00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

בחנות הספרים

 





נכנסתי לחנות הספרים. הלב ביקש  קצת שקט. בכל פינה הפתקים הצהובים של 4 ב-100, המלצת המוכרים, מבצעים, שוק הספר בעיצומו.
הלכתי למדפי השירה, התיישבתי על שרפרף ושמתי אזניות מטפוריות. סיננתי את הרעש הלבן, נשארנו הספרים ואני.
כאן במדור השירה הספרים לא מנסים להיות מה שהם לא. העטיפות לא צועקות לעין ומדבקות המבצע כמעט לא קיימות.
אני מניחה את אצבעותי על הכריכות, עוצמת עיניים ונותנת לגוף לבחור.
היד מוצאת את "אחרי מהפכות רבות, מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945".
דווקא ספר שיש לי בבית, מזמן לא קראתי בו.
זיכרון ישן שלי מגיל 20,  הולכת לספריה הפולנית באלנבי, מבקשת ספרי שירה של יוליאן טובים לסבתא, בידי פתק מקומט עם רשימת ספרים בפולנית, ירד גשם חזק ובספרייה היה חם ונעים  ואני רציתי להתכרבל באיזו פינה ולשכב לישון בין הספרים הישנים.
מאז  התאהבתי בזביגנייב הרברט. הוא היה הפולני הראשון שלי, עם מר קוגיטו האהוב שלו. שירה חושבת, מלאת הומור ומחשבה חדה כסכין. אחר כך ויסלבה שימבורסקה נכנסה לחיים שלי בסערה. ואחריהם צ`סלב מילוש, אווה ליפסקה ותדיאוש רוזביץ.
ולכאן אני רוצה להביא את השיר שהעלה דמעות בעיני בפעם הראשונה שקראתי אותו, וכשקראתי אותו היום בחנות שוב  הדמעות האלה.
 
 
השכנה אמרה לשכן:
מאז שבעלי נהרג, אני לא ישנה,
כשיורים, אני שמה שמיכה על הראש,
כל הלילה אני רועדת תחת השמיכה הזאת.
אני אשתגע, אם אשאר היום לבד,
יש לי את הסיגריות של בעלי, אדוני, בבקשה,
תיכנס בערב.
 
(מתוך "עדות השיר", 1983) תרגום: דוד ויינפלד.
 
בעודי קוראת ניגשה אלי בחורה אפורת עיניים ושחורת תלתלים והציעה את עזרתה. בדרך-כלל אני נרתעת ממוכרי הרשתות כמו מאש, אבל היה בה חן שובה-לב, והיא דיברה בשקט, כמעט בלחישה. אמרתי לה שאני מסתדרת לבד, היא שאלה מה אני קוראת. הראיתי לה. שאלה מה אני אוהבת. עניתי לה בנתן זך,
 "אליה קורא עכשיו כל עורק בי ואני דווי,
מעביר את ידי על פני, להעביר את פני על ידיה,
להקשיב שוב סמוך לאזניה, איך לילה עולה ממיליה,
מונע שינה מעיניו, להקשיב לה לפחות עכשיו"
 
והיא הפתיעה אותי עם
"יש איזה שוחד גם בבדידות הזאת
יש איזה שקר גם בהיות לבד
יש איזה אונס גם בעצבות הזאת
יש איזה עושק בעמידה מן הצד"
התאהבתי בה באותו רגע, אהבה פראית ונואשת.
יצאתי מהחנות עם שני עותקים של הספר של מאיה קופרמן, אחד לחברה  שלי ואחד למוכרת אפורת העיניים.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

131 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת