00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

חומוס לינא

חומוס לינא, עקבת אל ח`נקה 42, ירושלים

 

אכבר מסבחה

 

טיול בעיר העתיקה בירושלים הוא חוויה גדולה ומרגשת כל פעם מחדש. מדהים לראות כל כך הרבה אתרים, המקודשים לשלוש הדתות הגדולות, מרוכזים על פני שטח כל כך קטן. החלטנו במסגרת יום כיף לצאת לסיור חוצה רבעים בעיר, שיתמקד בעיקר בדת ואוכל.

 

הטיול נפתח בשעה שמונה בבוקר בעלייה להר הבית. האתר הוא כידוע המקום הקדוש ביותר ליהדות, ועליו נבנה בית המקדש הראשון ע"י שלמה. העלייה להר מאושרת כיום ע"י המשטרה לכל יהודי שחפץ בכך בשעות הבוקר של אמצע שבוע, בתנאי שאינו עולה למטרת תפילה. למעשה ליהודים אסור לא רק להתפלל שם, אלא אף למלמל פסוק! בניגוד למה שחושבים, השהות על הר הבית אינה מסוכנת כלל, ואף הופתענו מהפסטורליות והשלווה במקום. הסתובבנו בין מסגדים, שאת שמם הכרנו בעיקר מהחדשות (כמו אל-אקצה ואל בוראק, אליהם אגב יהודים לא מורשים להיכנס כלל) וכמובן שהגענו אל כיפת הסלע.

 

 

 

מתחת לכיפת הסלע שוכנת אבן השתייה (הפעם בבלוג מדובר בשתייה שלא קשורה באוכל, אלא שמקורה במילה תשתית). ממנה לפי המסורת היהודית הושתת ונברא העולם. ככל הנראה על אבן זו התרחשה עקידת יצחק, ועליה גם שכן ארון הברית אשר בקודש הקודשים. לא צריך להיות יהודי דתי כדי להתרגש ולהתפעם מהשהות ומהאווירה המיוחדת השורה במקום. מספיק רק לדמיין את כל אשר התרחש כאן לפני 3000 שנה בערך. יש כאלה שמקווים, שיום אחד על אבנים אלה יוקם בית המקדש השלישי. בינתיים מה שיש פה זה בעיקר מסגדים ותיירים יפנים, שמצטלמים ליד כל חלקה טובה בהר.

 

 

 

לאחר שעה קלה ירדנו למטה והסתובבנו באזור הרובע הנוצרי, שבשל הכריסטמס היה עמוס בתיירים צליינים. מסתבר, שהמוני נוצרים מאמינים, מגיעים בימים אלה לסיור במקומות הקדושים לנצרות. זאת לא התיירות הצרפתית הקולנית המוכרת של טיילת תל אביב, אלא מאמינים אדוקים, שבאים לבקר במקומות כמו נצרת, טבריה ובית לחם. הגענו לכנסיית הקבר - שם נצלב, נקבר וקם לתחיה ישו, וראינו אנשים נכנסים לסוג של אקסטזה דתית, כשחלקם ממש פרצו בבכי.

 


 

 

 

מסלולנו עבר בויה דולורוזה, הלא היא דרך הייסורים, בה הלך ישו בדרכו האחרונה. עברנו מספר תחנות, עד שהתחלנו להרגיש יסורים בעצמנו – לאו דווקא בגלל סבלו של ישו, אלא בשל הרעב וקרקורי הבטן, שהחלו לתקוף אותנו פתאום. נכנסנו לחומוס לינא (ליד התחנה השמינית בויה דולורוזה), שהיא החומוסיה המפורסמת ביותר בעיר העתיקה. מדובר במוסד חומוס ותיק, אליו מתנקזים רבים מהמבקרים בעיר: צליינים נוצרים, תיירים יהודים וערבים מקומיים. רבות שמענו בעבר על החומוס המהולל של מזרח ירושלים. במציאות הפוליטית של היום, לינא זה הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי.

 

 

הזמנו מנת מסבחה (12 ש"ח), שהכילה גרגירי חומוס בשמן זית עם טחינה. טעמה היה נפלא, גרגירי החומוס היו חמימים, נימוחים מהסוג שנמס בפה. השמן היה מסוג איכותי וטוב ולטחינה היה טעם מעט חמצמץ. מדובר במנת מסבחה קטיפתית, אוורירית ועדינה – לא כזאת שכובשת אותך בעוצמת טעמים עזה, אלא עושה זאת באלגנטיות, בהרמוניה פשוטה בין שלושה מרכיבים בסיסיים, המשתלבים זה עם זה בצורה פנטסטית. חבל רק שהשימוש בשמן הזית נעשה ביד נדיבה מדי, מה שקצת פגם בחגיגה.

 

 

מנה נוספת של חומוס עם פול (12 ש"ח) היתה טובה, אם כי החווירה לעומת המסבחה. לחומוס היה טעם לימוני, וניכר כי גם החומוס והפול שהו במקרר טרם הגשתם, שכן קרירות קלה הורגשה בשניהם. למנה גם היה חסר אלמנט של נשכנות, שיכול היה אולי לשדרגה.

 


 

הפיתות במקום טריות ומתקתקות, והמנות הוגשו עם בצל, פלפל חריף ומלפפון חמוץ חתוך. כמו כן שתינו מיץ רימונים (8 ש"ח). יצאנו החוצה, אחרי ששילמנו סכום מגוחך, ושמנו פעמינו אל עבר הרובע המוסלמי.

 

לכל רובע בעיר העתיקה סממנים ומאפיינים משלו, אולם הרובע המוסלמי נראה ממש כמו ארץ אחרת. הרחובות צפופים, ריח הזיעה מורגש באוויר, והמסחר מתנהל באווירת שוק של ממש. בניגוד לשווקים אחרים שהתמסחרו עם השנים (נצרת ועכו לדוגמא), כאן מדובר בשוק ערבי-פלסטיני הארד-קור. ככל שמתקרבים לכוון שער שכם שמים לב, שיהודים כמעט ולא מסתובבים באזור, ורק מדי פעם נצפית איזה נוכחות משטרתית בסביבה. לא צריך לפחד להיכנס למקום, אך בהחלט כדאי להיזהר. בעבר היו שם מספר תקריות, ובכל מקרה מוטב לעשות זאת בקבוצה של אנשים.

 

 

 

הגענו לחנות הממתקים המפורסמת של ג`אפר, שהוא האורים והתומים בכל הקשור בכנאפה. לאחר ספיגת כל הטעמים החומציים בלינא, הקיבה ביקשה קצת נחמה מתוקה. חלל המקום אמנם גדול וניתן לשבת שם בנוח, אך אנחנו בחרנו דווקא לאכול את הכנאפה בחוץ. היא הוגשה חמה ומתוקה, עם גבינת עיזים עדינה ומענגת, ואיטריות קדאיף אדמדמות מופלאות. טעמה היה טעם גן עדן, והמחיר: עשרה שקלים בלבד. מעולם לא אכלתי כנאפה ברמה כזאת, כולל במקומות הנחשבים ביותר בארץ. פשוט ממכר! עם כל הכבוד לאתרים הדתיים הקדושים בירושלים, ג`אפר הוא אתר חובה לא פחות מהם, גם עבור מי שלא חובב כנאפה כלל.

 

 

 

 

משם המשכנו אל הרובע היהודי וביקרנו בכותל המערבי. עבור חלק מאיתנו היתה זו הפעם הראשונה במקום מאז הצבא. גם החילונים הגמורים שביננו התקרבו אל האבנים הקדושות, נגעו בהן, נשאו תפילה חרישית והביעו משאלה. נדמה לי ששמעתי את המילה "ג`אפר" בוקעת מכיוונו של אחד מאיתנו.

 

  

ציון (חומוס לינא): 4 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת