00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בנויה לתלפיות.

הדת הרגה לדוֹסִיוֹת את טעם החיים.

02/03/2008
בצומת שבין רחוב ז`בוטינסקי בבני ברק נמצאת חנות ירקות ענקית, היא שייכת לעבריינים ששמו כיפה על הראש כאילו אלוהים יסלח להם על הפשעים שלהם. מול החנות יש את מכון מור, המרכז הרפואי הידוע שמגיעים אליו מכל אזור המרכז לבדוק את הלב רק חבל שלא בודקים שם רגשות. לא מזמן כשהחלפתי אוטובוסים, עצרתי במאפיה הצמודה לחנות הפאות, אימא שלי טוענת שיש שם את עוגת השמרים הכי טובה שהיא אכלה אי פעם. למרות שמאכלים מסוג זה כבר לא מתקרבים לבטן שהצטמקה לי, הרגשתי שאני חייבת להיכנס להריח את ניחוחות האפייה. ואכן, במדף התחתון גיליתי את העוגה המדוברת והסתערתי לרחרח אותה בחדווה.

 

יום רביעי, יום החופש שלקחתי אני רואה איך כולם מתכוננים לקראת שבת, גדודים גדודים של לובשי שחורים וחולצות לבנות כמו פינגווינים עושים את הדרך מהצומת הסוֹאֵן לתוך הרחוב שמוביל לעולם אחר. רק בבוהמה התל אביבית לא מודאגים, יש את הפיצוציה השכונתית שפתוחה בשבת אם חלילה יחסר משהו, השקיות הן מקרטון וכיתוב נוצץ שמתאר את הקניות האחרונות מכיכר המדינה. ולא שקיות ניילון מרשרשות ועמוסות במעדני חלב וקופסאות שימורים, שמהכובד שלהם הן תמיד נקרעות. מול המאפיה חוצה עגלה עם תינוק כשזרועות קטנות אוחזות בה מכל הכיוונים ומסיעות אותה, ובראשן עומדת נערה צעירה. לא הייתי נותנת לה יותר מגיל עשרים והיא עם בטן תפוחה ולא מעודף מזון כאם מתינוק נוסף. היא לובשת מין עליונית דהויה בשיא החום של יום שטוף שמש, וגרביונים עבים. ואני מרגישה שהרוח שבקושי נושבת ננעצת בבשר שלה כמו מסרגות דרך הבגדים. היא אוספת את כולם כמו תרנגולת שדואגת לאפרוחיה ומפגינה שליטה מלאה על הזאטוטים שמשתרכים אחריה שהם קצת מנוזלים, עם גרביים לבנות שהפכו לשחורות, סנדלים תנ"כיות וכל יד אוחזת בארטיק קרח בטעם לימון שנוזל להם על הבגדים. הם נראים כמו בתמונת מחזור, עומדים לפי הגובה וההבדל בניהם הוא בסך הכל הפרש של כמה חודשים.

ניסיתי לחשוב איך בחורה כזו צעירה עם ארבעה ילדים, בגיל העשרים וחמש בערך של חייה, הפכה ליצרנית ילדים והיא אפילו לא מכירה את חדוות הדגדגן. תהיתי איך מתנהלים חיי האהבה של החרדים. האם לשכב עם גבר חרדי זה כמו לעשות אהבה עם רובוט, שכך אולי עדיף להיות לבד ולהשתמש בוויברטור. ובעולם החרדי נראה כי כל אחד מתעסק באני העצמי שלו ומשתמש באנשים שמסביבו כפלטרים להגיע לדברים שהוא צריך. והחטא היחיד שלה הוא בלילה במסתרי המיטה מאחורי חור של סדין מתפורר, היא זוכה לכמה דקות של עונג או סבל כשביום היא מטפחת את פולחן הצניעות המלווה בפחד תמידי שמא תחלל את כבוד בעלה. ברור לי שהחור בסדין כבר לא קיים בעולמינו, וששריקת האורגמה היא לכל אישה שונה ודומה לשריקת הקטר או לאנקה חלושה. אני פשוט מנסה לתהות על קנקנה של המיניות והאינטימיות בעולם שנראה לי כחילונית כפחות מושך.

 

העולם החרדי כמו שהוא תקוע עדיין בימי משה רבינו, כך הוא חָרֵד ממין בכלל ואוננות בפרט. ובגלל השליטה הרבנית על הנישואים, מה תאכל, מה תקנה ועל מה תברך ואיך תתלבש הם אלו שגם קובעים את האורגזמות שלך או יותר נכון מסיטים אותך לא להעיז להגיע אליהם, אחרת תזכה בכינויים משפילים כגון שפיכת זרע לבטלה הוצאתו ואף השחתתו. ואני חושבת שבגמירה אחת יוצאים מאות של זרעים שנופחים את נשמתם אחרי כמה דקות כשהם נפגשים עם האוויר, אז על מה בדיוק צריך להגיד כפרה, שחסכנו למשלמי המיסים עוד כמה זוזים, או שעיכבנו בנייה של עוד כמה חדרי ישיבות ואוכלי חינם שכל ייעודם הוא לשאת תפילה לשמים ולהודות לשֵׁם שלא עשה אותם אישה. אני מנסה לדמיין את אותן נשים שאפילו לא יודעות מהי אוֹרְגַּזְמָה כי הגבר שלהם אוסר עליהן הנאה. מאחר שלטענת הדתיים האישה נחותה באופן מוחלט ולכן נגזלה ממנה הזכות הבסיסית בלהכיר ולענג את גופה. הם מפחדים שאם תינתן לאישה החרדית חֵרוּת היא תהפוך למסוכנת ותחמוק למחולות השטן עד שהיא עלולה להפעיל את כישופיה על בעלה. ואני אומרת שדווקא המסתוריות והרשעות החיובית של האישה מעניקה לה ניחוח משכר, מתעתע, מעטר את האישה בזוהר, נותן לה חיות, מוסיף טעם לזוגיות הכבויה. מעניין אותי האם הגבר פוקד על אשתו להיכנס למיטה או מתלוצץ עמה, בואי אהובתי נעשה עונג שבת.

 

הידעתם שלאיבר המין הגברי במגזר החרדי יש שם מאלף -משכין שלום- והאיבר הנשי נשמע כמו הזמנה לצימר בצפון בשם- המקום. ולי נשמע שהזמנה לסקס הוא כמו הסכם חתימת השלום.

 

אני לא מסוגלת לגלות אמפתיה לאותן נשים שנכנסו לכלא החברה הדתית, שהן נמנעות מלנהל דיון עם הבעל, להעיר הערות, להביע דעה ומקבלות בכניעה כל מילה שלו. אני מנסה לדמיין את עצמי יושבת בבית עם גבר שאחרי החתונה שהיא הייתה האירוע היחיד שהוצאתי יותר ממשפט אחד מהפה, בהמשך אומרת לו כמה משפטים בסיסים כל יום כגון- מה שלומך, אתה רעב. לא היום, אני בנידה. הכל בסיידר עם הילדים, ברוך השם. כן הוא אשם בטח אשם. איך בכלל זוג חרדים חי בלי לשוחח על דברים ברומו של עולם כשהאישה כלואה בבית בין הסירים, מוסתרת מאחורי שביס, חצאיות וחולצות ארוכות וחיה חיי אומללות. חבל שהנשים לא מבינות שסקס הוא יופי הבריאה ודווקא ברגע האינטימי הן מתפשטות מאחורי פרגוד בלי שהבעל יביט על גופן שמצטמק ומתרחב כל תשעה חודשים כאילו היא וולדנית ללא הפסקה. ומה היא מרגישה כשהיא שוכבת על מיטה שמתנדנדת חזק כשהוא גוהר עליה כמו ספינה שמובילה אסירים ממקום למקום ונעה בין הגלים העצומים, אבל אותה לא מעבירים לשום בית סוהר היא גם ככה נעולה מבחוץ ומבפנים. האם אין לנשים הללו תשוקה. האם היא חייבת להתאים את עצמה בדיוק לתפקיד שהחברה הקצתה לה, עד כדי כך. איפה בני החורין שהובטח לנו להיות, חופשיות לצאת ולבוא. אני חושבת שמה שיש לי מנוגד לכל הערכים שלהם, לחינוך, למוסר ולשכל הישר שתקוע בכתבים ופסוקים. אני לא מצליחה לחשוב איך אפשר לחיות עם אדם שלא מפרגן, מחלק מחמאות, מלטף, מעיר הערות, משבח, מחבק בשעת צער, מביט בעיניים ולא שומר נגיעה. לפעמים מצטיירת לי תמונה בראש שהדוסים הם הקווקאזיים של הקדוש ברוך הוא והפנאטיות שלהם מסוכנות יותר מהתמכרות לסמים, כי מי שעובר על החוקים שלהם דינו מוות.

 

לו החרדים היו מאמצים לעצמם את המודרניזציה באופן חופשי ועדיין שומרים על כבלי המסורות ואהבתם לדת, כמו שעשרות חרדים כבר עושים -גולשים באתרי פורנו וצ`אטים כשמתחת לקפוטא שלהם יש לִיבִּידוֹ בוער. אגב, חֶדֶר חרדים בצ`אט של תפוז הוא החדר שהכי עמוס כל היום. כולם שם בעצם כבר יודעים שאין טעם להיאחז בכתבים עתיקים ובכבלי המסורת אבל הם מפחדים להגיד זאת בקול רם אז הם מסתתרים מאחורי ניקים עם כוכביות, במיוחד נשים. שככל שתובעים מהן כניעה מוחלטת הן מחפשות יותר ויותר את הפרצה להיות חופשיות. אם רק היו מקשיבים לנשים ולא פוגעים באוטונומיה שלהם והגבר לא היה מתייחס לאישה כאל שפחה כאם כעזר כנגדו, אולי הרבה נשים חרדיות היו היום הרבה יותר מאושרת.

 

אכן זוהי אוטופיה שלה צריך לשאוף ברמה הסמלית לפחות, בצורה יותר מופשטת ופחות ווולגרית של מוסריות, אהבה וכבוד לאחר שנמצא מולך, אך התנאים הנוקשים של הדת והמציאות העכשווית שאליה כל יום נולדים עוד ועוד ילדים כנראה לא מאפשרים זאת.

 

ותרשו לי לברך ברוך שלא עשני חרדית.

 

נ.ב ועוד מציאה משיטוטי הבוקר המוקדמים שלי והנבירה במה שנסתר לעין, נגלה לעיני הבלוג של נעמה שהוא ראי למצוקה של האישה החרדית מומלץ לקרוא את כל הרשומות אלף בגלל שהיא מרתקת, ובית כדי להבין שהחרדים הם בדיוק כמו החילונים רק בתחפושת, ושההתניות החברתיות הן אלו שמאלצות אותם להתנהג לפי הנורמה שעליה גדלו.

 

נ.נ.ב נכון אני לא מכירה את העולם החרדי, או מתמצאת באורח חייו. כן אני בּוּרה, נבערת ועוד מחמאות. אבל יש לי מחשבות ותהיות שצורבות לי במוח כשאני רואה משהו שראוי למחקר, להבנה. ונימת תוכחה, תקיפות, דברי רפש ונאצה כמו זעם של חולים שנטפלים לאיזה שטות ועושים ממנה עניין לא מלמדת אותי דבר. וגם לא הולמת לזה שמסתתר מאחורי ניק בדוי, זה מראה על פחדנות נטו. אני גם לא מבקשת שעת חינוך או הסכמה גורפת על דברי. אני אוהבת ביקורת, כשיש מה ללמוד ממנה. מי שלא מסוגל לכבד אותי, שלא יגיב. הבלוג שלי הוא הבית שלי שבו אני עורמת ערימה של מחשבות כמו ספרים. ובראש הערמה דווקא יושב לו ספר התנ"ך המרוט, הישן שגדלתי עליו, שיש בו את סיפורי דוד האסורים, בת שבע ודוד, דוד ואבשלום ואם בלי להתכוון מסתתרים מילים ערלות שלא מרמזות אלא מחפשות, תוהות וטועות. ואם זה מפריע למישהו שלא יכנס כי הוא עלול להיכוות.

תגובות עם אופן פוגעני וירידה לפסים אישיים ימחקו.

 

נ.נ.נ.ב 03/02/08 הנה עוד הוכחה לדברי על הסדרה שסיפרתי שראיתי בערוץ שמונה: כתבה מדויקת על כבלי האישה החרדית תחת המשטר הפַּטְרִיאַרְכָלִי. משטר שבו הגברים נותרו אדונים בלעדיים. ומקומה של האישה בחברה הוא המקום שהם מקצים לה ולא שהיא בוחרת.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

151 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הזוייה אלא אם צויין אחרת