00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

צלופן - מארי ארנה

כשראיתי את הספר בחנות חשבתי שאני חייבת לקרוא אותו, גם בגלל השם השקוף והמנצנץ וגם בגלל העטיפה היפהפיה של רוסו. (כן, אני מסתכלת על הקנקן. תמיד. עטיפה היא בהחלט אלמנט נחשב בהחלטת הקניה שלי.)
לשמחתי קיבלתי אותו מנורית  (תודה לך נורית! )  והרי התרשמותי:
 
אי שם בלב יער האמזונס נמצאת פלורלינדה, בית אחוזה ובית חרושת לנייר שלא מופיעים בשום מפה.
 דון ויקטור, המהנדס, הגשים את חלומו, לשלב בין אהבתו לנייר ובין רצונו לבנות מבנה פלאי בג`ונגל.
במשך 20 שנה ייצר ושיווק נייר חום , ולאחר נסיונות שנמשכו חודשים רבים הצליח להפיק צלופן משדות הקנביס.
החומר השקוף והפלאי מביא עימו דחף שאינו בר-כיבוש לומר את האמת. לשונות משתחררות, תשוקות כבושות ורגשות מודחקים יוצאים החוצה.
החיים לאחר המצאת הצלופן עומדים להשתנות.

"זרוק חופן בשר אל תוך אפלת הלילה,ובתוך שעה הוא ייעלם ונחיל חיפושיות זבל יפשוט עליו לטורפו עד העצם. השאר את העצם במקומה, ופטריות יסיימו את המלאכה עד מהרה, הכימיקלים שבהם יאכלו את החומר תוך כמה ימים ויהפכו אותו לעפר דק. זה הלקח שלמד במהרה כל מי ששוטט ברחבי האמזונס. אם תזיע, יידבקו פרפרים לעורך. אם תחרבן, יצללו זבובים בצבע מתכתי לכלות את צואתך. אם תמות, יקרעו עטלפי נבלות את הגופה לאלף כיוונים ויעלימו מעל פני האדמה כל זכר לקיומך. הג`ונגל, בקיצור, היה הרב-אמן של כל החלפני-פנים, גאון בהחזרת המתים אל ממלכת החיים.  הכל פורק, נבנה מחדש, בפעולת החייאה חלקה מעם גלגלי השיניים של הג`ונגל.
החיים ביער ניזונים מן החיים, שום דבר לא הולך לאיבוד, בלי זיכרון. בלי היסטוריה, רק תהליכים."
 
גם בראשו של דון ויקטור ההסטוריה מפריעה, הוא הולך למכשף על-מנת שינקה את זכרונותיו ויפנה מקום לחומר שדרכו ניתן לראות את העתיד - הצלופן. 
וכך , עם אילוף הטבע בשירות הטכנולוגיה, הולכת ומתדרדרת משפחת סווברוויה. אסונות שונים ומשונים פוקדים אותם,  אהבות אסורות מפרות את ההרמוניה המשפחתית, הצבא מגלה את האחוזה הנסתרת ודורש את חלקו עבור המדינה, ואת ההמשך תקראו בעצמכם, אם תחפצו.
 
ספר קריא ומכשף לעיתים, לו רק לא קראתי לפניו את "מאה שנים של בדידות" הייתה ההנאה שלמה.
הסופרת כתבה את הסיפור בהשראתו הבולטת של ג.ג. מארקס, ולפעמים זה מעיב על הנאת הקריאה.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

62 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת