00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג החדש של ע ל ו מ ה

ציפי מעין, mayanzz, זכרך לברכה

23/03/2008
נפגשנו באופן וירטואלי בדיוק לפני ארבע וחצי שנים. את בבלוג אחר, אני בבלוג אחר. הבלוגיה היתה צעירה, ולא היו רבים, אז אפשר להניח ש"כולם הכירו את כולם" בימים ההם, ובכל זאת עובדה שנמשכנו זו אל זו, הדהדנו זו לזו, והקשר המתמיד ונמשך.

הקמנו לנו קהילה קטנה. בהתחלה כולה בבלוגים - קוראים זה את זה, מגיבים זה לזה, מארגנים ביחד תחרויות היתוליות מסוגים שונים, אפילו כמה דרמות היו לנו.

לפני כמעט ארבע שנים הקמנו לנו את הקומונה הקטנה שלנו. כבר לא חשופים לעולם, אלא נחשפים בדלת אמותינו, בפני קבוצה קטנה ונבחרת. מהר מאד התכנסנו להיות שמונה בלבד. שמונה שמורשים להיכנס ולקרוא, וקצת פחות מאיתנו - שלושה-ארבעה-חמישה, שגם חושפים את הצלחותינו וכשלונותינו, את אושרינו ואת מכאובינו. הקומונה הזו היא מקום קסום של שיתוף, של אהבה. קשה בכלל לתפוס כמה אהבה יכולה להתפתח, כשהקשר הוא ברובו וירטואלי.
ואת היית "זקנת השבט שלנו". החכמה, הממתנת, זו שרואה את התמונה כולה, שיודעת מה הדבר הנכון להגיד, שנותנת את העיצות הכי נכונות.

בשיחת הטלפון האחרונה שלנו, לפני כמה שבועות, כשהיית בבי"ח, סיפרת שגם שם את עוסקת בייעוץ ואימון לכל הסובבים. צחקתי, כי זה היה כל-כך אופייני לך. וכמה טוב לנו שזכינו לייעוץ הפרטי שלך, בזמינות גדולה כמו שהוירטואליה מאפשרת (בכל רגע פנוי...), ובהיכרות עמוקה (כשזו שגבולותיו של טיפול אמיתי לא באמת מאפשרות...).

ציפי. היית שם בכמה וכמה צמתים חשובים בחיינו בארבע השנים האלה. השפעת על חיינו מכמה כיוונים - כי היית מחוברת גם אלי, גם לרוני. ידעת להראות לי, שוב ושוב, את עומקה של האמהות שלי, כשאיבדתי את התמונה השלמה. הסמקנו, ורווינו נחת, כל אחד בתורו, כשהצבעת על צעדי הגדילה שלנו. ידעת לפייס, ידעת לייעץ - והעיצות שלך היו משמעותיות ומכוונות, ומצילות חיים. היית שותפה ללבטים המשפחתיים שלנו, הזוגיים, ההוריים, אפילו לקשיי הלמידה. לפני כמה וכמה חודשים הצעת שניפגש ותלמדי אותנו אסטרטגיות למידה. כמה מובן מאליו זה היה בעיני אז, שאת כאן לתמיד, ונגיע מתישהו, כשיתאפשר...

ציפי. גם אנחנו עקבנו אחרי הגדילה שלך. "בנינו" אתך את הבית שלך, עוד משלב התוכניות והאישורים. חגגנו אתך את הכניסה לבית. עקבנו אחרי התפתחות היצירה שלך - המוזה שחזרה ואיפשרה כתיבת שירים, והחדווה שבעבודה בחומר. היינו שם אתך בשלב הנסתר, בו הפסלים יצאו לך מכוסים, בו גם לנו כבר היה נראה שכולנו יודעים, ורק את עוד לא. והיינו שם במלחמה, וחיזקנו כמה שיכולנו, וידענו שאת חזקה ונלחמת. ושלחנו אנרגיות, ושלחנו אהבה, והבטחנו שאנחנו אתך (ועוד יותר, שאנחנו צריכים אותך איתנו).

כששמענו ביום חמישי ש"הלכת לישון", הלב החמיץ פעימה, נעשה כבד. את חסרה לנו כל-כך כבר כמה וכמה שבועות.

והבוקר קיבלנו את הבשורה המרה.
אנחנו כבר מתגעגעים.
אני לא הנרי מור

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ע ל ו מ ה אלא אם צויין אחרת