00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

רוקדת

מדי פעם כשנופלת עלי השראה ואני לבד בבית, אני שמה מוזיקה, סוגרת תריסים, מדליקה את מנורת הלבה, אור אדמדם מציף את הפינה שלי, שאר הבית נעלם באפלה. אני מתאפרת בדייקנות ולובשת את "המדים": טייטס שחור שכבר ראה ימים טובים מאלה, חזייה שחורה וצעיף קשור למותניים.
ואז אני מתחילה לרקוד. אני רוקדת עד שהצעיף נדבק לגופי כמו עור שני, עד שהשיער רטוב מזיעה, עד שהגוף מפסיק להישמע לי ואני קורסת חסרת נשימה על הספה.
 
 
הפעם הראשונה שהתאהבתי בריקודי בטן הייתה בסרטים הערביים של שישי בצהרים. התנועות המעגליות של הרקדניות היפנטו אותי. הייתי מתבוננת בידיים שמספרות סיפור , רציתי לרקוד בדיוק ככה. לא פחות ולא יותר.
אצל  אירית,  החברה  הכי טובה שלי, מוזיקה ערבית הייתה חלק מהחיים בבית. בשישי  בבוקר קולו של פריד אל אטרש היה רועם למרחק של שלושה רחובות, וריח  קציצות הירקות וארומת הניקיון היה מציף את השכונה. היינו רוקדות אצלם בסלון, מתאמנות במשך שעות. אמא שלה הייתה מגיעה מדי פעם, מסתכלת עלינו בשילוב ידיים ומלגלגת על החיקוי הבוסרי שלנו לרקדניות בטלויזיה. אמא של אירית ידעה לרקוד. היא לא הייתה רקדנית מקצועית, אבל רקדה מגיל צעיר באירועים משפחתיים והריקוד היה אצלה בדם.
אהבתי לראות את מפלי השומן שלה רוטטים בין השיש לכיור. בין טיגון חצילים למילוי פילפלים היא לימדה אותנו את התנועות הבסיסיות. בשאר הזמן היא הייתה משפילה אותי עד עפר.
מה לשכנתוזית כמוך ולריקודי בטן, הייתה אומרת, יותר טוב שתלמדי לבשל אצלי, אבל אני התעקשתי. התחנפתי והתחננתי עד שהיא החליטה שאני ראויה להשקעה . עבר די הרבה זמן עד שמבין מטחי הלעג בקעה הערכה אמיתית.
בהדרגה התנועות שלי הפכו זורמות יותר, הפנמתי את נענועי האגן, יכולתי לרקוד מתוך שינה. על הדרך למדתי גם להכין ממולאים וטבית. אחרכך החיים השתלטו והזנחתי את הריקוד,   אבל לפעמים אני חייבת לרקוד בעיניים עצומות, לבד בחושך.
 
בריקוד, כמו באהבה, אין מקום לשיפוט. המבט מופנה פנימה ולא החוצה. יש לי רפרטואר מוגבל של תנועות, וגם הגמישות כבר לא משהו,  אבל כשהמוזיקה סוחפת אותי התנועות מפסיקות להיות חשובות, אני נותנת לגוף להוביל אותי. 
הלואי שהייתי מסוגלת לכתוב כמו שאני רוקדת.
 
`
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

95 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת