44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

הייתה אחת א`

כשאני מנסה ללכת הכי מוקדם שאפשר ולהיזכר במפגש הראשון שלי עם בת, חוץ מאמא שלי, אני נזכר בא`. א` נולדה שלושה ימים לפני, במחלקת היולדות בבית חולים קפלן. אמא שלה שכבה ליד אמא שלי, והן התידדו, אמא שלי ונוצי. כך ספרה לי אמא כששאלתי מנין אנחנו מכירים את נוצי ומריוס, ההורים של א`. כל החברים האחרים של הוריי היו חברים שלהם מהקיבוץ, חלקם אפילו היו עם אבא שלי בגרעין ברומניה. נוצי ומריוס באו מהצד של אמא שלי, אבל גם הם היו רומנים. אני זוכר, שעם הסבתות של א` הם דיברו רומנית. אני גם זוכר שהיה להם קצת מבטא, יותר מאשר לאבא.

מכל החברים של הוריי, רק לנוצי ומריוס היו ילד או ילדה בגילי. אבא שלי התחתן מאוחר, אחרון מבין בני הגרעין שלו, ולכל החברים שלו היו ילדים גדולים ממני בהרבה, מרביתם גדולים יותר גם מהאחיות שלי. לנוצי ומריוס היה בן שהיה צעיר בשנה מאחותי הטובה, והיה להם את א`. אמא ואבא היו לוקחים אותי איתם לביקורים אצל נוצי ומריוס, שהיה להם בית צמוד קרקע קטן עם גינה באחת השכונות היותר טובות של אשקלון, שכונה ירוקה ומטופחת. בית הספר היסודי שאבא שלי ניהל היה ממוקם בשכונה הזו. מרחק הליכה מהבית של נוצי ומריוס.

א` ואחיה למדו בבית הספר הזה, ואבא גייס את מריוס לוועד ההורים של בית הספר. מריוס, שהיה עסקן הסתדרותי מקומי, הביא לאבא תועלת רבה במאבקים שלו מול מחלקת החינוך של העיריה. אני משער, שהקשר בינו לבין אבא הועיל גם לילדים שלו. על שניהם אמר אבא שהם ילדים טובים ומחונכים, אבל קשה להם בלימודים. אמנם אמא הביאה את נוצי ומריוס לחיינו, אבל הקשר איתם היה בעיקר דרך אבא. כמו כל הקשרים החברתיים של המשפחה, בעצם.

יש לי רק מעט זכרונות בקשר לא`. לא גרתי על ידה, לא הלכתי איתה לגן או לבית ספר. אני זוכר שכשהיינו באים אליהם, נוצי הייתה לוקחת אותנו לחדר של א` ואחיה, משאירה אותנו לשחק במשחקי קופסה. אחיה היה מצטרף אלינו לפעמים. אני זוכר, שהיינו נכנסים איתם לכפר הנופש הצרפתי של אשקלון, המקום הראשון בעיר שהייתה בו בריכת שחיה, ועוד כזו עם מי ים. לנוצי ומריוס היה מנוי שם, לנו לא. אני לא יודע לומר אם היה להם מנוי בזכות הקשרים הפוליטיים של מריוס, או משום שאבא לא היה מוכן לשלם כמה שנדרש עבור המנוי. אני זוכר שא` ידעה לשחות לפניי, שהרשו לה להיכנס למים בלי שיקשרו מצופים מתניה.

ככל שגדלנו, כך התראינו פחות. פחות הלכתי עם ההורים לביקורים אצל חברים, יותר נשארתי בבית לקרוא ספרים. והייתי רוכב הרבה על האופניים. אני זוכר, שהרכיבה הכי רחוקה שעשיתי מהבית הביאה אותי עד השכונה שלהם. בתמימותי החלטתי, שאם אני שם, אני צריך להיכנס ולהגיד שלום, כמו שאבא תמיד נוהג לעשות. הקשתי בדלת ונוצי פתחה לי. אני זוכר את ההפתעה בפניה כשהיא ראתה אותי, את עיניה הכחולות נפתחות בתוך פניה האדמדמות. מה אתה עושה פה, קראה נוצי, ואני מלמלתי שקפצתי להגיד שלום. זה היה רגע מאד קצר, פחות מדקה, מרגע שהקשתי בדלת ועד שמלמלתי מלות פרידה וברחתי משם. אבל עד היום אני יכול להרגיש בגוף את המבוכה הגדולה שהייתה שם.

הזיכרון האחרון שיש לי עם א` הולך לכיתה ט`. אני כבר למדתי בתיכון העיוני של העיר, שהיה ממוקם ליד בית הספר שאבא ניהל. באחד הימים של סוף יוני, כשהלימודים בתיכון כבר הסתיימו והלימודים ביסודי עוד לא, נכנסתי לחצר בית הספר של אבא, עם ארטיק ביד. צעדתי לעבר המשרד שלו, אוטם את אזניי ואת ליבי לקריאות הגנאי והלגלוג שעשויות היו להישמע, ולפתע שמעתי שקוראים בשמי. זאת הייתה א`. א` עוד הייתה בכיתה ח` בבית הספר היסודי וכבר נחשבה אז לאחת החתיכות המובילות של השכבה שלה. או אולי לאחת מאלה שנותנות. אני רק זוכר שהיה לה סוג של מוניטין. היא הידסה לעברי על כפכפיה, וביקשה ביס מהארטיק. הושטתי את ידי, ואני זוכר את מגע שיערה ביד המושטת כשהיא רכנה לקחת ביס. אחר כך היא הלכה משם, ואני המשכתי למשרד של אבא. גם את ההזדמנות הזו לפתוח איתה בדיאלוג ולהתקרב אליה החמצתי.

אשר אומר, שאולי עדיף לי לא לחשוב על זה כהחמצה. ממילא לא היה לי ולה שום תחביב משותף, שום עניין משותף, רק היסטוריה משותפת. אשר גם אומר, שממה שאני מספר לו על א`, נשמע שאם הייתי מנסה משהו, זה היה נגמר בדחייה. לא זיון, אפילו לא מזמוז, דחייה. כעסתי עליו כשהוא אמר את זה, כי אף פעם, באמת אף פעם, לא חשבתי על א` בתור זיון, למרות המוניטין שאולי היה לה. אבל אולי אשר צודק, באמת היה לזה סיכוי טוב להיגמר בדחייה.

כי אני הייתי אחד, שלא יודע לגשת לבנות. הייתי אחד, שלא יודע לגשת לאנשים. רק אחרי שהתגרשתי התחלתי ללמוד ולתרגל את האמנות הזו, ואפילו היום לא הגעתי לרמת מיומנות שאני רואה אצל אנשי מכירות. אני מרגיש מסורבל, אני מרגיש נבוך. א` הלכה ללמוד אחר כך בבית ספר חקלאי, ויצאה סופית מחיי. גם נוצי ומריוס יצאו מחיינו אחרי שא` סיימה את חוק לימודיה בבית הספר של אבא. אהבה שתלויה דבר, בטל דבר, בטלה אהבה.

אולי כדאי לשאול את אמא מה נהיה איתם אחר כך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת