00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומנו של קוטר ממוצע

כוכבית קוטר - מסיבת יום-הולדת וירטואלית

04/03/2008

היום לפני שלוש שנים ייסדתי את הבלוג הזה, שמאז שימש אותי נאמנה לפרסום דעותיי המשונות על העולם, תחומי העניין הבלתי-ייחודיים שלי, רשמים מחוויות יוצאות-דופן יותר או פחות שעברתי, וקריאות פומביות שנקראו ע"י שניים וחצי אנשים.

 


לקראת יום-הולדתו השלישי של הבלוג, ישבתי וחשבתי מה אכתוב ברשומה מיוחדת זו.

ההחלטה האסטרטגית הראשונה שלי באה לאחר שגיליתי, באמצע נובמבר, שאם אקפיד על ממוצע של 3 רשומות בחודש עד היום, אותה רשומה שאפרסם ביום מיוחד זה תהיה גם הרשומה המאה בבלוג. לכן השתדלתי לכתוב בחודשיים האחרונים בקצב קבוע יותר מזה שהתהווה אצלי בשנה האחרונה.

ושנית, מכיוון שהגעתי לתובנה כי אף אדם בבלוגיה הישראלית עוד לא עסק בנושא לעומקו, החלטתי כי נושא הרשומה יהיה היא עצמה. כלומר: אם זאת רשומת יום-הולדת לבלוג, למה לא לעסוק בה בדרכים לחגוג יום-הולדת למדיום המיוחד הזה?

וכך, אני גאה להציג בפניכם את רשימת הגיגיי על עצם חגיגת ימי-הולדת לבלוגים:


* כל פקאצה (יו, כמה זמן לא השתמשתי במילה הזו!) ממוצעת יודעת שהדרך הקלה לחגוג יום-הולדת לבלוג היא למצוא תמונה של עוגת יום-הולדת, בלונים או פרחים (ולפעמים כולם יחד), ולשבץ אותה (או אותן) ברשומה רגשית תואמת, עם איחולים כמו "עדדדדד מאאאאההה ואסריםםםם" או "מזזזזלל טובבבב נששששמממהההה", או דקלום-כתוב בתוספת שגיאות כתיב של שיר יומולדת דביקי ואינפנטילי בתוספת כמות מכובדת של סמיילים ואמוטיקונים למיניהם. התגובות לרשומה כזו, שמתחילות ב"ווואאאוו נשמההה את שולתתתת, איך גדלתתת!!!111" ומסתיימות בתמונות של סמיילים עם משרוקיות-נייר, הן דרך מצוינת לחגוג לבלוג יום-הולדת חסר ערך ומשמעות. במיוחד כשרואים שהרשומות האחרות בו נראות בדיוק אותו דבר.

* בבלוגים בהם אחד המרכיבים העיקריים הוא מתכונים (כמו, למשל, הבלוג של אריאלה פיקסלר אלון), הדרך הנהוגה לחגוג יום-הולדת היא פרסום מתכון לעוגת יום-הולדת, רצוי סוריאליסטי ובלתי-אפשרי לביצוע כמה שיותר, כמו לדוגמא: עוגה בצורת מקלדת או מסך מחשב (LCD, כמובן!), או עוגת פירות טרופיים על בסיס בצק-עלים בציפוי שקדים מוקרמים ובתוספת סגסוגת-תירס-מגולוונת. מתכונים כאלה קלים למציאה (אחרי הכל, לא סתם לשף ישראל אהרוני יש אתר רשמי), אך עם זאת אין סיכוי שיוצאו לפועל ע"י אדם שקורא את הבלוג, וכך תישאר העוגה ייחודית לילד הוירטואלי המתפתח, ללא תחרות.

* בבלוגי-צילום למיניהם יש יותר מדרך אחת לחגוג יום-הולדת: אחת, הרלוונטית לגבי אנשים שמצלמים בשמם האמתי, היא לערוך בבית (אם בעל הבלוג קטין) או במסעדה/פאב (אם הוא בגיר) מסיבה כמיטב מסורת השתייה בישראל, לדאוג למסור את המצלמה ל"צלם תורן" (כי הרי "אם שותים לא מצלמים"), ולמחרת בבוקר להעלות את התמונות שכותרותיהן נעות בין "אני שותה סמירנוף" ו-"אני מנסה להתחיל עם המלצרית" ל-"אני מפלבל בעיניים" ו-"אני מקיא על השולחן"; דרך שניה, הרלוונטית לגבי צלמי-פפראצי בהתהוות, היא להסתובב ברחוב כמה ימים לפני המאורע ולצלם אנשים שמוכנים שתוסיף לפרצופיהם בועות קומיקס עם ברכות ואיחולים (הלא כל צלם פנים הוא גם אשף פוטושופ פוטנציאלי). אבל בעצם, אז הגולשים עלולים לחשוב שהם הגיעו בטעות למדור הסטירי של "ידיעות"; דרך שלישית, לצלמי-טבע ושאר הצלמים שמייחסים חשיבות רבה לעמדתם מאחורי המצלמה, היא לצלם דברים בעלי משמעות במערכת היחסים בין האדם לבלוגו: המחשב הראשון ששימש לעדכונו, החבר שעודד בשלבים הראשונים, החולצה שלבשת בשעת פתיחת הבלוג, הקופסא של המצלמה שאחראית ליצירות המופת בבלוג, או כל דבר אחר שיכול לקרב את הצלם החובבן לעמיתתו הפקאצה למשך רשומה אחת.

* לבלוגרים שנוהגים "לומר שירה" לעתים קרובות, אין אופייני יותר מאשר לכתוב שיר מטופש (זה לא אישי, תאמינו לי) שידבר על משמעותם העילאית של השירים בחייכם, שיר שיבהיר לבלוגיה כולה שאצלכם שורות של 4 מילים חסרות פשר (או קשר) הוא עיקרון עליון בהבעת רגשות. ואולי בעצם זו גם הסיבה שרוב אומרי-השירה בתפוז עדיין רווקים. אולי לשם שינוי תכתבו משפטים שלמים? רק לניסיון?

* בשביל בלוגרים שבימים כתיקונם מנסים להצחיק, יום-הולדת טומן בחובו שתי אופציות: הראשונה היא לא להשקיע ברשומה שום מחשבה שהיא, לפרסם סתם הגיג או שניים בניסוח סתמי-להחריד, ולהאשים את הבלוג בזה שהוא הפתיע את יוצרו ביום הולדתו, ואילץ אותו לפרסם רשומה מאולתרת רק כדי שהיום לא יישאר מיותם במפת ארכיון הבלוג; האפשרות השניה היא להתכונן מראש, להשקיע מחשבה ויצירתיות, לשבת ימים ולילות ולחשוב איך להפוך את רשומת יום ההולדת למשהוא מיוחד, ולהגיע בסוף למסקנה שבבלוג מהסוג המצחיק, זה באמת שינוי מרענן לנקוט בטקטיקה הקודמת ולהיות רציני. אוף, עד שהצלחת לכתוב רשומה מצחיקה בלי אף אזכור של פוליטיקאי!

* כמיטב מסורת הלא-יציבים (כן, אלו שנוהגים להתלונן על הפורטל המארח), בלוגר קנטרני במיוחד נוהג לחגוג את יום-ההולדת של בלוגו בנטישתו-פלוס-הודעה-לקוראים, והעברתו לשרת חדש (אבל מה יישאר אחרי שימצה את תפוז, ישראבלוג, בלוגר/בלוגספוט, וורדפרס ושניים-שלושה הפורטלים הנוספים עם תמיכה בעברית?), בשם חדש, ולעתים אף תחת זהות חדשה (העיקר להאשים בזה את הקרובים, החברים והמכרים שמצאו את הבלוג והרסו את כל הכיף). אבל במחשבה שנייה, אין לזה שום קשר עם יום-ההולדת. זו סתם פרנויה.

* אם אתם אני, אתם יכולים, כמובן, לפרסם כל מיני התחכמויות מהתחכמויות שונות בניסיון להפוך את עצם ההתלבטות מה לכתוב לבלוג ביום הולדתו לרשומה באורך מלא (פחות או יותר).

* ומי שיומרנות היא לא התכונה הדומיננטית שלו, יכול פשוט לכתוב: "הבלוג שלי חוגג היום יום-הולדת X. מזל טוב".

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל musichunter85 אלא אם צויין אחרת