22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


שבת שלום לכם יקיריי

 
שבת שלום לכם
שבת מבורכת לכולם
 
מה שלומכם?
שלומנו מצויין
היום עשינו יום כיף עם אחותי
ועם הנסיכה המתוקה שלנו אופיר
 
מה זה גדלה
חייכנית בדרך כלל
אף צוחקת בקול
אבל כשהיא מתעצבנת
קטעים איתה.....
קודם כל פרצופים
אחרי זה ציוצים
ואם אים התיחסות
מתחילות הסירנות.....חחחח
 
וכשהיא מתעוררת
ואין אף אחד לידה היא קוראת לנו
אה....היא אומרת
מה קרה לכם אני ערה ומשאירים אותי לבד?

 

 
הדלקת נרות
 
ברוך אתה ה`
אלוהנו מלך העולם
שציווה לנו להדליק נרות שבת
אמן
 
 
 
 
יין חינם
 

בעיירה קטנה ליד העיר קובנה שבליטא, חי לפני למעלה ממאה וחמישים שנה יהודי שהיה למדן, ירא שמים ומכובד בין הבריות. שמו של יהודי זה אינו ידוע לנו, אולם נקרא לו בשם ר` יוסף.

בבעלותו של יוסף זה היו פונדק ומלון להם יצא שם טוב בכל הסביבה. עשירי הסביבה והפריצים היו נפגשים שם לעתים תכופות, שם היו שותים כוסית וודקה ונהנים מהמאכלים הערבים שהכינה הגברת. תודה לא-ל, פרנסה לא היתה חסרה לו, ליוסף, וכך הוא יכל להקדיש חלק ניכר מזמנו ללימוד התורה. שמו הטוב התפרסם בין יהודים, ולהבדיל, נכרים כאחד.

הימים היו אחרי ה"התקוממות הפולנית" המפורסמת בשנת תקצ"ד (1834). גדוד צבא רוסי חזר מן החזית הפולנית, וחנה בעיירה.

מפקד הגדוד, קצין רוסי בכיר, התאווה ללגום מעט יין ובירר היכן יוכל להשיג את מבוקשו. אנשי המקום סיפרו לו, כמובן, על פונדקו של יוסף, והוא מיהר לשלוח את שלישו לרכוש בקבוק יין משובח.

חלפה שעה קצרה והשליש חזר בידים ריקות. "אני מתנצל, אך היהודי אמר כי היום שבת וכי אסור לו לסחור בשבת". המפקד כעס, ושלח שני חיילים להודיע ליהודי שאם חייו יקרים לו, עליו למכור לו בקבוק יין, ולא – אחת דתו.

לא עבר זמן רב וגם שני החיילים חזרו. יין אמנם לא הביאו איתם אך בידיהם היה צרור מפתחות. "מה קורה כאן"? שאל הקצין הזועם. "היהודי אומר שאסור לו למכור בקבוק יין, אך הדבר היחידי שביכולתו לעשות הוא למסור לנו את מפתחות מחסן היין, משם יוכל המפקד לקחת יין ככל שירצה. אך למכור – הוא לא ימכור בשום פנים ואופן".

חמתו של הקצין שככה והלכה, במקום זה החל להתפלא: "יהודי משונה"! הרהר הקצין בלבו. "בקבוק יין אינו רוצה למכור לי, ולעומת זאת הוא מוכן לתת לי את כל יין מרתפו בחינם! מהיכן נובעת חוצפה כזו אצל יהודי? ואולי, יותר נכון, עוז שכזה? אני מוכרח לראותו במו עיני"!

בהכנסו לבית היהודי, נשאר על עמדו מלא התפעלות. הזוהר שחפף על הבית, נרות השבת שדלקו על השולחן מעל גבי מפה צחורה, המכוסה בכלים יקרים ומאכלי שבת ערבים, יוסף אשתו ובניו לבושים בבגדי שבת נקיים מסובים מסביב לשולחן. כל זה שיוה לבית הדרת קודש שבקעה מכל צד ופנה שבית. הדבר פעל על הקצין רושם כביר, הוא הרגיש שהוא נמצא בעולם חדש ולא מוכר, עולם של קדושה וטהרה...

יוסף בירך אותו לשלום והזמינו לשבת ליד השולחן. האוירה המיוחדת בחדר השאירה רושם עמוק על הקצין, ולמרות שרצה "ללמד לקח" את היהודי פנה אליו באדיבות ושאל: "כיצד קרה הדבר שסירבת למכור לי, קצין בכיר בצבא הצאר הרוסי, בקבוק יין"?

"האלוקים, אשר הוא למעלה מכל הקצינים והמלכים, אסר עלינו את המסחר ביום קדוש זה" השיב יוסף ברוגע. "אך הייתי מאושר לו אוכל לארח אותך ככל יכולתי. מצות הכנסת-אורחים היא מצוה נכבדה ביותר. איזה יין ירצה אדוני לשתות? אצוה להביא כל שתבקש, אולם לא בתור קונה אלא בתור אורח" סיים יוסף את דבריו.

הקצין השתומם ביותר בשמעו את דבריו העדינים של היהודי שנאמרו בנחת ובפקחות רבה. הוא נענה להזמנה האדיבה, התיישב ליד השולחן ואכל מכל מאכלי השבת הטעימים: דג ממולא, פשטידה, עוף צלוי וכל טוב, ולקנוח סעודה – יין עתיק ומשובח.

לפני שיצא הוציא הקצין מלא חפניים מטבעות זהב ובקש למסרם ליוסף כתשלום עבור הארוחה הדשנה, אך יוסף סירב בתקיפות. "הלא כבר סיכמנו שאתה אורח ולא לקוח" התעקש.

הקצין הוציא פנקס קטן ורשם את שמו של יוסף וכתובתו למזכרת, לחץ בידידות רבה את ידו ושב למעונו שמח וטוב לב.

חלפו מספר שנים, וביום בהיר אחד הופיעה לפתע קבוצת שוטרים באכסניתו של יוסף ובידיהם צו מאסר. בחוץ חיכתה מרכבה שחורה, ויוסף הובל לעיר וילנא תחת משמר כבד, כאילו היה פושע פלילי. אחר בירורים וגישושים רבים נודע שמנהיג המורדים נתפס, ובאחד המסמכים שנמצאו אצלו נתגלה שהוא היה נוהג להיפגש תכופות עם פריצי הסביבה באכסנייתו של יוסף. המשטרה הסיקה מכך שגם יוסף הינו אחד הפעילים במחתרת זו. עונש כבד חיכה לו ליוסף, וגזר הדין הצפוי היה גזר-דין מוות.

יושב לו יוסף בכלא ואומר פרקי תהלים בכוונה גדולה ובדמעות. לפתע נפתחת הדלת ובפתח מופיע המפקח הכללי על בתי הסוהר שהיה בסיור שגרתי. כשראה המפקח את יוסף הוא ניגש אליו בהשתוממות: "מה אתה עושה כאן, ידידי היקר"?

היה זה לא אחר מאשר אותו מפקד שבילה בביתו באותו ליל שבת. במשך הזמן הוא קודם בסולם הדרגות, עד שהגיע למשרה רמה זו.

"אינני יודע בעצמי מה אני עושה כאן" פרץ יוסף בבכי. "אך דבר אחד אוכל להבטיח לך: אני נקי מכל אשמה".

"אין לי כל ספק בכך" השיב המפקח. "אני כבר אדאג שתשתחרר בקרוב. את החוב המגיע לך עבור האירוח הנפלא אשלם במלואו; את אותו ליל שבת, לא אשכח לעולם".

האחרים הם חלק מכם

אם אתם חותכים גזר ונחתכים בטעות באצבע, האם אתם מגיבים בכך שאתם לוקחים את הסכין ופוגעים בכוונה ביד השנייה, זו ש"גרמה" לנזק?

כמובן שלא. כיוון שגם היד השנייה שלכם היא חלק מכם.

האנושות היא רקמה אחת. נקמה באדם אחר היא הרסנית כלפי עצמכם, בדיוק כמו חיתוך ידכם השנייה בסכין. מסיבה זו אומרת התורה - ואהבת לרעך כמוך.

הנאצים (וגם המן הרשע) לא הבדילו בין סוגים שונים של יהודים.

נקודה זו כה חשובה, שאם לא נבין אותה בעצמנו, ייתכן שיהיה צורך בכוח חיצוני שיגרום לנו להבין זאת. לדוגמה, הנאצים (וגם המן הרשע) לא הבדילו בין סוגים שונים של יהודים. הם ראו אותנו בתור עם אחד.

 

סיפור על חברות אמת

בימי האימפריה הרומית, שני נערים יהודים גדלו ביחד בארץ ישראל והפכו לחברים קרובים. לאחר זמן מה, נפרדו דרכיהם. אחד מהם עבר לגור ברומא והשני עבר לגור בסוריה. ולמרות זאת, הם נשארו חברים קרובים מאוד.

פעם אחת, כשהחבר מרומא ביקר בסוריה, הוא הואשם בריגול, על לא עוול בכפו. הוא הובא בפני קיסר סוריה וזה דן אותו למוות.

בשעה שהובל אל מקום ההוצאה להורג, שאלו אותו אם יש לו משאלה אחרונה. הוא ביקש: "אנא, תנו לי לחזור לרומא להסדיר את ענייני ולהיפרד ממשפחתי. אז אחזור ותוכלו להוציא אותי להורג".

הקיסר צחק. "השתגעת? איזה ערבות יש לי שתחזור?"

היהודי אמר, "יש לי פה חבר בסוריה, שיערוב לי. הוא יהיה הערב שלי. אם לא אחזור, תוכל להרוג אותו במקומי".

הקיסר הסתקרן. "אני חייב לבדוק את התופעה הזו מקרוב. בסדר, הבא את חברך".

היהודי הסורי נקרא אל הקיסר. ואכן, הוא הסכים לערוב לחברו, להמתין בכלא ולמות במקומו, במקרה שלא יחזור.

הקיסר נדהם כל כך מההסדר הזה, שהסכים להרשות ליהודי הרומאי ללכת.

הקיסר נדהם כל כך מההסדר הזה, שהסכים להרשות ליהודי הרומאי ללכת. "אני נותן לך 60 יום. אם לא תחזור עד עלות השחר של היום ה- 60, חברך ימות במקומך".

היהודי הרומאי מיהר לרומא כדי להיפרד ולהסדיר את ענייניו. לאחר תקופה קדחתנית והרבה דמעות, הוא החל את מסעו בחזרה, הרבה לפני תום התקופה של 60 הימים. אולם, באותם ימים היו רק אניות מפרש ולעתים עברו ימים רבים לפני שנשבה הרוח בכיוון הנכון. רצה המזל ולא נשבה רוח במשך מספר ימים. האנייה התעכבה וכשהגיע היהודי הרומי לסוריה, הפציע שחר היום ה- 60.

כמוסכם, הוציאו הסוהרים את היהודי הסורי והכינו אותו להוצאה להורג.

באותם ימים, הוצאה להורג הייתה אירוע ראווה. מוקדם בבוקר החלו ההמונים להתאסף. לבסוף עם עלות השחר, הם עמדו לבצע את ההוצאה להורג, כשהגיע היהודי הרומאי בריצה. "חכו! חזרתי. אל תהרגו אותו!"

אבל היהודי הסורי מחה: "אינכם יכולים להרוג אותו. השחר כבר עלה, והוא הגיע באיחור. אני הערב שלו. אתם חייבים להרוג אותי במקומו!"

כל אחד מהם היה נחוש בדעתו באותו מידה. "הרגו אותי!" "לא, הרגו אותי במקומו!". התליין לא ידע מה לעשות. קמה מהומה בקהל.

לבסוף, קראו לקיסר. בפליאה ותדהמה הוא פנה לשניהם ואמר, "אשחרר את שניכם בתנאי אחד. שתהפכו אותי לחבר השלישי שלכם!"

אז בואו יחד כולם בנתיבי האה

בה נלך

ואת השנאה הרעות צרות העין והקינאה

נרחיק מאתנו

 

 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

71 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת