00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

52907

העתירה לבג"צ 529/07 ע"י פרופ` אמנון כספי

בבית-המשפט העליון                                                                             בג"צ 07 /_____

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

 

 

העותר:

פרופ` אמנון כספי, ת.ז 00117841-7

 

 

ע"י בא כוחו עו"ד גיא קינן

 

ממשרד רוב – קינן, משרד עורכי דין

 

"מגדל הורד" (קומה 24), דרך השלום 53

 

גבעתיים 53454

 

טל`: 7330666 – 03, פקס`: 7330667 – 03

 

 

 

- נ ג ד -

 

 

 

 

המשיבים:

1.   שר הביטחון

 

ע"י פרקליטות המדינה,

מרחוב סלאח א-דין 29,  ירושלים 91010

 

 

2.   ארגון נכי צה"ל , ע.ר מס` 58-005-272-8

 

בית הלוחם, רח` שמואל ברקאי 49,

אפקה, תל אביב 61392

 

                                                               

עתירה

 

 

למתן צו על תנאי המופנה אל המשיבים מס` 1 ו- 2 ודורש מהם להתייצב וליתן טעם כלהלן:

א.              מדוע לא יצרפו את העותר, שהינו "נכה", כהגדרתו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"), לרשימת הזכאים לביטוח חיים הדדי ולביטוח סיעוד הדדי, ביטוחים שאותם "סידר" המשיב – 2.   

ב.              לחילופין, מדוע לא יתנה המשיב – 1 את המשך ההכרזה על המשיב – 2 כארגון היציג של הנכים, כפי סמכותו על פי סעיף 14 (ב) לחוק הנכים, בכך שהמשיב – 2 יפעל באופן שוויוני ויצרף כל "נכה", כהגדרתו בחוק הנכים, בלא כל תלות בהשתייכותו הארגונית, לרשימת הזכאים לביטוח חיים הדדי ולביטוח סיעוד הדדי שאותם "סידר" המשיב – 2 עבור חבריו, והכול תוך תשלום "דמי טיפול" בשיעור הולם. 

ג.               לחילופין, מדוע לא יבטל המשיב – 1 את ההכרזה על המשיב – 2 כארגון היציג של נכים, כפי סמכותו על פי סעיף 14 (ב) לחוק הנכים, ויפעל בעצמו, בין ע"י התקנת תקנות מתאימות ובין בכל דרך אחרת שעל פי סמכותו, להסדרת ביטוח חיים הדדי וביטוח סיעודי הדדי לנכי צה"ל, ללא כל תלות בהשתייכותו הארגונית של ה"נכה". 

 ואלה הם נימוקי העתירה:

 

הצדדים

 

1.              העותר, המכהן כיום כנשיא "המכללה האקדמית צפת", הנו נכה צה"ל, הזכאי לתגמול חודשי על פי חוק הנכים.

 

2.              המשיב-1, שר הבטחון, ממונה על ביצוע חוק הנכים, כאמור בסעיף 48 לחוק שכותרתו "ביצוע ותקנות": "שר הבטחון ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.".

 

3.              המשיב 2, ארגון נכי צה"ל, הינו עמותה רשומה לפי סעיף 61 לחוק העמותות, תש"ם – 1980 שלא לצורכי רווח. שר הביטחון הכריז ביום 3.9.65 על המשיב – 2 כארגון יציג של נכים, וזאת מתוקף סמכותו על פי סעיף 14 (ב) לחוק הנכים. ההכרזה פורסמה בילקוט הפרסומים 1216 ביום 23.9.65.

 

          העתק ההכרזה מתוך ילקוט הפרסומים מצ"ב ומסומן כנספח א` לעתירה זו. 

 

4.              בהתאם לסעיף 14 (ב) לחוק הנכים, מנכה המדינה,  באמצעות "קצין התגמולים", מהתגמול החודשי שמשלמת המדינה לנכה צה"ל, דמי חברות לטובת ארגון נכי צה"ל (כ – 30 ₪ מדי חודש). מקורותיו התקציביים של הארגון יסודם איפה בגמלאות החודשיות שמשלמת המדינה לנכי צה"ל על פי דין.   

 

5.              על פי הזכות הקנויה לו מכוח סעיף 14(ד) לחוק הנכים, הודיע העותר לקצין התגמולים על התנגדותו לניכוי דמי חברות לטובת הארגון היציג,  והעותר אינו חבר בארגון נכי צה"ל.

 

העתירה בקליפת אגוז

 

6.              חוק הנכים קובע את זכותו של "הנכה", כהגדרתו בחוק, להשתתפות של המדינה בהוצאות דמי ביטוח חיים וביטוח סיעודי. ההשתתפות של המדינה בדמי הביטוח הינה בסכום הזהה לסכום המנוכה מהגמלה החודשית של הנכה לשם אותה מטרה (ראה סעיף 43א. לחוק הנכים וכן תקנות הנכים (השתתפות המדינה בהוצאות ביטוח חיים ובהוצאות ביטוח סיעודי, תשס"ד – 2004)), כלומר המדינה היא שנושאת למעשה בכל דמי הביטוח, כאשר מחצית מדמי הביטוח מנוכים מהגמלה החודשית שאותה משלמת המדינה לנכה.   

7.              הכוונות אומנם טובות אך המימוש בעייתי. חוק הנכים אפשר לשר הבטחון להיעזר בארגון יציג של נכים, על מנת שהארגון "יסדר" (כך בלשון חוק הנכים) ביטוח חיים הדדי וביטוח סיעוד הדדי לנכי צה"ל. שר הבטחון הכריז על המשיב – 2, עוד בשנת 1965, כארגון היציג של הנכים, והארגון ערך הסדרי ביטוח מתאימים. אולם, הסדרי הביטוח שאותם ערך הארגון, מיועדים אך ורק לטובת חברי הארגון, והארגון ממאן כיום מלמלא את תפקידו הציבורי לטובת כלל נכי צה"ל. הארגון מסרב בתוקף לצרף את העותר ונכי צה"ל אחרים כדוגמתו שאינם חברים בארגון, אל רשימת הזכאים לביטוח בפוליסות שסידר, והוא מתנה את צירופם בהצטרפותם כחברים בארגון ובתשלום דמי חבר חודשיים.

 

8.              כך הפכו העותר ואחרים כדוגמתו לנכי צה"ל מדרגה נחותה. לפתע, ההשתייכות הארגונית היא המכריעה.

 

9.              עם סירובו של הארגון לצרף את המבקש לרשימת הזכאים לביטוח, נשללה מהעותר מיד האפשרות לקבל את ההשתתפות (הסבסוד) של המדינה בדמי הביטוח. המדינה, שראתה   חשיבות רבה בהבטחת עתידם הכלכלי של נכי צה"ל, ואשר אף הכריזה על ארגון נכים יציג,  מוצאת עצמה לפתע מובלת ע"י ארגון נכי צה"ל, המונע מאינטרסים פרטיים, שאינם תואמים את רווחתם של כלל נכי צה"ל.

 

10.          למרבה התדהמה, שר הביטחון עומד חסר ישע למול הארגון. אכן, כפי שנראה בהמשך, הוא מביע אמפטיה מלאה לעניינו של העותר, ומצדיק את דרישתו לשוויון, אך מעבר לפנייה/תחינה של שר הבטחון אל הארגון – "אנא מכם, צרפו את העותר לרשימת הזכאים לביטוח" -  הוא אינו עושה דבר בכדי לאכוף על הארגון למלא אחר תפקידו הציבורי. עם כל הכבוד, נדמה שנשכח משר הבטחון שהוא זה שממונה על ביצוע חוק הנכים, נשכחה ממנו חובתה המוסרית של מדינת ישראל לדאוג לרווחתם של כלל נכי צה"ל, תהא אשר תהא השתייכותם הארגונית, ונשכח משר הבטחון שהוא שיצר את הארגון, הוא שהכריז על ארגון נכי צה"ל כארגון היציג של נכי צה"ל.

 

העובדות הרלבנטיות לעתירה

 

תנאי הפוליסה לביטוח סיעודי

 

11.          ביום 9.3.04 קיבלה הכנסת את תיקון מס` 23 לחוק הנכים, בו תוקן סעיף 14 (ב) לחוק, ועוגנה זכאותם של נכי צה"ל לביטוח סיעודי.

 

12.          בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון האמור (הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס` 22) ניכוי דמי השתתפות בביטוח סיעודי), התשס"ג – 2003, נאמר כדלקמן:

 

                   "מוצע לתקן את סעיף 14 (ב) לחוק ולאפשר לקצין התגמולים לנכות מן התגמול של נכה גם דמי השתתפות בביטוח סיעודי הדדי שסידר הארגון ובכך לאפשר לנכה ביטוח סיעודי הדדי בתנאים שהסדיר הארגון, דבר שיסייע לנכים הנזקקים לטיפול רפואי מחמת מצבם הרפואי וגילם. עלויות הביטוח ימומנו בידי הנכים ומשרד הביטחון, בחלקים שווים. חלקו של מימון זה מטעם משרד הביטחון יהיה שישה מיליון שקלים בשנה."

 

13.          תיקון מס` 23 לחוק הנכים נכנס לתוקף ביום 1.4.04. החל מיום 1.5.04 רכש ארגון נכי צה"ל פוליסה לביטוח סיעודי קבוצתי בחברת הביטוח "הראל חברה לביטוח בע"מ".

 

         העתק תנאי הביטוח והפוליסה של ביטוח הסיעוד מצ"ב לעתירה כנספח ב` לעתירה זו.  

 

14.          הביטוח הסיעודי כשעצמו הינו בבחינת שינוי והטבה לנכי צה"ל, שהרי עד לתיקון מס` 23 בחוק הנכים, התקשו הנכים לרכוש ביטוח סיעודי מתאים בשל המגבלות שהטילו חברות הביטוח על הצטרפותם בגין נכותם המוכרת. מעבר לכך, תנאי הפוליסה אטרקטיביים ומקנים ל"זכאים לביטוח" ולבני משפחתם ביטחון לגבי עתידם הכלכלי ורווחתם גם בקרות אירוע המוגדר כ"מצב סיעודי".

 

15.          כנגד תשלום בסך של 20 ₪ לחודש, מחציתם בסבסוד ישיר של המדינה (10 שקלים), מובטח לאותו "זכאי לביטוח" בעת אירוע "סיעודי", פיצוי חודשי בסך של 3,000 ₪ במשך תקופה של עד 60 חודשים (להלן: "הרובד הבסיסי"). מעבר לכך, רשאי ה"זכאי לביטוח" ובני משפחתו להטבות משלימות רבות, חלקן בעבור תשלום נוסף, והכול על פי בחירתו.

 

16.          ארגון נכי צה"ל הוא בעל הפוליסה. בהתאם לתנאי הפוליסה, "זכאי לביטוח", מוגדר כחבר הארגון, עובד הארגון או בני משפחותיהם (ראה סעיף 2.6 לפוליסה). "חבר ארגון" מוגדר בפוליסה כ"נכה צה"ל, הזכאי על פי תקנון הארגון, להיות חבר ארגון ומשלם דמי חבר בארגון, ונכלל ברשימות הארגון, הכל על פי שיקול דעתו הבלעדי של הארגון" (ראה סעיף 2.3 לפוליסה). 

 

17.          עיון בתנאי הפוליסה מעיד על מספר עובדות תמוהות:

 

         ראשית, עולה שהחברות בארגון מחייבת גם הצטרפות לביטוח ברובד הבסיסי. דהיינו, לא ניתן  לבטל את ביטוח הרובד הבסיסי, אלא אם הנכה מבטל בד בבד גם את חברותו בארגון (ראה סעיף 4.3 לפוליסה).

 

          שנית, במקרה שבו בוטלה חברותו של חבר הארגון בארגון, בין מיוזמתו ובין ביוזמת הארגון עצמו, יגרע אוטומטית גם שמו מרשימת הזכאים לביטוח (סעיף 6.3.1 לפוליסה). 

 

18.          הנה אפוא, נקודת ארכימדס על פי הפוליסה מצויה דווקא בהשתייכות לארגון, עצם החברות בארגון או עצם העבודה בארגון (ולא ברור האם המדינה מסבסדת גם את הביטוח של עובדי הארגון), היא שמקנה את הזכות להיכלל ברשימת הזכאים לביטוח. שלא כפי שכיוון תיקון 23 לחוק הנכים, הרי זכויותיו של נכה צה"ל אינן אלה שעומדות במרכז, אלא שהארגון דואג לזכויות של הנכה חבר הארגון ולזכויות של עובדי הארגון.

 

המשיבים מסרבים לצרף את העותר לביטוח הסיעודי

 

19.          העותר פנה מספר רב של פעמים אל המשיבים וביקש ודרש לצרף אותו ואת אשתו לרשימת המבוטחים בביטוח הסיעודי, אולם כל פניותיו נענו בשלילה. נאמר לעותר מפורשות, אינך חבר בארגון, ועל כן "יוק", אינך זכאי להיכלל ברשימת המבוטחים.

 

20.          ביום 23.6.04 פנה העותר לראשונה לאגף השיקום במשרד הביטחון על מנת לברר פרטים בדבר זכאותו להצטרף לביטוח הסיעודי. בתשובה נאמר לו שהבטוח נועד לחברי הארגון ובני משפחותיהם.  

 

העתק מהדוא"ל של העותר והתשובה שקיבל ביום 25.7.04 מצ"ב ומסומן כנספח ג` לעתירה זו.  

 

21.          ביום 1.8.2004 פנה העותר לארגון, וביקש לצרף אותו ואת משפחתו לרשימת המבוטחים בביטוח הסיעודי.

 

העתק מכתבו הנ"ל של העותר מצ"ב לעתירה כנספח ד` לעתירה זו.

 

22.          ביום 24.11.2004 השיבה היועצת המשפטית לאגף השיקום במשרד הביטחון, עו"ד נחמה פרלמן, לפנייתו של העותר, וניסתה בתשובתה להסיר משר הביטחון או מאגף השיקום במשרד הביטחון, כל אחריות לביצוע ההסדר החקיקתי של הביטוח הסיעודי:  

 

          עו"ד פרלמן ציינה בלאקוניות שהביטוח הסיעודי נעשה ביוזמת ארגון נכי צה"ל ועל ידי הארגון (כאילו לא חוק הנכים הוא זה שהסדיר את הנושא), והוסיפה כי רכישת הביטוח הסיעודי מתבצעת ע"י ארגון נכי צה"ל ולא ע"י משרד הביטחון, הגם שמשרד הביטחון משתתף בהוצאה. בכך ביקש אגף השיקום, האמון על רווחתם של כלל נכי צה"ל, להעביר בחד את הטיפול בנושא אל הארגון, הדואג אך ורק לחבריו ולעובדיו.

 

          העתק מכתבה של עו"ד פרלמן מיום 24.11.04 מצ"ב ומסומן כנספח ה` לעתירה זו.

23.          העותר לא הסתפק כמובן בתשובה התמוהה שנתן אגף השיקום. ביום 25.2.05 פנתה בשמו עו"ד ענת ארז אל עו"ד פרלמן, וחזרה ודרשה לצרף את העותר להסדר הביטוחי. היא ציינה במכתבה כי אין כל מקור חוקי לעמדה שאותה מביעה עו"ד פרלמן במכתבה מיום 24.11.04, כאילו רק חברי הארגון זכאים לביטוח הסיעודי.

 

          העתק ממכתבה של עו"ד ענת ארז מיום 25.2.05 מצ"ב ומסומן כנספח ו` לעתירה זו.  

 

24.          שר הביטחון העביר את פנייתה של עו"ד ענת ארז לתגובתו של הארגון. במכתבה מיום 8.3.05 מציינת עו"ד רינת גולד גזית, מלשכת היועץ המשפטי לאגף השיקום כדלקמן:

 

"מצורפת פניית עו"ד ענת ארז בשם פרופ` אמנון כספי המבקש להצטרף להסדר הביטוחי אף שאינו חבר הארגון. מצורפת תשובתנו אל פרופ` כספי אשר לא מצא אותה מספקת.

נבקשכם להידרש גם לסוגיה זו, ולשקול בחיוב צירוף פרטני של נכי צה"ל שאינם חברי הארגון להסדר הביטוחי, למשל תוך עיקור הסבסוד לחברי הארגון, ובדומה לבני משפחה של נכי צה"ל או עובדי ארגון נכי צה"ל.

דחיית בקשה של נכי צה"ל להצטרף להסדר הביטוחי עלולה להיות בעייתית לאור העובדה שנמצאה דרך לצרף להסדר אוכלוסייה אחרת אשר אינה נמנית על חברי ארגון נכי צה"ל ואינה משלמת דמי חבר.

נציין כי, עם כל הכבוד, אין משרד הביטחון צריך "לספוג אש" בשל תנאי ביטוח שנעשתה על ידי הארגון. ועל כן נודה על הדרשותכם המהירה לנושא."

 

          העתק ממכתבה של עו"ד גולד גזית מיום 8.3.05 מצ"ב ומסומן כנספח ז` לעתירה זו.

 

25.          ביום 5.6.05 ואח"כ ביום 14.7.05 פנתה עו"ד ענת ארז במכתבי תזכורת אל הלשכה המשפטית באגף השיקום, וביקשה לקבל תשובה למכתבה מיום 25.2.05, נספח ו` לעיל.

 

          העתקים ממכתבי התזכורת ששלחה עו"ד ארז ביום 5.6.05 וביום 14.7.05 מצ"ב ומסומנים שניהם כ כנספח ח`  לעתירה זו.  

 

26.          ביום 27.7.05 השיב הארגון, באמצעות באי כוחו, לפנייתה של עו"ד גולד גזית מהלשכה המשפטית באגף השיקום. הארגון דחה על הסף את בקשת אגף השיקום לשקול בחיוב את צירופו של העותר, ונכי צה"ל אחרים שאינם חברי הארגון, אל ההסדר הביטוחי. בתשובתו מציין הארגון את הדברים הבאים:

 

          "1. ראשית וטרם להתייחסות לגופם של דברים, נבקש להבהיר כי לטעמנו המונח "לספוג אש" אשר הוזכר במכתבך האחרון אינו מונח ראוי בנסיבות העניין. כידוע לך, הביטוח הסיעודי נערך ע"י ארגון נכי צה"ל בשיתוף עם משרד הביטחון, במטרה להיטיב עם אוכלוסיית נכי צה"ל חברי הארגון" (ממש כך, ההדגשה הוספה). 

...

"2. לגופו של עניין, הביטוח הסיעודי נערך על ידי הארגון עבור חבריו בלבד, צירוף עובדי הארגון, אליהם את מתייחסת במכתבך, נעשה בדיעבד, מתוך רצון להיטיב עם אוכלוסייה מצומצמת, מוגדרת ומתוחמת המעניקה שירות יומיומי לנכי צה"ל חברי הארגון. לטעמנו, אין הדבר דומה כלל ועיקר להענקת הזכות להצטרף לפוליסה לאלו שבמכוון מבקשים שלא לקשור את גורלם עם גורלו של הארגון".

...

"6. נכה כאמור, כדוגמת מר כספי, אליו את מתייחסת במכתבך, יכול שיהיה זכאי לקבלת חלקו של משרד הביטחון בביטוח הסיעודי, אך אינו זכאי להצטרף לביטוח של הארגון. לטעמנו מר כספי, ואחרים כמותו, יכולים לקחת את הסכום המוקנה להם כאמור ולערוך לעצמם ביטוח סיעודי פרטי".

 

"7. לסיכום, תנאי הפוליסה שערך הארגון עבור חבריו הם תנאים ייחודיים שהושגו במאמץ ניכר. ארגון נכי צה"ל אינו רואה חובה לצרף לביטוח זה את מי שאינם קשורים לשורותיו. הוא הדין לביטוח חיים."

 

         העתק ממכתבה של עו"ד תמר חיימוביץ – ריכטר מיום 27.7.05 מצ"ב ומסומן כנספח ט` לעתירה זו.

 

27.          לאור העמדה הנחרצת של הארגון, שינה שר הביטחון במעט את עמדתו בסוגיה, וביום 2.11.05 השיבה עו"ד פזית אליהו מלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון לפנייתה של עו"ד ענת ארז בזו הלשון:

 

"1. הפעלת הביטוח הסיעודי לנכי צה"ל עוררה שתי בעיות מרכזיות, האחת, מצידם של נכי צה"ל, חברי הארגון אשר מבקשים שלא להצטרף להסדר הביטוח הסיעודי, והשנייה מצידם של נכי צה"ל אשר אינם חברי הארגון ומבקשים להצטרף להסדר הביטוחי שסידר הארגון.

2. מקור התנאי המחייב כל חבר בארגון נכי צה"ל להצטרף להסדר הביטוחי איננו (ההדגשה במקור) בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט  -1959  (להלן: "החוק"). על פי הוראת סעיף 14 לחוק, קצין התגמולים רשאי לנכות מהתגמול עבור ביטוח חיים שסידר הארגון ואין (ההדגשה במקור) הכרח כי אותו נכה יהיה גם חבר הארגון.

 

3.     אנו פנינו בנושא לארגון נכי צה"ל תוך הבעת עמדתנו המפורשת כי יש למצוא פתרון מעשי (ל)בעיות שהתעוררו, כמפורט לעיל, ואולם כפי שעולה ממכתבה של עו"ד חיימוביץ – ריכטר... ארגון נכי צה"ל אינו מסכים לעמדתנו זו (לפחות ביחס לנכי צה"ל שאינם חברי הארגון ומבקשים להצטרף לביטוח הסיעודי).

 

4.     אנו מקווים כי יימצא פתרון מעשי באמצעות הארגון. אם לא יימצא פתרון כאמור ייבחנו אפשרויות אחרות להסדרת הנושא, לרבות באמצעות תיקון חקיקה" (ההדגשה הוספה).

 

 

         העתק ממכתבה של עו"ד פזית אליהו מצ"ב ומסומן כנספח י`  לעתירה זו.

 

28.          ביום 20.11.05 פנה העותר בכתב אל מר רוני מורנו, ראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון, והעלה בפניו פתרון ראוי ומעשי לסוגיה:

 

          הפתרון שהעלה העותר מבוסס על הסדר חקיקתי דומה שאימצה המדינה בנוגע לחברות בארגון העובדים: סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, עורך הבחנה בין ניכוי "דמי חבר" משכרו של העובד בעבור חברות בארגון עובדים יציג, לבין "דמי טיפול מקצועי-ארגוני" לטובת הארגון היציג, הנמוכים משמעותית מדמי החבר, שיכול וינוכו משכרו של מי שאינו חבר בארגון היציג. "דמי הטיפול" מקנים לעובד את הזכות להטבות שמסדר הארגון היציג לטובת חבריו, מבלי שנפגעת זכותו שלא להצטרף כחבר בארגון.

 

          בהתאם, הציע העותר כי משרד הביטחון (או קצין התגמולים), ינכה מהתגמול החודשי המגיע לעותר "דמי טיפול" בשיעור מתאים, סכום שיועבר לארגון (ביחד עם הניכוי משכרו בעבור דמי הביטוח וביחד עם ההשתתפות של המדינה), ובכך תובטח מחד הצטרפותו להסדר הביטוחי, כפי שביקש להבטיח חוק הנכים, ומנגד, הוא לא ייתפס כמי שמבקש לתפוס "הסעה חינם" על המאמץ של הארגון בהסדרת הביטוחים.      

 

          העתק ממכתבו של העותר מיום 20.11.05 מצ"ב ומסומן כנספח יא`  לעתירה זו.  

 

29.          ביום 5.1.2006 ואח"כ ביום 23.4.06 פנה העותר במכתבי תזכורת אל מר מורנו, מנהל אגף השיקום במשרד הבטחון, וביקש שוב את התייחסותו לפניותיו.       

 

          העתק ממכתביו של העותר מיום 5.1.06 ומיום 23.4.06 העותר מצ"ב ומסומנים כנספח יב`  לעתירה זו.  

 

30.          ביום 12.5.2006 פנה העותר אל עו"ד צביה גרוס, היועצת המשפטית למערכת הביטחון, ובהמשך לשיחותיו הטלפוניות עימה, העלה בפניה על הכתב את הצעתו לפתרון הסוגיה.

 

          העתק ממכתבו של העותר מיום 12.5.06 אל עו"ד צביה גרוס, מצ"ב ומסומן כנספח יג` לעתירה זו.

 

31.          בהעדר כל תשובה עניינית משר הביטחון, פנה העותר ביום 21.5.06 אל קצין התגמולים, ודרש ממנו, על פי סמכותו בסעיף 14(ב) לחוק הנכים, לנכות מתגמוליו החודשיים את דמי ההשתתפות בביטוח חיים הדדי ובביטוח סיעודי הדדי. קצין התגמולים כלל לא טרח להשיב לפנייה. 

 

         העתק ממכתב של העותר מיום 21.5.06 מצ"ב ומסומן  כנספח יד`  לעתירה זו.  

 

32.          ביום 3.10.06 פנה העותר, באמצעות בא כוחו הח"מ, במכתב אל שר הבטחון ואל קצין התגמולים, ודרש מהם להסיר את הקיפוח והאפליה, למנוע את המצב שבו ישנם שני מעמדות של נכי צה"ל (אלה החברים בארגון ואלה שאינם) ולצרף את העותר להסדרים הביטוחיים שסידר הארגון.   

 

העתק המכתב של הח"מ מיום 3.10.06 מצ"ב ומסומן כנספח טו` לעתירה זו.  

 

33.          ביום 9.11.06 השיב עו"ד בני כהן, סגן א` ליועץ המשפטי למערכת הביטחון, למכתבו של העותר. מלבד אמפטיה לעניינו של העותר, הרי לא היה בתשובה כל חדש. עדיין, משרד הבטחון עמד חסר אונים למול הסירוב הבוטה והמוחלט של הארגון לצרף את מי שאינו נמנה על שורותיו אל ההסדר הביטוחי, הסדר ביטוחי שבהוצאותיו נושאת המדינה (ובאמצעות ניכוי מהגמלה החודשית, גם הנכה).

 

          העתק ממכתבו של עו"ד בני כהן מיום 9.11.06 מצ"ב ומסומן כנספח טז` לעתירה זו.

 

34.          בסעיף 3 למכתבו האמור, מציין עו"ד בני כהן כי שר הביטחון פנה שוב לארגון, והעלה בפניו את ההצעה של העותר לפתרון הסוגיה. הוא הביע תקווה שהנושא אכן יוסדר לטובת כלל נכי צה"ל. עו"ד כהן צירף למכתבו העתק מהפנייה של שר הבטחון מיום 9.11.06 אל עו"ד יוסי לוי, בא כוחו של הארגון. 

 

         העתק ממכתבו של שר הבטחון עו"ד בני כהן מיום 9.11.06 אל עו"ד יוסי לוי, בא כוחו של הארגון, מצ"ב ומסומן  כנספח יז` לעתירה זו.

 

35.          במכתב אל הארגון, נספח יז` לעיל, מביע שר הבטחון עמדה ברורה שלפיה סירובו של הארגון לצרף אל ההסדר הביטוחי את העותר, כמו גם נכי צה"ל אחרים שאינם חברים בארגון, יוצר אי שוויון ונוגד את כוונתו של המחוקק בחוק הנכים. הוא מציע שהארגון ישקול את הפתרון שהעלה העותר עצמו, כך שמתגמוליו של נכה שאינו חבר הארגון ינוכה בנוסף סכום בגין "דמי טיפול" שיועבר לארגון. עו"ד בני כהן אף מציין במכתבו אל הארגון, כי במסגרת עבודת המטה שנערכת במשרד המשפטים לשם קידום חקיקה מקבילה שתחול על נפגעי פעולות איבה, הביע ארגון נפגעי פעולות איבה הסכמתו העקרונית להסדר מעין זה.

 

36.          ביום 27.11.06 פנה העותר אל עו"ד בני כהן, ולאור האמור בסעיף 3 למכתבו של עו"ד בני כהן מיום 6.11.06, ביקש להתעדכן האם הושג פתרון כלשהו לעניינו. לא התקבלה כל תשובה לפנייה אחרונה זו, ובשל כך נאלץ העותר להגיש עתירה זו, ולבקש מבית המשפט הנכבד את התרופה המתאימה.

 

         העתק מהמכתב של הח"מ מיום 27.11.06 מצ"ב ומסומן כנספח יח` לעתירה זו.  

 

הוראות החוק הנוגעות לעתירה זו.

 

37.          סעיף 14 לחוק הנכים קובע כדלקמן:

 

   "(א) אסור לנכה להעביר לאחר את זכותו לתגמול, או לתתו בערבות, או לשעבדו כל שיעבוד שהוא.

 

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי קצין תגמולים לנכות מן התגמול של נכה דמי חברות לטובת ארגון, שהוכרז על ידי שר הבטחון כארגון יציג של נכים, ותשלומים לקרן לעזרה הדדית של אותו ארגון וכן דמי השתתפות בביטוח חיים הדדי ובביטוח סיעודי הדדי, שסידר הארגון.

(ג) שר הבטחון, באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את הסכום המקסימלי שמותר לנכות כל חודש מתגמוליו של הנכה לפי סעיף קטן (ב).

 

(ד) הודיע הנכה לקצין התגמולים בכתב על התנגדותו לניכוי, יופסק הניכוי בתום חודש מיום קבלת ההודעה."

 

38.          ביום 3.9.1965 הכריז שר הבטחון דאז, מר לוי אשכול ז"ל, בתוקף סמכותו לפי סעיף 14(ב) לחוק הנכים, על ארגון נכי מלחמת השחרור וצה"ל (המשיב – 2 כיום) כארגון יציג של נכים, ראה נספח א` לעיל.  

 

39.          סעיף 43א. לחוק הנכים קובע את הזכאות של נכה צה"ל הזכאי לתגמולים להשתתפות של המדינה בהוצאה הכרוכה בדמי הביטוח, כדלקמן:

 

"נכה הזכאי לתגמולים ושנערך לזכותו ביטוח למקרה מותו בדרך האמורה בסעיף 14(ב), זכאי להשתתפות בדמי הביטוח מאוצר המדינה בשיעור שנקבע בתקנות."

 

40.          בהתאם לסמכותו שבסעיפים 43 א. ו- 48 לחוק הנכים, ולאור תיקון מס` 23 לחוק הנכים, התקין שר הבטחון תקנות המסדירות את שיעור ההשתתפות של המדינה בעלות דמי הביטוח, כדלקמן:

 

          ביום 11.5.04 התקין שר הבטחון את תקנות הנכים (השתתפות המדינה בהוצאות ביטוח חיים ובהוצאות ביטוח סיעודי), התשס"ד – 2004 (להלן: "תקנות השתתפות המדינה"), אשר תחילתן מיום 1.5.04, הקובעות כדלקמן:  

.

         "1. נכה הזכאי לתגמולים ושארגון יציג של נכים ערך לזכותו ביטוח חיים הדדי או ביטוח סיעודי או שניהם, זכאי להשתתפות בדמי ביטוח מאוצר המדינה בסכום זהה לסכום הנקוב בתקנה 1 (2) או (4) או שניהם, לפי הענין, לתקנות הנכים (הסכום המקסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה), התשמ"א-1981."

 

            ביום 11.5.04 תיקן שר הבטחון את תקנות הנכים (הסכום המקסימלי שמותר לנכות            מתגמוליו של נכה), התשמ"א – 1981, תיקון שתחילתו החל מיום 1.5.04, והתקנות         קובעות כיום כדלקמן:  

 

               "1. הסכום המקסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה הוא כפי שנקבע להלן:

         (1) 28.44 שקלים חדשים על חשבון דמי חברות בארגון יציג (להלן - הארגון);

         (2) 17.67 שקלים חדשים על חשבון דמי השתתפות בביטוח חיים הדדי שסידר הארגון;

         (3) 5.69 שקלים על חשבון תשלומים לקרן לעזרה הדדית של הארגון.

         (4) 10 שקלים חדשים על חשבון דמי השתתפות בביטוח סיעודי שסידר הארגון.

 

41.          נפנה את תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד לעובדה שסעיף 43א. לחוק הנכים מאזכר אך את ההשתתפות של המדינה בדמי ביטוח חיים, אך לאור האמור בתיקון 23 לחוק הנכים ותקנות השתתפות המדינה, הרי אין עוד חולק על זכאותו של נכה צה"ל הזכאי לתגמולים להשתתפות של המדינה גם בדמי הביטוח של הביטוח הסיעודי ההדדי.

 

הטיעון המשפטי

 

האפליה הפסולה והפגיעה במטרתו של חוק הנכים

 

42.          חוק הנכים בא לסייע בשיקום של נכי צה"ל. באמצעות החוק, ביקשה המדינה לפרוע חוב מוסרי כלפי כל אותם אלה שנפגעו בגופם או בנפשם למען המדינה.

 

         עמד על כך ראש-הממשלה, מר דוד בן-גוריון ז"ל, בהציגו את הצעת חוק הנכים בפני הכנסת:

 

"מלחמת החירות של צבא-הגנה-לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, נצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר... נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו...

אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר אבר מן החי. והערב אני מגיש לכם בשם הממשלה חוק על החוב, נכון יותר – על חלק מהחוב, שאנו חייבים לאלה, שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת; חוק על תגמול ושיקום לנכי-המלחמה" ("דברי הכנסת" 2 (תש"ט) 1572, ישיבה מיום 5.9.1949, וראה גם בג"ץ 5945/00 מנקר נ` משרד האוצר מדינת ישראל [לא פורסם], בג"ץ  8487/03 ארגון נכי צה"ל נ` שר הבטחון [לא פורסם], בסעיף 5 לפסק הדין).

 

43.          לשם השגת אותן מטרות, קנויה לנכה הזכאי לתגמולים הזכות שהמדינה תשתתף בהוצאות של דמי ביטוח חיים וביטוח סיעודי. ההסדר הקבוע בדין מחייב למעשה את המדינה לשאת בעלות הכוללת של דמי הביטוח, כאשר מחצית מההשתתפות נעשית באמצעות ניכוי מהגמלה החודשית המגיעה לנכה מהמדינה על פי חוק הנכים.   

 

44.          המדינה לא הסתפקה רק בהקצבת כספים מאוצר המדינה לשם השתתפות בדמי הביטוח. ההסדר הקבוע בסעיף 14 (ב) לחוק הנכים מעיד שהמדינה גם נטלה על עצמה את החובה לדאוג למציאת הסדר ביטוחי הולם לכלל נכי צה"ל, ולא הותירה כל פרט בפני עצמו. המדינה ראתה אינטרס מובהק שנכי צה"ל יבוטחו בביטוחים מתאימים, כך שתובטח רווחתם ושיקומם, מה גם שלכל ברור שהנכה כפרט, בשל מוגבלותו, יתקשה בהשגת הסדר ביטוחי מתאים - המדינה, הפועלת בשם אלפי נכי צה"ל הזכאים לגמלה ומתחייבת בהעברת דמי הביטוח, יכולה כמובן להשיג ביתר קלות הסדר ביטוחי מתאים  לכל אותם אלפי נכים.

 

45.          בהתאם, סעיף 14 (ב) לחוק הנכים קובע ניכוי אוטומטי של חלקו של הנכה בדמי הביטוח מתוך הגמלה החודשית המגיעה לנכה על פי חוק הנכים. כך מובטח למדינה שהנכה אכן יקבל הסדר ביטוחי מתאים, אלא אם כן הוא מודיע לה על התנגדותו לניכוי (ראה סעיף 14 (ד) לחוק הנכים).

 

46.          שר הבטחון הכריז על ארגון נכי צה"ל כארגון נכים יציג, בכדי שהארגון היציג יסייע בידו להשיג את מטרותיו של חוק הנכים, ובענייננו, על מנת שהארגון היציג יסדיר עבור כלל נכי צה"ל הסדרי ביטוח הולמים שיבטיחו את עתידם הכלכלי ורווחתם של כלל נכי צה"ל (ומשפחותיהם). עתה מתברר, שהארגון אשר תפח ושמן, בחר להתנער מאותה מטרה בלעדית שלשמה הוקם, והוא איננו סר עוד למרותו של שר הבטחון.

 

47.          המנגנון שנקבע בסעיף 14 (ב) לחוק הנכים, ההכרזה על ארגון יציג, הניכוי האוטומטי של דמי הביטוח מהגמלה של הנכה, ההשתתפות של המדינה בהוצאות הביטוח, מתן הבלעדיות בידי הארגון בהסדרת הביטוחים, נועדו בכדי לאפשר לארגון היציג להסדיר בקלות ביטוח הדדי לכלל נכי צה"ל ולהשיג בעבורם תנאים משופרים. באמצעות הקמת הארגון והמנגנון הקבוע בחוק הנכים ביקש המחוקק להבטיח שאכן יושג הסדר ביטוחי הדדי בתנאים משופרים לכלל נכי צה"ל.

 

48.          כל האמור נלמד גם מדבריו של ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בשעתו, שעה שהציג את הצעת החוק הממשלתית, כמופיע בתיקון מס` 23 לחוק הנכים,  בפני הכנסת: 

 

 

 

"נציגי משרד הביטחון הודיעו בדיון בועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כי עלויות הביטוח הסיעודי ימומנו מחציתן בידי הנכים ומחציתן בידי משרד הביטחון. דבר זה יימצא את ביטויו בתקנות שיוגשו לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ואשר יותקנו מכוח הסעיף המסמיך שמוצע לתקן בהצעת חוק זו.

 

הצעת חוק זו תאפשר לארגון היציג של הנכים להגיע להסדרים בדבר הביטוח הסיעודי בתנאים משופרים, על מנת להקל ולהיטיב עם נפגעי מלחמות ישראל אם יידרשו לטיפול סיעודי" (ההדגשה הוספה).  

 

(ראה "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוברת י"ט בעמ` 4856)

 

 

49.          אין בחוק הנכים כל עיגון לקביעה האומללה של הארגון לפיה "הביטוח הסיעודי נערך במטרה להיטיב עם אוכלוסיית נכי צה"ל חברי הארגון, שהיא אף אוכלוסיית היעד של אגף השיקום" (ראה מכתבה של באת כוחו של הארגון, נספח ט` לעיל). המחוקק שם לו למטרה שהביטוח הסיעודי יטיב עם כלל נכי צה"ל, והם הם אוכלוסיית היעד של אגף השיקום במשרד הבטחון, ללא כל תלות בהשתייכותם הארגונית. 

 

50.          חוק הנכים אינו מתנה את הזכאות של הנכה להסדר ביטוחי בחברות בארגון היציג. עמדתו של הארגון היציג, לא רק שהיא סותרת את דבר שליחותו על פי דין, אלא שהיא נוגדת לחלוטין את לשונו הברורה של החוק, ואת מטרתו ורוחו של חוק הנכים. הארגון הוקם וניתן לו תפקיד ציבורי חשוב רק בכדי לסייע בידי שר הבטחון לממש את מטרותיו של חוק הנכים, ובכדי להסדיר ביטוח חיים הדדי וביטוח סיעוד הדדי לכלל נכי צה"ל.  

 

51.          עם כל הכבוד לארגון, הרי חוק הנכים עצמו קבע את רשימת "הזכאים לביטוח" – אלה הם כלל נכי צה"ל. חוק הנכים לא נתן בידי הארגון שיקול דעת בנושא, החוק לא הסמיך את הארגון לשנות או לצמצם את רשימת הזכאים לביטוח, ולא נתן בידי הארגון את הכוח להוציא מרשימת המבוטחים  את אותם אלה שאינם מעוניינים להצטרף כחברים בארגון.

 

52.          הסירוב של הארגון לצרף את העותר לרשימת הזכאים לביטוח יוצרת אפליה פסולה בקרב  נכי צה"ל. הסירוב מבחין וחוצה בין נכי צה"ל רק בשל השתייכותם הארגונית – מי שחבר בארגון זכאי להיכלל הסדר הביטוחי וכל נכה אחר פסול. אין להבחנה זו כל הצדק ואין לה כמובן כל עיגון חוקי.

 

 

 

 

53.          בבג"ץ 4541/94 מילר נ` שר הביטחון, פ"ד מט (4) 94, קבעה כבוד השופטת דורנר כדלקמן:

 

"לא יכול להיות ספק כי תכלית חוק היסוד היא להגן על האדם מפני השפלה. השפלתו של אדם פוגעת בכבודו. אין דרך סבירה לפרש את הזכות לכבוד, כאמור בחוק היסוד כך שהשפלתו של אדם לא תיחשב כפוגעת בזכות. אכן, לא כל פגיעה בשוויון עולה כדי השפלה, ועל-כן לא כל פגיעה בשוויון פוגעת בזכות לכבוד. כך, למשל, נפסק כי הפליה לרעה של רשימות קטנות לעומת רשימות גדולות או של רשימות חדשות לעומת רשימות ותיקות פוגעת בעקרון השוויון... עם זאת, פגיעות כאלה בעקרון השוויון, שאף גררו פסילתם של חוקי הכנסת, לא התבטאו בהשפלה, ולכן אף לא היתה בהן פגיעה בכבוד האדם. לא כן הדבר בסוגים מסויימים של הפליה לרעה על רקע קבוצתי, ובתוכם הפליה מחמת מין, כמו גם הפליה מחמת גזע. ביסודה של הפליה כזו עומד ייחוס מעמד נחות למופלה, מעמד שהוא פועל יוצא ממהותו הנחות כביכול. בכך טמונה, כמובן, השפלה עמוקה לקורבן ההפליה... חוק היסוד מגן מפני פגיעה בעקרון השוויון כאשר הפגיעה גורמת להשפלה, כלומר לפגיעה בכבוד האדם באשר הוא אדם, וכך הוא כאשר אשה מופלית לרעה בשל מינה" (שם, בעמ` 132 - 133).

 

 

54.          האפליה שיצרו המשבים במחדליהם, כמתואר בעתירה זו, משפילה ופוגעת בכבודם וברוחם של כל אותם נכי צה"ל שאינם חברי הארגון. חוסר האונים של שר הבטחון והתבטלותו למול הארגון, מעידה שהמדינה אינה מכירה עוד בחובתה המוסרית כלפי כלל נכי צה"ל, או למצער, אינה מוכנה עוד לנקוט במעשה בכדי לפרוע חובה מוסרית זו. השווה את עמדתו הנוכחית של שר הבטחון לדבריו הנכוחים של ראש הממשלה, מר דוד בן גוריון ז"ל, המצוטטים לעיל, ותבין עד כמה רחוקה עמדתו הנוכחית של שר הבטחון מהמטרות העומדות בבסיסו של חוק הנכים.   

 

היקף הביקורת של בית המשפט הנכבד בשבתו כבג"צ על פעולות הארגון

 

55.          שר הבטחון, הממונה על ביצוע חוק הנכים, הכריז על הארגון כארגון היציג (דהיינו המייצג)  של נכי צה"ל (ראה נספח א` לעיל) על מנת שהארגון ייצג וישרת את האינטרסים של כלל נכי צה"ל.

 

56.          סעיף 14 (ב) לחוק הנכים מטיל על הארגון תפקיד ציבורי – לסייע לשר הבטחון בהסדרת ביטוח חיים הדדי וביטוח סיעוד הדדי לכלל נכי צה"ל. כפי שהראנו לעיל, הרי חוק הנכים והתקנות שהותקנו מכוחו יצרו מנגנון שלם, על פיו מועברים כספי המדינה  - מחצית ישירות מאוצר המדינה ומחצית מתוך ניכוי כספים מהגמלאות המשולמות ע"י המדינה לנכה - הישר אל הארגון, וכספי המדינה כאמור הם בלבד שממנים את העלות של אותם ביטוחים הדדיים.

 

57.          סעיף 14 (ב) לחוק, מקנה לארגון, כזרוע המסייעת לשר הבטחון, "בלעדיות" בהסדרת הביטוחים עבור כלל נכי צה"ל. לאור ההסדר המיוחד שנעשה בחוק הנכים ובתקנות שהותקנו מכוחו, הרי למעשה רק בידי הארגון מצויה היכולת לבצע את ההסדרים הביטוחיים הקבועים בחוק. 

 

58.          הנה כי כן, הארגון הוקם והוכר כארגון יציג מכוח הדין, הוא ממלא תפקיד ציבורי על פי דין, החוק הקנה לו את "הבלעדיות" בהסדרת הביטוחים ההדדיים, והעלות של הביטוחים ההדדיים שמסדר הארגון ממומנת באופן בלעדי על ידי המדינה. ככזה, הוא גוף הנתון לביקורתו של בית המשפט הנכבד, וחלות עליו הנורמות מתחום המשפט הציבורי.

 

59.          בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ` קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, נקבע כי הנורמות של המשפט הציבורי יחולו גם על תאגיד פרטי (ובאותו עניין עמותה) שאינו חלק מן המגזר הציבורי, ובלבד שהוא ממלא תפקיד ציבורי.

 

         יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט (בתוארו דאז)  ברק:

 

     "לענייננו נוכל לקבוע, כי אם מוענק לגוף פלוני תפקיד סטטוטורי, יש להחיל עליו, לעניין ביצועו של תפקיד זה, את המשפט        הציבורי" (שם, בעמ` 519).

 

60.          סעיף 148 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), קובע הסדר כמעט זהה להסדר הקבוע בסעיף 14 (ב) לחוק הנכים. נקבע שם "שהמוסד רשאי לנכות מקצבה של נכה עבודה...דמי חברות לטובת ארגון, שהשר הכריז עליו כארגון של נכי עבודה, ותשלומים לקרן לעזרה הדדית של אותו ארגון ודמי השתתפות בביטוח חיים הדדי שסידר הארגון". שר העבודה והרווחה הכריז על "ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל" (עמותה רשומה) כ"ארגון של נכי עבודה",  כמשמעותו בסעיף 148 לחוק הביטוח הלאומי. 

 

 

61.          בע"ע 355/99 לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל (ע"ר), פד"ע לו 846, דן בית הדין הארצי בשאלת מעמדו הציבורי של הארגון המשיב ומהם עקרונות המשפט החלים עליו. בית הדין הארצי השיב בבירור:

 

"הארגון הינו "גוף ציבורי" מובהק וככזה חלים עליו עקרונות המשפט הציבורי וכללי המשפט המינהלי וחובה עליו לנהוג על פיהם. בין היתר, עת נוקט הוא בהליך פיטורים של עובדיו" (שם, בעמ` 850).

 

         וכן:

 

"הנה כי כן, לפנינו גוף ציבורי מובהק, הן על פי הסממנים הציבוריים המובהקים שבתכלית קיומו של הארגון והלגיטימיות לפעילותו והן על פי מקורותיו התקציביים אשר יסודם בקיצבאות המשתלמות לחבריו על ידי המוסד לביטוח לאומי" (שם, בעמ` 851).

 

 

אחריותו של שר הבטחון

 

62.          כאמור, חוק הנכים מבטא בהוראותיו את העמדה המוסרית שעל המדינה לדאוג לשיקומם ולרווחתם של כל אלה שנפגעו בגופם ובנפשם בהגנה על המדינה. יפים לעניין זה דבריה של כבוד הנשיאה בייניש בבג"ץ 8487/03 ארגון נכי צה"ל נ` שר הבטחון [לא פורסם]:

 

 

"חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), מבסס את זכותם של נכים אשר נפגעו במסגרת שירות בכוחות הביטחון לקבלת גמלאות בגין נכותם. בבסיסו של חוק הנכים עומדת חובתה המוסרית של המדינה כלפי מי שנטל חלק בהגנתה ונפגע בגופו בשל כך." (בסעיף 5 לפסק הדין).

 

63.          שר הבטחון הוא שממונה על ביצוע חוק הנכים. בידיו הפקידה המדינה את אותו חוב מוסרי כלפי הנכים (ראה סעיף 48 לחוק הנכים). חוק הנכים אפשר לשר הבטחון לקבל סיוע בהפעלת סמכויותיו מ"ארגון יציג". שר הבטחון מימש את האפשרות, וביום 3.9.65 הכריז על הארגון כ"ארגון יציג מתוקף סמכותו על פי סעיף 14 (ב) לחוק הנכים".

 

64.          האם העובדה שחוק הנכים אפשר לשר הבטחון להסתייע בארגון היציג לשם הסדרת הביטוחים נועדה לפטור אותו מאחריותו למילוי תפקידו? התשובה לכך כמובן שלילית. עומד על כך פרופ` זמיר בספרו "הסמכות המינהלית" (חלק ב`), בעמ` 551:

 

"ברור כי האצילה לא נועדה לפטור את השר מן האחריות למילוי תפקידו, ואין היא צריכה לשמש דרך צדדית בה יוכל השר לחמוק מאחריות זאת. הנאצל אינו אמור לבוא במקומו של השר, ולשאת תחתיו באחריות המשפטית והציבורית, כאילו החוק העניק את הסמכות לנאצל ולא לאוצל, אלא רק לסייע בידי השר. לפיכך, הדין שאיפשר את אצילת הסמכות, ועם זאת לא פטר את השר מאחריות לסמכות, צריך גם לאפשר לשר להנחות את הנאצל, לפקח עליו ובשעת הצורך אף להתערב באופן אישי בהפעלת הסמכות על ידי הנאצל. אחרת האצילה תחטיא את מטרתה. כך לגבי אצילה על ידי שר, וכך אף לגבי אצילה על ידי כל רשות מינהלית אחרת: הנאצל צריך לקיים שליטה בסמכות גם לאחר האצילה, ולצורך זו הנאצל צריך לסור למרותו של האוצל".

 

65.          בבג"צ 170/81 סלמה נ` ראש המועצה המקומית טורעאן, פ"ד לו (2) 433, ביקש ראש המועצה להפעיל בעצמו את הסמכויות שאצל לסגנו, אך הסגן טען כי הסמכויות נותרו בידו.  בית המשפט קבע:

 

"כאשר ראש המועצה אוצל מסמכותו, הוא נשאר מקור הסמכות ובעל הסמכות והחובה על פי החוק, אצילת הסמכות דומה היא לייפוי כוח שניתן לשלוח. השולח יכול להמשיך ולפעול בעצמו" (שם, בעמ` 436).

 

66.          הנה אפוא, שר הבטחון נשאר מקור הסמכות. הוא שהוסמך מלכתחילה להסדיר ביטוח חיים הדדי וביטוח סיעודי הדדי (הכול במימון המדינה) עבור כלל נכי צה"ל. העובדה שהוא ביקש להסתייע בנושא בארגון, אינה גורעת במאומה מסמכותו או מאחריותו.

 

67.          הראנו שעמדתו של שר הבטחון היא שאין להפלות בין הנכים, ואין כל הצדקה להטיב עם אותם נכי צה"ל חברי הארגון (או עובדי הארגון), ולמנוע מאלה שאינם חברים בארגון את הזכות להצטרף להסדרי הביטוח שסידר הארגון. הארגון כאמור מסרב לכך.

 

68.          פתוחות בפני שר הבטחון מספר אפשריות להפעיל את סמכותו. יש בסמכותו לסייג את האצילה (ומדובר באצילה חלקית), ויש בכוחו לבטל את האצילה, דהיינו לבטל את ההכרזה על הארגון כארגון היציג של הנכים, ולהחזיר לידיו את הסמכות, כך שרשימת המבוטחים תכלול את כל נכי צה"ל.

 

 

 

 

69.          ברוך ברכה בספרו ההליך המינהלי, עומד על האפשרויות הפתוחות בפני הרשות המנהלית:

 

"מכיוון ששתי רשויות פועלות בזירה, עשויות להתעורר בעיות של תיאום ביניהן, ובהיעדר תיאום עלולות אף להינתן החלטות סותרות באותו עניין, דרך אפשרית למנוע זאת היא לסייג את האצילה כך שתלווה בהנחיות המאציל באשר למדיניות שעל נאצלו ליישם בהפעלת הסמכות, אך גם בלא סייג כאמור, יש לזכור, שבכוחו של האוצל ליתן הוראות לנאצל באשר להפעלת הסמכות גם לאחר שזו נאצלה, ועל האחרון לציית להן. ניתן גם לומר, שאצילת סמכות על רקע מדיניות קיימת משמעה, שיש להפעיל אותה סמכות תוך יישום אותה מדיניות. ניתנת החלטה מסוימת על ידי הנאצל ואין היא נראית לאוצל, יש בכוחו לבטלה. האם זה הדין גם במקרה ההפוך, כאשר הנאצל מתיימר לבטל מעשה של האוצל, שהוא בעל הסמכות המקורית? לכאורה התשובה צריכה להיות חיובית, שכן, כאמור, כל אחד מהשניים הוא בגדר רשות מוסמכת בתחום המעשה הנדון. אך תשובה זו המתירה לגולם לקום על יוצרו – אינה מתקבלת על הדעת במערכת היחסים הנדונה....מעבר לביטולו של מעשה קונקרטי של נאצלו, יש, כמובן, בכוחו של האוצל גם לבטל את האצילה עצמה". (ההדגשות הוספו, ראה עמ` 192 – 193).

 

70.          בהתאם לאמור, הרי מתבקש בעתירה, כסעד חלופי, שבית המשפט הנכבד יורה לשר הבטחון לבוא ולנמק מדוע הוא לא יתנה את המשך ההכרזה על הארגון כארגון היציג של הנכים, כפי סמכותו על פי סעיף 14 (ב) לחוק הנכים, בכך שהארגון יפעל באופן שוויוני ויצרף כל נכה, כהגדרתו בחוק הנכים, להסדרי ביטוח החיים ההדדי וביטוח סיעוד הדדי שאותם הוא "סידר" לחברי ארגון נכי צה"ל, והכול תוך תשלום "דמי טיפול" בשיעור הולם. 

 

71.          במונח תשלום "דמי טיפול", אנו מכוונים להצעה שהעלה העותר, אותה הזכרנו לעיל. בכך לא ייתפס העותר ואחרים כדוגמתו, כמי שמבקשים לתפוס "הסעה חינם" על המאמץ של הארגון, ומנגד, תישמר מטרתו של חוק הנכים ולא תיפגע השוויוניות שבין כל נכי צה"ל.

 

72.          לעניין זה מופנית תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד לסעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, הקובע הסדר מתאים, כדלקמן:

 

"(א)   לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

...

(3)     דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לועד העובדים במפעל;

 

(3א)   תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת.

 

(3ב)   דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו".

 

 

73.          בתוקף סמכותו כאמור לפי סעיף 25(א) (3ב) לחוק הגנת השכר, התקין שר העבודה והרווחה באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, את תקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשמ"ח - 1988.

 

74.          תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד אף מופנית אל סעיף 48 לחוק הנכים, הקובע בכלליות את סמכותו של שר הבטחון להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצוע החוק, וכן לאמור בסעיף 45 (א)(6) לחוק הנכים, הקובע כי שר הבטחון רשאי להתקין תקנות ב"כל ענין אחר אשר, לדעת שר הבטחון, עשוי להקל על נכים את קליטתם במערכת חייה הכלכליים של המדינה ואת היאחזותם בה".

 

75.          שר הבטחון אף רשאי כאמור לבטל את ההכרזה על הארגון כארגון היציג של נכי צה"ל, והרי לא יעלה על הדעת שהארגון היציג של נכי צה"ל, עליו הכריז השר, ייצג רק את האינטרסים של חבריו. 

 

76.          שר הבטחון אינו רשאי להמשיך ולשבת בחיבוק ידיים, ולהיווכח כיצד שם הארגון פלסתר את מטרותיו של חוק הנכים, אותו חוק שבא לדאוג לרווחתם של כל אותם אלה שנפגעו בגופם למען המדינה. לא יעלה על הדעת ששר הבטחון, הממונה על ביצוע חוק הנכים ימשיך ויעצום עיניו למול הקיפוח שיוצר הארגון היציג, יציר כפיו, כלפי אותם נכי צה"ל שאינם חברי הארגון. 

 

 

 

סוף דבר

 

77.          עתירה זו נתמכת בתצהירו של העותר לאימות העובדות הכלולות בה.          

 

78.          לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על תנאי כמפורט ברישא של  העתירה, ולאחר שמיעת באי כוח בעלי הדין, להפכו למוחלט.

 

79.          כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד, לרבות ריבית והפרשי הצמדה עד ליום התשלום בפועל, בצירוף מע"מ כדין.

   

גיא קינן, עו"ד

ב"כ העותר

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ZEEGEE אלא אם צויין אחרת