00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

סתם יום של חול

התמונה צולמה באפולוניה, הרצליה

 

היום, כמו כל יום, יצאתי בבוקר לטיול עם הכלב. היה בוקר מהמם. השמש זרחה ואני טיילתי בגינה, מסרבת להמשך לפינות עם צל. בשלב מסויים הוא כבר משך אותי לכיוון הבית ואני שאלתי אותו למה הוא עושה לי את זה. מה רע לו פה איתי, בשמש.

ידעתי שאני חייבת ללכת לעבודה, אבל פשוט לא בא לי. אולי אני מבריזה היום, חלפה מחשבה בראשי. אלך לי לבית קפה שיש לו אינטרנט חופשי. אקח איתי גם ספר, וככה אשב לי בשמש ואתענג על קפה הפוך.

דיפדפתי בראש את היומן. פגישה באחת עשרה, פגישה באחת. אנשים מבחוץ, לא כל כך נעים לדחות. מילא אם הייתי חולה באמת אבל סתם ככה להבריז. כשהגעתי, אמרתי שיש לי המון עבודה ואני חייבת להתכונן לפגישות ושלא יפריעו לי אלא אם כן זה באמת דחוף.

להתכונן לפגישה, נו באמת. נכנסתי לתפוז והתחלתי לקרוא תגובות להודעות ופוסטים חדשים. אחותי שלחה לי מייל שהיא מצאה טעות סופר בפוסט האחרון שלי אז נכנסתי לתקן. זה מה שקיבלתי. שגיאה בעמוד ולא שומר.

נו, הרי אני לא יכולה להתקשר לתמיכה ולהגיד שאני לא מצליחה לשמור את הפוסט בבלוג שלי. חטפתי קריזה. עשיתי עוד כמה דברים הכרחיים. הגיעו הפגישות, נגמרו הפגישות. הלכתי הביתה בשלוש וחצי. מוקדם. בארבע כבר הייתי בבית. הלכה השמש, הלך היום.

נכנסתי לשגרת הבית. כביסה, כלים, אוכל. רציתי לכתוב אבל לא יכולתי להשאיר ככה את הדברים. שיעורים, עבודה עם תמונות. המדפסת לא עבדה פתאום. ארוחת ערב, מקלחת, לילה טוב.

שקט, אני מתיישבת ליד המחשב, מותחת את האצבעות. הטלפון מצלצל. הבן הגדול מבקש שאאסוף אותו מהעבודה. מתחנן, היתה משמרת קשה, אין לו כח לבוא ברגל. שמה עלי מעיל, דוחפת את הרגליים לנעלי בית. בדרך חזרה הוא מדבר איתי. חולק איתי דברים שקשורים לעבודה. מספר לי על טעות שעשה ותיקן. אני מעירה הערות בעדינות. שלא יענה שאני לא מבינה כלום. הוא דוקא מקבל את דבריי. נשארים לשבת באוטו ומדברים. מוזר. מצד אחד אני כועסת עליו כל כך (עוד לא מסוגלת לכתוב על זה) ומצד שני הוא באמת בחור נבון, עם יכולת שיחה מדהימה. הוא מדבר כמו מבוגר, הוא מבוגר. הוא עוד לא בן שש עשרה והוא מבוגר.

עצוב לי קצת וגם שמח. בכל מקרה זה היה מגיע. אז אצלנו זה קצת יותר מוקדם. עולים הביתה וממשיכים בשיחה. אחר כך הוא פורש לחדרו ואני סוף סוף כאן. מול המקלדת שלי. התחיל ביום שמש ונגמר בחצות. גם מחר אני חייבת ללכת לעבודה. אולי ביום ראשון אני אבריז.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת