22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


חג שמח

 

ט"ו בשבט הוא חג בלוח השנה היהודי אשר מציין את ראש השנה לאילנות ומצוין בעיקר בנטיעת עצים. החג נחוג בחמישה עשר בחודש שבט.

ט"ו בשבט איננו מצווה בתורה שבכתב, ומקורו בדברי סופרים.

המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה. בתחילתה של מסכת ראש השנה נאמר: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי ראש השנה מחולק לשנים לשמיטין וליובלות ובאחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו". כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין בית הלל לבית שמאי, נקבעה ההלכה כבית הלל. רש"י מנמק את המועד שנבחר לראש השנה לאילן: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה", כלומר זו תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן.

מלכתחילה נקבע ט"ו בשבט רק כמועד ליישום דינים הקשורים בפרי העץ – ובפרט דיני תרומות ומעשרות, כפי שמסביר הרמב"ם בספרו "היד החזקה": "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, ... וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן". רבי יהודה הלוי ברבי הלל, משורר שחי בארץ ישראל לפני שנת אלף לספירה, חיבר שיר-תפילה "שמונה עשרה לראש השנה לאילן".

מועד הפיכתו של ט"ו בשבט לחג, אינו ברור. יש שמשערים כי היה זה כבר בתקופת המשנה, ויש המאחרים זאת עד למאה ה-16, שבה נחוג מועד זה על-ידי מקובלי צפת. מנהג אכילת הפירות, זכר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל הארץ, התפשט בכל קהילות הגולה. ב"ספר חמדת הימים" שהתפרסם במאה ה-17 ועוסק במנהגי חגים, נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט, לפיו אוכלים ביום זה שלושים מיני פירות, שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים קטעים מהמקורות על עצים וצמחים. סדר זה של החג נדפס גם בספר נפרד, בשם "פרי עץ הדר", שזכה לתפוצה רחבה.

בט"ו בשבט בשנת תר"ן – 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט”ו בשבט. נימוקו לצעד זה: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה` לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית-הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, לערוך בו במערכת, כרוב חן והדר, את העצים, הנטעים, השושנים". יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת  לישראלאת המועד הזה. בשנים האחרונות בארץ ישראל ומחוצה לה נהוג לציין את ט"ו בשבט גם כיום ציון אקולוגי- ועוסקים בו הן בלימוד והן בפועל בפעילות אקולוגית.

 מנהגי החג

 


מהלכות היום
*******************
ביום שמחת האילן – בט"ו בשבט - גם אנו שמחים ולא אומרים תחנון. *
הדרך הטובה ביותר לגמול טוב לאילן היא לברך על פירותיו בכוונה ולאכלם בקדושה וטהרה.
על כן נהגו לאכול בליל ט"ו בשבט מפירות האילן ובמיוחד מפירות שבעת המינים,
ואם יש פירות שגדלו בארץ ישראל ממש - הרי זה משובח.

יש מנהגים רבים בעריכת ליל ט"ו בשבט. ספרים וחוברות רבות חוברו לצורך כך,*
וענינם הוא לברך על פירות העץ. להעדיף פירות משבעת המינים ולהעדיף פירות ארץ ישראל.
בין כל פרי ופרי חשוב ללמוד על המצוות התלויות בפירות הארץ. פסוקים ומדרשים על כל פרי ופרי.

חשוב לשים לב במיוחד ביום זה לאכול פירות כשרים ללא חשש,*
דהיינו: שאינם ערלה. שהם מעושרים, שאין בהם חשש שביעית וכמובן שנקיים מתולעים.

רמז נתנו לסדר הברכות: מג"ע א"ש *
דהיינו אם יש לפניו מינים שונים ורוצה לאכול מהם - יקדים לברך כסדר הזה:
המוציא, מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל.
אם יש לפניו פירות משבעת המינים יברך עליהם תחילה:


סידור קערות הסדר

קערות הסדר יונחו מול עורך הסדר בגבהים שונים

בקערה הראשונה: תפוזים, אגוזים ושקדים
פירות עולם העשייה - תוכנם נאכל, קליפותיהם נזרקות

בקערה השנייה: תמרים, זיתים ותפוחים
פירות עולם היצירה - עיקרם נאכל, זרעם יוצר חיים חדשים

בקערת השלישית: תאנים (דבלים), חרובים וצימוקים
פירות עולם הבריאה - הכול בהם נאכל 


                       

                                   

 


עורך הסדר פותח במקורו של ט"ו בשבט

ארבעה ראשי שנים הם
באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים
באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה
באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות
באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים
בחמישה עשר בו
(ראש השנה, פרק א, משנה א)

נטיעות
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל...
(ויקרא יט, כג)
אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה
מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות,
כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו
נוטעים לבניכם.
(ויקרא רבה כ"ה)

 

כי תבואו אל הארץ
ונטעתם כל עץ תחילה,
ונתן העץ פריו
והארץ יבולה.

עת לנטוע אילנות
עת לנטוע ולבנות.

וישבתם איש תחת גפנו
ותחת תאנתו,
והייתם כעץ שתול
על פלגי מים

עת לנטוע אילנות
עת לנטוע ולבנות.

העץ הנדיב / ש. סילברסטיין -תרגום יהודה מלצר 

פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ... וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר.  הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע  וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל  הָעֲנָפִים  וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי-עֵץ.  וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים.  וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּיף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ.  וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד.  וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר.  אַךְ הַזְּמָן חָלַף לוֹ, וְהַיֶּלֶד הָלַךְ וְגָדַל. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָעֵץ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.

וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, תִּתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתֹאכַל תַּפּוּחִים וּתְשַׂחֵק בְּצִלִּי וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר"

"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי גָּדוֹל בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס וּלְשַׂחֵק", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת דְּבָרִים וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים. אֲנִי רוֹצֶה קְצָת כֶּסֶף. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי קְצָת כֶּסֶף?"

"אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל אֵין לִי כֶּסֶף יֵשׁ לִי רַק עָלִים וְתַפּוּחִים. קַח אֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלִי, יֶלֶד, תִּמְכּוֹר אוֹתָם בָּעִיר. כָּךְ יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".

 וְאָז הַיֶּלֶד טִפֵּס עַל הָעֵץ וְקָטַף מִמֶּנוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ.

 וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן... וְהָעֵץ הָיָה עָצוּב...

וְאָז יוֹם אֶחָד הַיֶּלֶד חָזַר וְהָעֵץ רָעַד מֵרֹב שִׂמְחָה וְאָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".

"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם", הוּא אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה  אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִת. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי  בַּיִת?"

"אֲבַל אֵין לִי בַּיִת", אָמַר הָעֵץ, "הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר".

הַיֶּלֶד קִצֵּץ לָעֵץ אֶת עֲנָפָיו וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן...

 וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל-כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר. "בּוֹא יֶלֶד", הוּא לָחַשׁ, בּוֹא תְשַׂחֵק".

"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי  זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק" אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?"

"כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה" אָמַר הָעֵץ. "כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים  וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר"

הַיֶלֶד כָּרַת לָעֵץ אֶת הַגֶּזַע וּבָנָה לוֹ סִירָה וְהִפְלִיג לַמֶּרְחַקִים. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.. אֲבָל לֹא מְאֻשָׁר מַמָּש

וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב.

"אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַואי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר...".

"אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו" אָמַר הַיֶּלֶד, "רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד".

"אִם כָּךְ", אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ, "אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ"    וְהַיֶּלֶד יָשַׁב.  וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר .

                      

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת