00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

אבי ילדיי

27/03/2008
קראתי עכשיו את הרשומה של אירוס הנגב, על אבא שלה. הרגשתי כאילו אני מכירה את הנפשות הפועלות. בכלל יש פה אינפלציה בבלוגיה בסיפורי אבא בימים האחרונים. אולי הקריאה מייצרת אסוציאציות וזה מה שמביא את הגל. גם אני כתבתי אתמול על אבי ילדיי. כשהתחלתי את הרשומה ההיא, חשבתי הרבה על אבא שלי, שהוא לא אב-השנה בעיני. אבל לעומת הסיפור של אירוס, או של ילדיי, הוא ממש מתנה.
 
אחרי שקראתי אותה, הרגשתי צורך לכתוב קצת על הגבר שהתחתנתי איתו. שהבאתי איתו ילדים. שאהבתי. שהיה בתקופה מסויימת החבר הכי טוב שלי. על האיש החברותי והמקסים שהיה מסמר המסיבה וכולם רצו בחברתו. וגם על זה האפל שחי בתוכו.
 
אבי ילדיי היה ילד מוכה. אבא שלו היה איש גדול ואלים שהפליא זעמו בילדיו. כשהיה מגיע הביתה, היתה אשתו מזדרזת להתלונן על ילדיה, וכך נחסכה ממנה מנת המכות שהיתה צריכה להנתן בכל מקרה. איזה אישה מסכנה ואומללה, הסבתא של ילדיי.
 
זה לא שמיד כשמכירים, אז מספרים שאתה ילד מוכה לשעבר. לשעבר כי כבר גדלת ועזבת את הבית. מבפנים אתה ממשיך להיות מוכה כל הזמן. הייתי צעירה וחשבתי שאהבה יכולה לרפא הכל ושלא מתחתנים עם המשפחה. כמה שטעיתי. כשכבר גרנו ביחד, חזרתי יום אחד הביתה מהעבודה ומצאתי אותו מחכה לי בכניסה של הבניין השכן. הוא ראה שהגעתי ויצא אלי.
בואי נלך מפה לאנשהו, לא חשוב לאן.
אני עייפה, הגעתי מהעבודה, רוצה לנוח.
אז נלך להורים שלך, לא חשוב לאן.
 
הוא לא נתן לי לעלות הביתה והיה ממש מוזר. בסוף הוא אמר שהוא רב עם אבא שלו בטלפון, ואבא שלו איים עליו שהוא יבוא וישבור לו את כל העצמות.
הייתי בשוק. היינו בני עשרים ושתיים. לא ילדים (כך לפחות חשבתי), אבא יכול לאיים בגיל כזה?
 
אבל לא היתה לי ברירה. נסענו להורים שלי וחזרנו הביתה רק למחרת. זאת היתה אפיזודה שחלפה. אחר כך אבא שלו לא הסכים שנתחתן כי הוא צעיר מידי. אחר כך הוא גם איים על אבא שלי בטלפון. בסופו של דבר הוא בא לחתונה ולקח את המתנות שאסף מהצד שלו. אבא למופת.
 
אחרי החתונה, בעלי ניתק את הקשר עם משפחתו. לעיתים רחוקות הוא דיבר עם אמא שלו בטלפון. אני הייתי המשפחה שלו, החיים שלו, החברה שלו, המושיעה שלו. אני והמשפחה שלי.
 
אחרי שהבן הבכור נולד, אביו של בעלי הגיע עם כסף וסליחות ובקשה לקרוא לילד על שמו. בעלי לשעבר החליט לקבל את הכסף והסליחה אבל לא רק שויתרנו על השם, גם החלפנו את שם המשפחה.  אחרי שנתיים בערך התגלה אצל אבי בעלי סרטן והוא מת בגיל ממש צעיר. לפני הסוף הוא שוב ביקש סליחה מילדיו ובעלי לשעבר אמר לי שהוא פשוט פוחד ממה שמחכה לו אחרי המוות.
 
בכל אופן, בעלי לשעבר לא היה מוכן לילד. היינו נשואים כבר חמש שנים וכל התקופה הזאת הייתי כולי לרשותו.  פתאום בא יצור קטן ומעצבן ולוקח אותי ממנו. אם פעם היו לו מצבי רוח משתנים אבל אפשר היה להסתדר עם זה, פתאום השינויים היו קיצוניים ולא ברורים. לפעמים בדרך הביתה, שאלתי את עצמי מי יחכה לי היום. אמנם הוא לא היה אלים פיזית, אבל היתה המון אלימות מילולית. מילים קשות. כל פעם שהתווכחתי הוא היה מכנה אותי בשמות ואם התעלמתי, היה יותר גרוע.
 
ערב אחד הוא הסיר מחסומים והאלימות הפכה פיזית. הבן הגדול שהיה כבר בן שלוש, התעורר ויצא ממיטתו. היה קטע מפחיד. למחרת הלכתי לעורך דין. אחרי שבוע הגיעה הבקשה ואני אמרתי לו שאני רוצה להתגרש. היו שיחות, דיבורים, בכי אל תוך הלילה ופיוס. החלטנו לנסות שוב והשנתיים הקרובות היו לא רעות. סבירות באופן יחסי. ואז הגיע הילד השני.
 
זהו. כל הנסיונות שלו להחזיק את עצמו בתלם התפוגגו. הוא הרגיש שהוא מתפרק. אפילו הלכנו לייעוץ נישואין והיועץ כל הזמן נתן לו שיעורי בית. לי היועץ היה אומר: תמשיכי בעבודה הטובה שאת עושה. זה תיסכל את בעלי לשעבר. הוא החליט שהוא רוצה להתגרש. למען האמת, שמחתי. שמחתי שזה בא ממנו והוא יוביל את התהליך. הלך די מהר והתגרשנו אחרי דיון אחד ברבנות. הסכמנו על מה שהסכמנו, ניסיתי לשנות כמה סעיפים. איפה שהתנגד, ויתרתי. לא רציתי שיתחרט.
 
היה לי מאוד עצוב, אבל ידעתי שאין ברירה. שזה או השפיות שלי או שסתם אני מוחקת את עצמי. בהתחלה היה מאוד קשה. הויכוחים. הנסיונות שלו לשלוט בי כמו קודם. היתה תחושה שהוא מצטער  ורוצה להחזיר את הגלגל לאחור אבל יודע שזה אבוד לו ולכן נלחם בי. אבל למרות הכל לא נשברתי. בסופו של דבר אחרי שנתיים הכל נכנס לתלם. הסדרי הראייה, התשלומים, ארועים משפחתיים משותפים. לא שפתאום הוא הפך לאיש מדהים, אבל המרחק והפגישות הממודרות עשו את שלהם. לפעמים כשהחזיר את הילדים אפילו היינו מדברים קצת כמו פעם. יום אחד הוא החליט שהוא רוצה להיות נהג מירוצים וזהו. נסע לחלום חלומות בניכר.
 
הכי עצוב לי בשביל הילדים. נורא עצוב לי שכל התפיסה שלו מעוותת והוא מנסה להנחיל את זה להם. אני לא אומרת שאני חפה משגיאות אבל לאורך כל הדרך, בדקתי את עצמי, שאלתי שאלות, ניסיתי לברר. הוא יודע הכל לבד. 
 
פעם כשהוא התנהג בצורה קיצונית לבן הגדול אמרתי לו, לאבי ילדיי: אני לא כמו אמא שלך. אני לא אעמוד מנגד אם אתה תפגע בבן שלך.
 
היה לו רצח בעיניים: את משווה אותי לאבא שלי. מטומטמת אחת, את לא מבינה כלום.
 
ברור. אם הייתי מבינה משהו מהחיים שלי, הם היו נראים לגמרי אחרת.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת