00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לחיות חיים מוארים

הפרפר ופעמון הצלילה

סרט אדיר על רוח האדם, ועל מהותו כתודעה. מומלץ לראות.

למרות העצב על הארוע יצאתי בתחושת התעלות.

הנה קטע מהראיון עם הבמאי ג`וליאן שנאבל:

טרקובסקי אמר שהחיים מכילים את המוות. האמנות, בניגוד לחיים - כיוון שהיא ייצוג של החיים ולא החיים עצמם – מכחישה את המוות, ולכן היא למעשה הצהרת חיים. אני חושב שבסופו של דבר הסרט הזה הוא אישור של החיים ומדיטציה של המודע. לז`אן דומיניק בובי היתה הבחירה לשעמם את עצמו למוות ולהישאר תקוע בפעמון הצלילה מוקף בכלוּמיוּת או לייצר לעצמו עבודה שבאמצעותה הוא יוכל מדי יום לנסוע במחשבות לאן שהוא רוצה. הוא בחר לקחת את מה שנשאר מהגוף שלו ולהפוך אותו לספר, ובסופו של דבר העברת המקל הושלמה. בסוף כבר לא היה בו פחד מהמוות".

 שנאבל, שמתייחס לאמנות ככלי עזר שמסייע בפילוס הדרך אל הנפש, מבקש להחזיר באמצעות הסרט את כבודם של "הבלתי נראים", אלה שכל ישותם מוגדרת על ידי ההמון הבריא כנכים. "תוך כדי עשיית הסרט למדתי לחפש את המשותף ביני לבין השקופים", הוא אומר. "כשהשחקן מתייה אמלריק שוכב במיטה, ידיו מגובסות, עינו חבושה והוא כמעט לא יכול לראות, חוט פלסטיק תקוע לו בנחיר, צינורית משתרבבת לו מהפה והשפה שלו תפורה לפנים, מתייחסים אליו כאילו הוא לא קיים. ברגע שנבין את זה, נעמוד בנקודת ההתחלה של הסיפור הזה.

 

"אנשים מתייחסים לנכים ולחולים כאילו זה כל מה שהם. לא סופרים אותם, לא מנסים לראות מעבר למוגבלות. אבל האיש הזה הצליח להגביר את עצמת ההוויה ולמלא אותה באמצעות הדמיון. נקודת המפנה הזו, שדיברת עליה מקודם, היתה ההבנה שלחיות בהווה ולא להיות מודע, שקוּל ללא לחיות בכלל. היום אני מוצא את עצמי חי יותר ויותר בתוך הראש שלי. אני לא מרגיש שאני חייב לעשות פעולות פיזיות בשביל לחוש מחובר".

 

אז ברמה מסוימת הסרט הזה מבקש לפתוח לקהל את העיניים ולשים אותו בנעליהם של ה"בלתי נראים"?

 

"כן, אני חושב שמה שהוא עושה זה ללמד אותך איך לחיות. אני יודע שזו הצהרה גדולה אבל אני חושב שזה כך".

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לחיות חיים מוארים אלא אם צויין אחרת