00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הרהורים קוסמיים

טרף טרף תרדוף... אני טורף?


אני נפעם כל פעם מחדש מהגילוי שאפשר להיות יצירתי ברמות העמוקות ביותר שלנו ככלל ובנושא הכתיבה בפרט - אני מתחיל לכתוב רשומה ולא תמיד יודע כיצד היא תסתיים!

ונתחיל מהסוף - שמו השאפתני והמתיימר (במיוחד לאור העובדה שאני לא מוותיקי התחום) של הבלוג הוא "פרויקט היקום" - מה שמעיד על חיבה לעקרון ה"התחלה מהסוף" וחשיבה בגדול.
דעו לכם שזה לא בהכרח רק עניין פסטורלי, זה עשוי להיות גם קשור לטרף כפי שעשוי להתבהר בהמשך.

הנה מה שהצית לי את שרשרת המחשבות בנושא:
צפיתי לי בתחרות קפיצה לגובה בטלוויזיה, ומשהו משונה תפס את עיניי בהתנהלותם של שני מתחרים שקפצו זה אחר זה, או יותר נכון בעקרונות שמאחורי התנהלותם. בקופץ הראשון לא זיהיתי משהו "חריג" ובדיעבד התברר לי שיחסית, הוא נראה ממש רגוע ובשליטה. הוא קפץ, פגע במוט, נכשל במשימתו והזעיף פנים.
ואז הגיח למרקע הקופץ הבא... מגיר זיעה, מתנשף, חוזר באובססיביות על תזוזות כמו לא היו בשליטתו. היה נראה כאילו הוא לחלוטין לא מעכל שהרגע הגדול הגיע, ועכשיו הוא פשוט נכנע לשטף האדרנלין בגופו, ובמקום מה שיתכן וכל אדם שפוי היה עושה תחת לחץ כבד שכזה - בורח, הוא מתכונן להשתמש בו כאנרגיה לטובת ביצוע המשימה לפי מיטב הידע הטבוע בו מכל אלפי האימונים שצבר במשך שנים...
surprise surprise, יש לנו הצלחה ושאגת ניצחון אדירה של אולי 6 בסולם ריכטר משתחררת לה, ומותירה אותי עם שאלות לגבי העקרון והמנגנון מאחורי מה שזה עתה ראיתי:

האם היה לאדרנלין תפקיד חיובי בקפיצה? האם אפשר להשליך זאת על החיים?
לו היו לי רק שתי אופציות, מה עדיף: להיות רגוע ולהיכשל או להיות מתוח ולהצליח?
זאת שאלה עמוקה בעיניי. אין לי תשובה אוטומטית טובה אליה, זה מבקש ממני לחשוב, מפני שכל הנחה מוקדמת שיש בראשי עשויה להיות התניה שורשית שאינה בהכרח נכונה.

וזה מוביל אותי לחשוב עמוקות על כל מושג הטורף - יתכן שעקרון הטרף הוא נצחי ורק תוכנו משתכלל ומתעדן עם הזמן?
כלומר, המילה טורף וודאי מיד מעלה אסוציאציות של שני בעלי חיים במרדף סוחט דמעות לחיים או למוות, אבל רגע - הטבע הוא אומנם מסעדה אחת גדולה, אך האם בכך מסתכם עניין הטרף? שאלה גדולה אך קל לי לשלול אותה כשאני חושב על ההתנהלות האנושית הרווחת כיום. כמובן שהיו וישנם עדיין מיניי טורפי/ציידי בשר אנושיים, שאם יורשה לי להביע דעה, מעט מעדנים, אך בוודאי שלא בצורה הגדולה ביותר האפשרית, את אופי הטריפה המתבצעת מעט למטה בשרשרת המזון. אך האנלוגיה רצה גם מעלה וקדימה אל היחסים בין בני אדם, בין בני זוג, בין עמים ודתות, "בין אדם למקום" - ובעצם כל העולם כיום מבוסס על "לקיחה" ו"נתינה" - שזו פשוט דרך אחרת לציין טריפה - אמנם עדינה יותר ולעיתים אף סמויה מן העין, אך בגדול עקרון הפיצול נותר בלתי מעורער: טורף-נטרף, נותן-מקבל, מנצח-מפסיד, שולט-נשלט, נעלה-נחות.

אז מתוך נקודת ההנחה שקיים כאן תהליך של עידון, לאן הוא הולך?
האם השלב הבא בעידון הוא ביטול כל נתינה ולקיחה? ביטול כל יחסי הגומלין האנושיים? כמובן שזה לא יהיה הגיוני, לפחות בשלב (קוסמי) זה, כי אנו זקוקים זה לזה, אך כיצד משהו יכול בכלל להמשיך להתרחש אם מסירים את הפיצול בין הפרטים השונים וגורמים להם לראות שהם אחד? איפה האקשן? איפה הדרמה? איך "מכונת" היקום יכולה להמשיך לעבוד? מה יניע אותה אם לא משחקי טורף-נטרף משוכללים ותחרותיים? והכי חשוב - האם זיהוי חוסר הפיצול הבסיסי הקיים בכל הולך להפוך אותנו למעין חיות מחמד של עצמינו ולחסל באופן סופי את עקרון הטרף המתרחש לו כבר מאות מיליוני שנים [או אולי מיליארדי שנים אם מחשיבים את ה"מוות" של גרמים שמימיים ואת נסיבות מותם (חורים שחורים, התנגשויות ופיצוצים אדירים כטורפים)] - לכאורה זה נשמע לי טוב, אני בעד שלום, אני אוהב שלום, אך האם שלום משמעו מנוחה או עצירה?
אולי אנשים בעצם מפחדים משלום כי הם חוששים שהחיים יהיו משעממים?

אני לא סבור ששלום משמעו רק מנוחה, בטח ובטח שלא "מכל מלאכה". בעלי החיים ובני האדם הפועלים, בין היתר, על בסיס עקרון הטרף ברמותיו השונות, הם הרי חלק בלתי נפרד מהיקום, לכן אפשר בהחלט לומר שהיקום משתמש בעקרון הטרף כבר זמן רב מאוד (לדעתי ניתן לומר מראשיתו אבל זה לא קריטי לעצם העניין), והדבר תרם רבות לפיתוחו ולכן לא מן הנמנע שעקרון הטרף ממשיך וימשיך גם ברמות מעודנות יותר על מנת לאפשר המשך התקדמות קוסמית.

ואז נשאלת השאלה - האם אני טורף בעל כורחי?
ואם כן, טורף של מה? האם ביכולתי לבחור את רמת העידון בה אני פועל? האם ביכולתי לבחור מה לטרוף? האם כביטוי וכחלק בלתי נפרד מהיקום ביכולתי "לטרוף" למען היקום וברמה הגבוהה ביותר שתקדם את התפתחותו?
או ששלום פירושו מנוחה ועליי להיצמד לעקרון הזה ותו לא?
מוזמנים להגיב.
 
נ.ב. הייתי מצרף קליפ של ביורק שבו היא שרה: "אני הצייד/ת," אבל ביורק למי שעדיין לא יודע היא מעין כבשה-מוסיקלית-שחורה (ויותר לבנה מרוב הכבשים מבפנים) ולכן על אחריותכם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יאיר 83 אלא אם צויין אחרת