00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סין: בחזרה למשבצת הראשונה

20 דקות בבייג`ינג

אני מת...

 

העיניים עצומות, אני שוכב על הגב, מרחף, האוויר קר וחם באותו זמן, הפה יבש והעניים צורבות... 

 

אני מנסה לגשש ולמצוא את גופי. אני מרגיש שאני מכוסה בשמיכת פוך נעימה. אני לא יודע איך זה בגהינום, אני, בכל אופן, לא מצליח לפתוח את העיניים. אני מכריח את עצמי לפתוח את העיניים הדבוקות עד שמצליחות להיכנס כמה אלומות של חושך. אני עייף, כל כך עייף.....תנו לי לישון,לישון ולא לקום עוד, אני צועק לתוכי. בחוץ דממה, אפלה, שיכחה...

 

איפה אני?  לאט לאט אני מתחיל להבין. הגהינום שלי נראה די חשוך.

 

אני לא מת.

 

אני נמצא בחדר מלון עם שטיחים מעופשים וריהוט מהמאה ה-15. אני מצליח להקים את עצמי וניגש לחלון, בחוץ חשוך, ואני מגלה שאני בקומת קרקע וממולי בריכת שחייה. מי התכלת נעים בגלים קטנים וכיסאות הנוח הנטושים שעונים לאחור עד הסוף.

 

אני מרגיש כבד. אולי ככה מרגישים בגיהינום: עייפות תמידית בלי יכולת לישון. לא העפיצות הנעימה שחשים בזמן הרצאה משעממת, או בליל חורפי קר ברביצה מול הטלויזיה לצד תנור מחמם. לא אלו, כי אם התחושה המחניקה לאחר שתיים וחצי שעות שינה שמספיקות בקושי לשני מחזורי שינה.* כך כנראה בגהינום, והמתים, הם בעצם חיים, חיים בעייפות תמידית, בחוסר יכולת להתרכז, סובלים מבעיות זיכרון, בלבול, דיכאון. כמובן שהשטן המניאק לא נותן להם לישון, בגלל זה קוראים לו מניאק.

 

המציאות שוקעת בי לאט לאט. אני מציץ בשעון שבמכשיר הנייד, השעה 5:15 בבוקר. יש לי 40 דקות להתארגן, לענות לאימיילים, לחטוף משהו לאכול, לעשות צ`ק אאוט ולתפוס מונית לשדה התעופה - לו"ז צפוף יחסית לחיי נצח בגהינום. אני חייב משהו שיעיר אותי. או! מוסיקה זה רעיון טוב. אני לא שותה קפה על הבוקר. אני מעיר את המחשב הנייד, גם הוא מקיץ כמי שלא ישן מספיק ומביט בי בתוכחה של מחשב שהעירו אותו שעה שחלם על המקלדת ההיא בחנות המחשבים, אח ! איזה אותיות היו עליה ! 

 

אני מנער אותו בעזרת העכבר הסיני שלי. הוא לא כל כך מבין את הוראות העכבר אבל בכל זאת מציית ופותח את החלון המבוקש. המחשב שלי חושב לעצמו איך העולם השתנה ואיך כל זה לא היה קורה כשהוא היה צעיר, ולא היו מכניסים אליו מוצרים סינים זולים, ואיך המוסר שלנו הדרדר, ועל הנוער שאיבד את הדרך ועוד כהנה וכהנה. יאללה סתום כבר! טחנת לי את השכל על הבוקר... ", אני מסנן אליו.

תן לי משהו חזק משהו שיקפיץ אותי, שיפתח לי את הצ`אקרות של הבוקר - אני שם את גבעת התחמושת של להקת פיקוד מרכז, בפול ווליום ומתחיל לזרוק הכל לתוך המזוודה. אני מפזז להנאתי וסוגר את בקלות את המזוודה החצי ריקה בדיוק כשאיתן, שהיה מחפה מלמעלה, נפגע בראשו ונפל פנימה. אני חושב לעצמי כמה עצוב השיר של גבעת התחמושת ואיך 40 שנה אחרי זה הגבעה עומדת נשכחת במרכזה של שכונה יהודית בירושלים, שמסביבה מספר בתים ערבים, במרחק יריקה מהר הצופים.

 

 

במושב האחורי של המונית, בדרך לשדה התעופה של Xiamen, אני נובר בשקית של מאפים שהספקתי להעמיס מהבופה של מלון המרקו פולו. יש לנו שם עוגות חנק, לחמניות מתוקות, מן בורקסים עם משהו מתוק בפנים, הכל מתוק, כמו אופרת סבון קוריאנית. עשיתי את הדרך הזאת שאורכת כ-20 דקות בשעה כה מוקדמת של הבוקר כבר מספר פעמים. הנהג לא מוציא מילה, כנראה שגם לו יש הצתה מאוחרת. העייפות מכה בי שוב ואני שוקע בהזיות... אני חולם בהקיץ, ובחלומי אני נזכר בביקור האחרון לבייג`ינג....

 

 

חניית "ריגשות" ליד 后海 houhai

 

 

ביקור. לא בדיוק ביקור. סופשבוע ארוך לחגוג את הסילבסטר, ראש השנה האזרחית 2008, שהפך להיות סיבה לנסיעה בשנתיים האחרונות, וכולי הייתי ציפייה זהירה לא לחזור על ארועי השנה שעברה, והכי חשוב לא לחטוא שוב בחטא ההגזמה, הכל במשורה.

 

בשעת לילה מאוחרת המריאה הטיסה שלי מנינגבו לבייג`ינג. ההמראה בזמן בישרה טובות אך כבר לקראת הנחיתה נשבו רוחות מבשרות רעה.

 

הרוחות טילטלו את המטוס מימין לשמאל בסמוך לנחיתה. מהפחד הידקתי את חגורת הבטיחות חזק מדי על מותני כמו אנקונדה החונקת היפופוטם עד לצאת נישמתו. הטילטולים, שמע ישראל, נמשכו עד לנחיתה, ואני אחזתי בחוזקה את ידיות המושב והידקתי את הלסת העליונה לתחתונה. הירהרתי בחובבנות הסינית ועל כך שאיו מצב שהטייס מצליח להנחית את המטוס בשלום. כשכל הגלגלים היו כבר על הקרקע כבר הייתי לבן לגמרי. הסדרתי את נישמתי רק כדי להיתקל בקור המקפיא של רוחות עזות המורידות את הטמרפטורות למינוס 5, בזמן הריצה מה קצה מדרגות המטוס אל הטיולית הכל כך שדה תעופתית. ברוכים הבאים למסיבת סוף השנה.

 

בסמוך לחצות הגעתי בבטחה למעונו של ידידי המתחזק דרור. דיירי הבית כבר נמו את שנתם ואני החלטתי לעשות כמותם ולקום מחר ליום חדש. את הימים הבאים העברתי במפגש חברים ותיקים, ועם דייגו שהגיע בטיסה מ-HANGZHOU ביום שלאחר מכן.

 

אותו דייגו, שלו זו הייתה הפעם הראשונה בבירת סין, בחר לחוות את הקסם של העיר העתיקה הזאת, בדרך מקורית משלו. "קח אותי למקום בו יש עוקצים", הוא ביקש ממני. "מה, מה, מה, מה, מה?". זה המקום אולי להסביר ש"עוקץ" הוא מעשה תרמית, שמורכב בדרך כלל מסיפור כיסוי המשמש בעיקר לגזול את כספך. כמו למשל, בחורה ידידותית במיוחד במדרחוב Nanjing Rd. בשאנגחאי, המזמינה אותך לכוס משקה בבאר סמוך, והחשבון שמוגש לך עומד על 7,000 יואן, כ-1000 דולר אמריקאי, ללא אפשרות להתחמק מהתשלום, כי כמו בכל עוקץ, ישנה רשת שלמה התומכת בפעולה, הכוללת את המלצרים ובעל המקום.

 

ביקרנו בכיכר טיאן אן מן, ב-Hutongs של Qianmen, בגולואו, אבל בעצם חיפשנו את העוקצים. כו, כן, את כל אותם זוגות של ילדות שניגשות אליך בטענה שהן סטודנטיות לאנגלית ובסוף מנסות למכור לך ציורי שמן במחירים מופקעים, או סתם מנסות להתקרצץ אליך ולשפר את האנגלית שלהן. איפה אותם מוכרי הרולקסים, התיקים, החגורות, מחליפי הכסף המזויף, סוחרי הבחורות, מארגני המסאז`ים? לא מצאנו אותם. דייגו היה מאוכזב מאד, חזרנו לדירה עייפים, ולא עקוצים. בערבים יצאנו לאזור המכונה 10 kuai district, הלו הוא sanlitun, משום שבברים הקטנים כל המשקאות עולים 10 קואי. כל לילה חזרנו כשבדמנו מתמוסס אלכוהול זול, שכנראה נרקח במחסן שמאחורי הבאר – כאב ראש מובטח לכל צרכן.

 

 

העיר בייגי`נג בתנועה מתמדת, בכל פעם שאני מבקר שם אני מופתע מחדש. היכן שבעבר היו סימטאות היום ישנם כבישים, עד כדי כך שהלכתי לאיבוד בסימטאות שבהן הלכתי כבר עשרות פעמים בעבר. המנופים בכל מקום מוסיפים עוד ועוד גורדי שחקים בעיצוב חדשני ומפלצתי מקודמיהם. אבל מה שכל הזמן מפתיע בבייג`ינג זה כמה שהיא בינלאומית. המסעדות והבארים מאוכלסים בקבוצות של סטודנטים, Expats, סינים והכל בטוב טעם – עדיין לא הונג קונג, אבל תחרות לא רעה בכלל.

 

מהמורה בדרך בדרך לשדה התעופה מקפיצה אותי לרגע, אך העייפות חזקה ממנה וממני...אני שוקע שוב בתוך חלום....  אני נזכר בערב ראש השנה בבייג`ינג, כהמשכו של סוף שבוע של יציאות מדי לילה. ארוחת ערב במסעדה איטלקית והספירה לאחור המסורתית עוברים בשלום כשמצרפים אל דייגו ואליי גם שימרית, בוריס וקרן החברים היקרים מישראל. האלכוהול הזול פעול באיטיות ואנחנו עוברים ל-Bar Blue, שם המשקאות כבר קצת יותר יקרים, מה שלא מפריע לי להזמין למשקה כל מי שנקרא בדרכי, והיו הרבה כאלו. לבסוף האלכוהול הזול נותן את אותותיו, המציאות והדמיון מתערבבים עם הדרך העירונית לשדה התעופה ב-xiamen, ריח הטאקילות בסוף הערב, והדרך שלא הצלחתי לזכור לביתה של בחורה מקומית ב-5:00 בבוקר.

 

דייגו, קח את המפתח. את, זה כרטיס הביקור שלי, תתקשרי אליי. בואי נעשה עוד תמונה לפני שהולכים.... בת כמה את? אצלי או אצלך.... אני מתעורר עם כאב ראש במקום לא מוכר, צולל שוב לישון....

 

 

"אדוני!, אדוני!"....

 

"מה?.... אה, כן סליחה, כמה זה?" וכך מעיר אותי נהג המונית בכניסה לשדה התעופה ב-Xiamen, 20 דקות מהמלון, שעה טיסה מנינגבו, שעתיים וחצי טיסה מבייג`ינג, וחודש אחרי ראש השנה בבייג`נג.  את הטיסה הבאה שלי לארץ אני כבר אעשה דרך בייג`ינג ולא דרך הונג קונג.

 

 

 

 

 

* מחזורי שינה - שינה היא לא מצב אחיד. השינה נחלקת לכמה שלבים: שינה שטחית, שינה עמוקה ושנת חלום. כל השלבים חיוניים ובכל אחד מתרחשים דברים שונים. מחזור שינה שלם נמשך כשעה וחצי. במהלך הלילה אנחנו צריכים לעבור בין 4 ל-5 מחזורים. ארבעת השלבים הראשונים מאופיינים בגלי מוח איטיים - שינה זו משמשת למנוחה ולהתאוששות של המוח, השלב החמישי הוא שנת חלום. בשלב זה, הגוף נרגע והשרירים נרפים אך המוח פעיל. במהלך הלילה המקצב הפנימי שלהן משתנה וכך לפנות בקר אנחנו יכולים להעביר חלק גדול ממחזור השינה דווקא בשנת חלום. מתוך: אינדקס השינה המלא, קשת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Omiz אלא אם צויין אחרת