאה אותם רחוק.. ואותי, הותירה הרחק מאחור.
 
כל יום אימוץ אני מגיעה... רק שבניגוד לותיקים האחרים, גם שביב התקווה הקטן שהיה להם לא היה אצלי. כך למדתי לא להתאכזב.
לא אגיד שלא רציתי בית! פשוט שכבר לא האמנתי שיגיע....
 
בהפנינג פורים האחרון התלבטתי רבות אם להבריז באיזה תירוץ. בסוף החלטתי שאבוא.. אמורים להיות מפורסמים.
 
היום השישי עבר כרגיל.. לא הסתכלו לעברי אפילו, כרגיל.
אבל אז, ביום שבת - אומצתי !
 
משפחה מקסימה שהסכימה לקבל אותי על אף כל מגרעותי שגרמו למשפחות אחרות לדחותי על הסף...
התרגשתי, למעשה.. כולם התרגשו.
 
הגענו הביתה.. הביתה... איזו מילה מוזרה.
הסתובבתי בבית והתחלתי להתרגל לרעיון הזה.. יש לי בית, הורים ואחים.
מוזר, לא? אחרי שנתיים וחצי בכלבייה.
 
אבל לא היה לי הרבה זמן להתרגל... יום אחרי, נשרף הבית כשאני בפנים. איבדתי הכרה ורק בזכות כבאי אמיץ שהנשים אותי ולא ויתר חזרתי לעצמי.
"מה שלא יהרוג אותך יחשל אותך" מילמלתי בראש.. והגעתי להחלטה שכנראה סיימתי את כמות הדברים הרעים שיכולים לקרות לי, ושעכשיו יהיה לי רק טוב !
 
עם המחשבה הזו הלכתי לישון וקמתי בבוקר.. בבית אחר, הבנתי מהמשפחה שלי שכנראה שהוא שייך לסבתא החדשה שלי.
עבר עלי יום רגוע יחסית, ברובו ישנתי.. עדיין עייפה מההתרחשות אמש.
 
בערב יצאתי לטיול גדול בשכונה החדשה עם בעליי, הלכתי בגאווה ! עברתי את כל זה, אבל אני חיה וטוב לי, יש לי משפחה !
אבל אז נשמע פיצוץ חזר, פיצוץ מחריש אוזניים ! פיצוץ כזה שהקפיץ לי כל שריר בגוף... רצתי בכל הכוח, רצתי הכי מהר שאפשר!!!
הראש השתחרר מהקולר וטסתי למקום הכי רחוק שיכלתי.
 
עכשיו אני רעבה ובודדה, כואבת לי הרגליים והגעגועים מאיימים לשבור רסיס נוסף מהלב שלי. עוד מעט 24 שעות ברחוב. מסתובבת בין פחי האשפה..
 
זר כאן, חשוך ומפחיד. עזרו לי לחזור הביתה!
 
 
כמה הגורל עוד יתאכזר אלי?...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל FreeCats אלא אם צויין אחרת