00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

כפה בפרצוף על הבוקר

איי! כואב לי! אני פותח את העיניים ומגלה את בני הפעוט מחלק לי סתירות. הוא לבוש בחולצה ובחיתול ספוג שתן של לילה שלם ויושב על הפרצוף של בני הבכור. למה אני ישן במיטה הרחבה של הבנים? לא חשוב!

אני לוקח את הפעוט לסלון כל זמן שלבכור יש סיכוי לחזור ולהירדם. קשה להרגיע את הבכור האוטיסט מהשכמות לא נעימות. השעון מראה 6:00 לפנות בוקר. אני שם לפעוט DVD של רחוב סומסום והבכור פורץ לסלון בצרחות. הוא רוצה שהפעוט יראה DVD אחר. כמה אוטיסטי מצדו. עכשיו גם האישה והתינוקת ערות. מצב הרוח שלי גם ככה לא מרומם בתקופה האחרונה ואני צורח על הבכור ונותן לו כפה. כמה ADHD מצדי. מזל שכל זה לא קורה בבוקר של יום לימודים.

***

בבוקר רגוע אחרי לילה של סופת שלג קשה, הגעתי עם הבכור לחצר בבית הספר. מנהל בית הספר צלצל אל הסוללרי שלי והודיע שיתכנו ביום זה שינויי לוח זמנים בגלל הפסקות בחשמל ובחימום כתוצאה מסופת השלג. הילדים היו עשויים להחליף כיתות לימוד בפתאומיות. ילדים מכיתות אחדות היו עשויים להצטופף בחדר כיתה אחד וכיוצא בזה. הוא אמר שהוא יודע שאוטיסטים לא אוהבים שינויים בלוח הזמנים והמליץ לשקול אם לשלוח את הבכור לבית הספר ביום כזה. הודתי לו בנימוס והסברתי שכבר הגענו לבית הספר. סיכמנו שאכין את הילד לקראת הפתעות ושאשאר בקרבת בית הספר כדי שאוכל להגיע במהירות ולקחת את הילד אם המצב יהפוך בלתי נסבל.

ליד הלוקרים שבמסדרון פגשתי את הסייעת האישית של הילד. הראיתי לה איפה נמצאים דפי העבודה שהילד מילא כשעורי בית ואיפה נמצאות המטבעות שהתבקשנו לשלוח עם הילד לשיעור החשבון. למדתי להראות לה דברים כאלה אחרי כמה מקרים שבהם הילד לא הצליח להסביר לה אותם בעצמו ולא יכל להשתתף בפעילות הכיתתית. אם הייתי חושב צעד קדימה, הייתי מוודא גם שהיא מודעת לסיכום שלי עם המנהל. בדיעבד נודע לי שלילד היה חרא של יום. הוא גם חִרבן את היום לסייעת ולמורה ואף אחד לא קרא לי לבוא ולקחת אותו.

השיעור התחיל ולהפתעתי לא נותרתי לבד במסדרון. ג`יימס, ישב על הרצפה בחרמונית ומגפיים והתייפח למראה ערמת החפצים ששפך מילקוטו.

-         האם אתה צריך עזרה, ג`יימס?

-         אמא שכחה לשים את תיקיית שיעורי הבית שלי בילקוט ואל תגיד לי ``זה בסדר``.

-         זה לא בסדר, ג`יימס. זה מאוד מאכזב. אבל כל אחד שוכח דברים לפעמים.

-         זו כבר פעם רביעית שזה קורה.

-         יש מבוגרים שנוטים לשכוח דברים ואפשר למצוא לזה פתרונות. אני נוטה לשכוח דברים ויש לי יומן אלקטרוני שמזכיר לי. אולי תשים על הדלת רשימה של כל מה שצריך לוודא בבוקר שיש בילקוט?

ג`יימס ניגב את הדמעות והביט בי בהבעה חצי רגועה. עזרתי לו לשים את החפצים בלוקר וניסיתי לתכנן את היום שלי. הייתי אמור לעבוד ביום זה דרך רשת האינטרנט. כשהבטחתי למנהל להישאר בסביבה התכוונתי לתפוס את האוטובוס הביתה, לקחת את הלפ-טופ, לחזור ``תחנה אחת`` בפרוורית, ולשבת בקפה האינטרנט שמול בית הספר. זה היה לוקח לי 20 דקות אלא שהשיחה עם ג`יימס עלתה לי בהחמצת האוטובוס האחרון של שעות העומס בהן כלי התחבורה הציבורית תדירים.

ניגשתי לספריה הציבורית הקרובה כדי לעבוד באינטרנט דרכה והתברר שהקשר לשירותי האינטרנט של הספרייה קרס בסופת השלג. מונית הביתה, פרוורית לקפה ו... איי! שכחתי לקחת ריטלין הבוקר.

כפה בפרצוף.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת