00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

וידויים של ילדת ירח

געגועים לשנים כרותות ראשי סוכריות

אני שונאת סופים.

סופים גורמים לי לתוגה קלה בלב ולתחושת אי נוחות של החמצה על כל מה שלא הספקתי לעשות לפני שהסוף הפציע. ובכן, בניגוד לתחזיות, כשמגיע סוף של שנה (איזה קטע, כמו היום, יצא ממש במקרה) לא עצוב לי בכלל. אני שמחה, רגועה ועם לב קל, כי אני יודעת שמחר יהיה בדיוק אותו חרא כמו היום רק עם ספרה שונה בסוף.

 

גמלה בליבי החלטה לנצל את יומה האחרון של שנת 2007 למשהו מיוחד.

התוכנית הראשונה של ללבוש את חצאית המיני עור האדומה שלי וחזיית השפיצים החגיגית, לצאת ולהשתכר ברחוב - הייתה בנאלית מדי, כך שמיד ניגשתי ליישם את פלן בי.

אז נכנסתי לפה, ניערתי קצת אבק, רעננתי ריחות נפטלין, הפשלתי את שרוולי הטרנינג הכחלחל והיוקרתי שלי, ובזמן שהאותיות גלשו לאיטן על גבי המסך (האמת היא שהן גלשו די מהר, אבל מליציות-יתר עדיין לא הרגה אף אחד), התחוור לי שלכתוב זה לא כמו לרכב על אופניים. מזיעים הרבה פחות.

 

כמו בכל יום אחרון של שנה, גם היום ערכתי עם עצמי יום של חשבון נפש, יום נורא בו פתחתי שני ספרים,  באחד מהם רשמתי את החטאים המעטים שחטאתי בהם ובשני את המצוות המרובות שעשיתי וכמה שאני בן אדם טוב וכו`, וכמו בכל שנה הגעתי להחלטה פה אחד שהייתי ילדה טובה לכן מגיע לי בהחלט לחיות גם את השנה הבאה.

כמובן שישנם ציניקנים שיצקצקו בלשונם ויביעו ספקנות מטופשת בנוגע ליכולותיי לקבוע את עתידי שלי. ובכן אנשים קטנים וחסרי אמונה, להלן הנתונים: 23 שנים – 100 אחוזי הצלחה. הא.

 

בניגוד לסיכום שנת 2007, סיכום שנת 87` היה מרתק הרבה יותר וכלל את תקרית-הסוכריה-על-מקל המפורסמת.

כמובן שאין צורך לחזור על פרטי אותה תקרית שהרי כולנו גדלנו על ברכי אותה מעשיה, אך היות ולבי מתחמם בכל פעם מחדש שאני מספרת אותה (וקר פה רצח), רק אזכיר בקצרה את אותו יום בו העברנו סוכריה בין כולם בארגז חול, הסוכריה הייתה שלי ושל עוד מישהי (כי היא ואני היינו המנהיגות), ואז כשהסוכריה הגיעה לאיזה ילד אומלל ומתולתל - ראשה הקטנטן, האדום, העגול והדביק ניתק מעליה, צנח לתוך ארגז החול ושקע בתוכו.

אלו היו רגעים שיצרבו לנצח בתודעת העם היהודי.

אך אין מה לעשות, לא כל שנה היא מרתקת ומסעירה כל כך, ישנן גם שנים רגועות יותר, שקטות יותר, משעממות יותר, כמו שנת 2007 שנגמרת היום.

 

אז מה היה לנו?

אה, כן - גירושין, חודש שלם של הומלסיות, חוויות של חיפוש דירה עם שותפים, מעבר לדירה עם שותף חולה נפש, הצטרפות של שותף נוסף לדירה – כחול, מסריח ורועש בשם צ`אקי, ילדות וורודות, ראול והג`ינס הלוהטים, התוודעות מלחיצה לעובדה שאחת החברות הקרובות שלי היא חולת נפש פסיכופטית, מפגש פיסגה עם ראש ארגון פשע, ההקלה המדהימה בעזיבה הכפולה של הדירה הקודמת והשותף המאותגר-מציאותית וכמובן המעבר לדירה חדשה, במקום חדש, עם ערפד חמוד - ואף לא סוכריה על מקל אחת לרפואה.

אכן שנה משעממת.

 

מה יהיה לנו?

טוב, כמו שאומרים האופטימיים.

(אפרופו האופטימיים, גם שנת 2002 בה גיליתי שהמילים של השיר הן "המיסטיקנים הסינים" ולא "המקסיקנים הסינים" כמו שחשבתי עד אז, הייתה שנה לא רעה).

 

ובניחוח האופטימיות שהצליח לרגע קט אף לדבוק בדש חולצתי (טרנינג כחול מדהים, למי שפספס) וברוח הלארג`יות שדבקה בי מהפתקית שעל אותה חולצה (משנה הבאה דיאטה) – אני כותבת את כל מי שקורא בבלוג שלי ולא ביטל מנוי אפילו פעם אחת – בספר של הטובים, ומתחייבת לפיכך שיחיה את כל שנת 2008. (אין כפל מבצעים, ט.ל.ח).

 

 

 

נ.ב.

שמתם לב שבשנה העברית מאחלים "שנה טובה", ובשנה הלועזית מאחלים "שנה שמחה"?

תהיתי לגבי העניין, עיינתי בתוספות ויחד הגענו למסקנה שהגויים ימ"ש צדקו הפעם. טוב, רע, מה זה חשוב, קצת אלכוהול וזיקוקים - ותמיד שמח.

 

שנה שמחה שתהיה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Moon rise girl אלא אם צויין אחרת