00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

לחתוך בבשר החי

הרגשתם פעם איך הלב שלכם מתרונן?

 

הלכתם פעם על מדרכה והרגשתם בעננים?

 

השתמשתם פעם במילים להתרונן ועננים וידעתם שזאת הדרך הנכונה לדבר?

 

ככה זה כשמאוהבים בטירוף. שמרגישים פרפרים בבטן וג`לטין ברגליים.

ככה זה כשיורדים מהפסים בגלל גבר.

 

הייתי סטודנטית. חבר סידר לי עבודה בתור פקידה אצל אבא שלו. דיוויד היה לקוח חשוב. ראיתי את תשומת הלב שקיבל מכולם. הוא היה גבר חתיך ומקסים. באיזשהו שלב שמתי לב למבטים שלו עלי. אחר כך הוא התחיל לדבר איתי. אבל בעיקר אני זוכרת את המבטים רבי המשמעות מעיניו הכחולות.

 

למרות שידעתי שהוא נשוי ושיש לו ילדים, אהבתי את תשומת הלב שלו. הוא היה ידידותי ונעים. היתה לו דרך לתת הרגשה כאילו רק אני בעולם.  באותה תקופה הייתי מוטרדת מהיחסים ביני לבין החבר שלי. דיוויד הצליח לגרום לי לספר לו את כל מה שעבר עלי באותה תקופה. גרתי עם החבר שלי וחשבנו על חתונה אבל פתאום לא הייתי בטוחה. ההורים שלו עשו לו בעיות. אמרו שהוא צעיר מכדי להתחתן. אני כעסתי שהוא מתייחס לאמא שלו יותר מאלי והיו הרבה מריבות. גם ההורים שלי לא היו יותר מידי נחמדים. הייתי די אומללה ודיוויד גרם לי להרגיש טוב יותר. במיוחד בגלל שהוא לא התחיל איתי בצורה ישירה. בלי שאשים לב הוא כבש אותי.

 

יום אחד ביקשו ממני להביא חבילה לדיוויד. המשרד שלו היה באותו בניין משרדים ואם דיוויד ביקש אז מילאו את רצונו. לא יודעת איך הוא דאג לזה שזאת דוקא תהיה אני. קצת התרגשתי מזה שאני נכנסת להיכל. המזכירה שלו קיבלה אותי והובילה אותי למשרד שלו, שם אמרה לו שהיא הולכת. הוא החליף איתה מילות פרידה ואני ניגשתי לחלון הגדול. עמדתי מול החלון בקומה העשרים וחמש והתפעלתי מהנוף.  

 

הוא נעמד מאחורי וכל הגוף שלי נרעד מהתרגשות. הפרפרים שכבר הרגשתי בתוך הבטן שלי בדרך למעלה התעופפו מסביבי. הוא סובב אותי אליו ונישק אותי ואני הייתי בעננים. לרגע ניסיתי להתנגד. ההגיון ניסה לפזר את הפרפרים אבל הם היו רבים וחזקים ואני נפלתי לזרועותיו.

 

הימים הבאים היו מדהימים. החבר שלי היה במילואים, אחרת אין לי מושג איך הייתי מתמודדת. הייתי באופוריה. כל האנדורפינים ויתר הכימיקלים שנוצרים במוח באופן טבעי השתוללו אצלי בגוף. הלכתי למשרד שלו בכל הזדמנות שיכולתי. דיברנו המון. הייתי מבולבלת אבל לא הצלחתי להתנתק.

 

כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי הרגשתי שצומחות לי כנפיים.

 

בראש התרוצצו הרבה מחשבות. למשל, איך אני מבשרת לחבר שלי על הפרידה. ופתאום יצא לי:

 

אני אוהבת אותך, אני רוצה לעשות איתך ילד.

 

את מבט הבהלה בעיניו לא שכחתי. מהפסגה צנחתי לתהומות. הבנתי שזאת היתה פנטזיה. נפרדתי ממנו בנשיקה. העברתי מבט אחרון על הנוף המדהים מהחלון והלכתי.

 

בבוקר התקשרתי ואמרתי שאני חולה וגם שתקופת המבחנים מתחילה ואני לא אוכל להגיע לעבודה. כשהחבר שלי חזר מהמילואים הגענו להבנה שההורים לא צריכים לנהל לנו את החיים.

 

***************************************************** 

 

כשסיימתי תואר ראשון הגעתי לראיון עבודה בבניין המשרדים ההוא. אחרי הראיון החלטתי לבדוק מה שלום דיוויד. ברגע שהמזכירה אמרה את שמי הוא יצא אלי. היה מוזר. כשאהבתי אותו הייתי בפסגות כל כך גבוהות שהנפילה הכאיבה בצורה בלתי ניתנת לתיאור. עכשיו עדיין מקסים וזה לא השפיע עלי. 

 

לאן נעלמת? 

 

אמרתי לו שהחיים קצרים מידי ויקרים בשביל להיות בעדיפות שניה אצל מישהו. אצל בעלי תמיד ידעתי שאני בעדיפות ראשונה. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת