00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

לשולמית

בפעם הראשונה שמעתי משוררת אומרת שירה בבית-הסופר.
הייתי צעירה מאד והתלבשתי יפה, המילים היו קדושות בעיני וגם המשוררים.
באולם פשוט, לא גדול, התכנסו סביב שולחנות משוררים רבים וטובים ואני לא ידעתי את נפשי. כמעט התחלתי לבקש חתימות. ואז היא ניגשה לבמה. אשר רייך הציג אותה. שולמית אפפל. מה שאני זוכרת הוא המציאות הפנימית שלי אז אל תתפסו אותי בקטנות. היא לבשה צהוב. היא הייתה כזאת אישה ואני כזאת ילדה. היא אמרה את השירים שלה ומאז כשאני קוראת אותם בספר אני שומעת אותם בקולה, בקול שלה שעלה וירד ללחישה ונשבר במקומות שהמילים נשברו.
היא לא ידעה שהיא מדברת אלי, רק אלי. היא לא ידעה איך השירים שלה נמסכים בדם שלי, היא בודאי לא תיארה לעצמה שהמילים שלה ילוו אותי מאז, כל השנים, בערים זרות ובבתי-חולים ובמיטות ריקות ובלילות לבנים  ובחדרים שעברתי בהם, שבמקרי חירום אני שולפת כל פעם שורה או שתיים ולוחשת לנחמה. היא בודאי לא תארה לעצמה כמה בכיתי על השורה "לא יכול להיות אושר חילוני", וכמה טרחתי להבין אם היא התכוונה ברצינות או באירוניה, כי אם לא יכול להיות אושר חילוני, למה לטרוח?
והיא יודעת איזה שיר שלה אני הכי אוהבת, ואני לא אביא אותו לכאן, כי הוא אינטימי לי מדי. במקום זה אני אביא שיר אחר שאני אוהבת מהאתר  שלה.
 

תבכי תבכי ככל שתרצי
 

תִּבְכִּי תִּבְכִּי בְּשָׂפָה יָפָה לֹא אוֹמְרִים כָּךְ

אֲבָל אַתְּ תִּבְכִּי תִּבְכִּי כְּכָל שֶׁתִּרְצִי

וְאֶצְלִי כְּשֶׁתֵּשְׁבִי אֲסָרֵק אוֹתָךְ

וְשֶׁתֵּדְעִי פַּעַם בַּחַיִּים זֶה כָּל מַה

שֶּׁאָמְרוּ עָלי שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת

 

 

שולמית כשאני בוכה אני באה אלייך שתסרקי אותי במילים שלך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

58 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת