00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

חיים של אחרים

לצינורשת,

בסרט "להרגיש בבית" גיבור הסרט, בחור צעיר, רוכב אופנוע, מוצא בתים שבעליהם נסעו למספר ימים  וחי בהם מספר שעות או ימים. הוא חי את חיי הדיירים, אוכל ממזונם,לובש את בגדיהם, ומצטלם עם תמונתם. הצילום הוא הוכחה, מן חותמת "הייתי כאן", ואולי "הייתי חלק מהמשפחה הזו לזמן מה".
הוא אינו משאיר עקבות, אינו הורס. מתקן את הדרוש תיקון, מכבס ביד כמה בגדים. אולי אמירת תודה, אולי תשלום סמלי על שלקח חלק בחייהם ללא ידיעתם.
הסרט מחשמל למרות שהוא מתקיים בשתיקה כמעט מוחלטת. התקשורת בין הגבר לאישה מתהווה במחוות גוף מינימליסטיות ובמבטים רכים.  כמו בשיר של עמיחי, הם "משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם".
בסוף הסרט יש כמה רגעים  של של יופי פוצע.
 
(הקטע שבו הם נכנסים לביתו של צלם שצילם את האישה בעבר, צילומי עירום. המצלמה מצטיירת כחדירה אלימה . ומה שהיא עושה שם לתמונה, החיתוך הזה, מעשה חתרנות)
 
(כשאתה נוגע בחיים של אחרים זה עובד לשני הכיוונים. אם תרצה ואם לא, אתה לא יכול להישאר צופה מהצד. אתה משנה בהם משהו)
 
לפרננדו פסואה, משורר פורטוגזי יליד 1888, היו כשבעים הטרונימים, "דמויות" נוספות  שהמציא ושכתב בשמן. ההטרונימים הם משוררים בדויים שכתבו שירים ממשיים, כשלכל אחד מהם סגנון אחר, לעיתים מנוגדים לחלוטין זה לזה.  ביניהם משוררים וסופרים כותבי אנגלית וצרפתית. אחד ההטרונימים האהובים עלי הוא ברנרדו סוארס, מחברו של "ספר אי-הנחת", שתורגם לעברית,אלווארו דה-קמפוס, מהנדס אוניות ששיריו עוסקים במצב הקיומי של האדם, ואלברטו קאירו, שומר עדרים ומשורר טבע נפלא. 
 
באחד משיריו, תחת ההטרונים אלווארו דה-קמפוס, הוא כותב:
 
"להיות לא-כלום, להיות דמות מתוך רומן בדוי,
בלי חיים, בלי מוות גשמי, בלי מושג ברור.
משהו ששום כוח לא עשאו למועיל או לכעור,
צל על רצפה לא-ממשית, חלום הזוי."
 
וגם:
 
"אני לא כלום.
תמיד אהיה לא-כלום
אני לא יכול לרצות להיות כלום.
חוץ מזה מצויים בתוכי כל חלומות העולם."
 
ובשיר נוסף תחת הדמות אלברטו קאירו, הוא כותב:
 
"אם, כשאמות, ירצו לכתוב את הביוגרפיה שלי,
הרי אין פשוט מזה.
יש רק שני תאריכים - זה של לידתי וזה של מותי,
בין האחד למשנהו כל הימים הם שלי."
 
אולי גיבור הסרט ופרננדו פסואה דומים מאד. ואולי הם שני צדדים של אותה מטבע.
ואני בכלל הזדהיתי עם האישה.
 
היכולת לחוות חלקים באישיותך , להוציא לאור מקומות אפלים, היא לא מובנת מאליה.
צריך חיים של אחרים, או הטרונימים, או המון אומץ. אפשר להסתפק בכמה בלוגים, ניקים או זהויות וירטואליות שונות.
בעיני הניסיון להמציא את עצמך מחדש הוא נלעג ונדון לכישלון.
אפשר להשתעשע במסכות, אבל הגרעין לא משתנה, אלא אם כן אתה רב זהויות, ואז את נכנס לקטגוריה של אי-שפיות.
 
כשאני מהרהרת על השנה שלי כאן, אני רואה שיאים ותהומות, אני רואה איך כמעט דיממתי כאן למוות בסביבות אוקטובר, אני נזכרת איך הרמתם אותי מהרצפה, אני עוד לא רואה את ההחלמה, אבל רואה את ההתאוששות.
 
יצא לא ממש קוהרנטי, בסך-הכל רציתי להגיד תודה.
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

82 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת