00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

סבתא שלי

12/02/2008
לדדי.
 

כשאני עוצמת עיניים ומנסה להיזכר איך נראית, מתערבבת לי תמונת הפספורט שלך בשחור לבן  עם מוזגת החלב של ורמר. זה לא רק הדמיון בתוי הפנים ,גם המבט המושפל , החיוך החידתי, ואותו  אור דבשי  שקרן ממך.

 

 

בפעם האחרונה שעשיתי את טקס השיבה אלייך, נסעתי ברכבת שהגיעה מהר מדי.  תחנת הרכבת ביער חדרה  נראתה לי תמיד לקוחה מסיפור אגדה.  כשנכנסים לעיר האשליה מתנפצת במהירות.

הבית הישן נשאר כשהיה. מול המרפסת שלך עדיין פורחים שיחי השושנים באדום אש, ועל הקיר מטפסות התפרחות השעוותיות הורודות שהיו שם תמיד.

בחדר המדרגות הסתחררתי מהריח שדבק בקירות. רטיבות של מקלט, בצל מטוגן, לימון ועוגיות נאפות. הריח שלך.

 

הריח  החזיר אותי לדגים שהיית מחסלת באמבטיה בהינף סכין, לתנועות המיומנות שלך כשהיית מולקת את צווארי העופות, מחייכת בסבלנות למבט המזועזע שלי, אומרת: ככה זה בחיים, או הם או אנחנו.

מנטליות ההישרדות שלך הוכיחה את עצמה. החזקת מעמד בעולם הזה שבעים שנה, את מורת-רוחך וכאבייך היית מפגינה באידיש, לא הבנתי מילה, אבל הציניות והאירוניה הסתננו לדם שלי גם בלי תרגום.

גררת את הילד שלך, את אבא שלי, על פני זוועות המלחמה במשך שנתיים. שנתיים ישבתם כפופים בעליית הגג, ניזונים מתפוחי אדמה, בורחים ביערות. כך סופר לי. הגירסאות לא ממש חופפות.

אחר-כך נדודים, הרכבות שנסעו בקצב הליכה במקרה הטוב, שהיו נעצרות בשרירותיות למשך ימים שלמים.  בכל עצירה כזו הצלחת לעשות עסקים קטנים, לקנות משהו, למכור משהו, להחליף בגדים במזון, אחר-כך התיישבת בעיר קטנה עם בעלך,  פתחתם חנות נעליים, הצלחתם יפה, רק הצרחות של סבא בלילה סדקו את האידיליה, הקיפאון שלך בכל פעם שנשמעה דפיקה בדלת, פרקי אצבעותייך המלבינים.

עד היום, סיפרת לי, עד היום כל דפיקה בדלת, אני חושבת אס-אס בא. תתחבאי בארון.

אחרכך, המעברה. שנתיים באוהל, את הכסף שהרווחתם ממכירת הרכוש טמנת בתוך קופסת שימורים, באדמה, מתחת ליסודות האוהל. כשהחלטת שהגיע הזמן לצאת מהמעברה, גילית שהשטרות התפוררו לאפר ואבק.

התחלתם מחדש, גייסת את כישורייך למסחר בשוק השחור, תוך כמה שנים התאוששתם, אבל אובדן האוצר הוא השן החסרה בפיך. תמיד מיששת בהפתעה את החלל הריק.

ועוד לא סיפרתי על מיכאל, הגבר האחר שחי איתכם שלושים שנה, איתך ועם סבא. עד היום אני חושדת שהוא היה הסבא האמיתי שלי.

 

כשנולדתי יכולת לנוח פתאום. הנכדה עם המראה הארי יכולה לשרוד בכל מקום. ניסית ללמד אותי לתפור, לסרוג. מקרה אבוד. לא נורא, את יפה, היית אומרת. תמיד תוכלי למצוא בעל עשיר. את צריכה ללמוד לבורנטיקה, ככה לא תצטרכי לגעת באנשים חולים, אני מבטיחה לך שתוך שנה את מתחתנת עם רופא.

ככה גידלת אותי, לימדת אותי כל מה שאצטרך לדעת על גברים.

קיבלתי ממך את הדחף לטפל ולהאכיל. לא למדתי איך שורדים בעולם הזה, איך נלחמים בציפורניים. את זה לא הצלחת להקנות לי. אבל את הפחד כשמישהו דופק בדלת, כן.

בלילות אני עדיין חולמת עליך, את כועסת עלי, מפנה לי כתף קרה. אני לא מה שרצית. לא למדתי מקצוע מועיל. לא התחתנתי עם רופא. אבל את הילדונת שלי אני אוהבת בלהט מלובן. בדיוק כמו שאת אהבת אותי.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

115 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת