00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

סנט צ`ארלס הוספיס, 2007

27/12/2007

 

חדר 31, סנט צ`ארלס הוספיס, המושבה הגרמנית.
מתוך המסדרונות האפלוליים אני פותחת את הדלת, מגששת בחושך, ומוצאת את עצמי בחדר מוצף אור ומרוהט בצניעות. הכל לבן. מריה קורנת מעל המיטה, ישו בחיקה. תמונה של אהבה אימהית, לאו דווקא קדושה.   גובלן קטן של ידיים שלובות בתפילה בצבעי ספיה, ישו הצלוב מולי, מזכיר לי משום מה שספר התהילים שלי נקרע לגזרים, ושאם אאלץ לחפש לי תפילה הלילה אצטרך לגשש בנבכי הזיכרון, או להמציא מילים משלי.

 בימים האלה החדר התחבב עלי, אני מרגישה כמו בחדר הילדות שלי עם השטיח המהוה ומפת הקרושה הישנה ומנורות הברזל הירוקות על השולחנות. בחוץ משוכות גפנים, עצי הדר כורעים תחת עומס הפרי, שורת קברים טמונה עמוק בתוך הירק, מריה שנפלה מהמזבח שוכבת על שולחן בתנוחה גינקולוגית, ממתינה לשיפוץ.

אנחנו אוכלות טוב, נחות, מסיירות בעשרות כנסיות. פינה קטנה התחבבה עלי במיוחד, הכנסיה הסקוטית עם אריחי הטורקיז שלה, והכנסיה האוסטרית ליד שער שכם, אי אירופאי פתאומי בלב העיר העתיקה. בויה דולורוזה אנחנו פוגשות צליינים מארגנטינה, נושאים צלב עץ גדול. הפעמונים מפתיעים אותי ברחבה. שלוש דקות של סחרחורת מענגת, יזוס מריה אני ממריאה.השקט מפתיע אותי כמו מכה בראש. נחיתה כואבת.
בערב, קונצרט פעמונים במגדל דוד. אנחנו עולות למגדל ומקשיבות לקונצרט מבפנים. כשאנחנו מנסות לצאת, אנחנו נתקעות במדרגות, קול הפעמונים בלתי נסבל, המדרגות מכפילות את התהודה, אנחנו אוטמות אוזניים ועדיין הצלילים מסחררים את מערכת שיווי המשקל, מנסות להימלט. אין שום יציאה. עולות בחזרה, ממתינות, לבסוף קבוצה חדשה עולה במעלית, משחררת אותנו אל החופש.
למטה אנחנו מאזינות לפעמונים במקום הטבעי. פעמונים נועדו להישמע בחוץ, לקבץ אנשים לצליליהם לכיכר העיר, לא להישמע בחדר סגור
.

 במיסת חצות אני מופתעת לגלות שמעבר למנזר יש דיסקוטק והמוזיקה מהדיסקוטק מתערבת בצלילי המיסה,מנפצת את תחושת הקודש. אוירה סוריאליסטית משהו. ריח הקטורת והבשמים מסחרר. מעט מאד אנשים הגיעו לכאן הלילה, נראים כמו פליטים שמבקשים מחסה, פינה חמה לשעה. אני מדמיינת אותם מורעבים, אוכלים את לחם הקודש ומבקשים עוד מנה. הכומר נראה כמו סנטה קלאוס, זקן לבן ארוך ופנים עגלגלות וסמוקות. אני חומדת את היין שהוא שותה, זהו בשרי וזהו דמי. המיסה מתנהלת בגרמנית, פה ושם אני קולטת מילה. אני מרגישה זרה ועייפה, רוצה כבר שיגמר ולחזור לחדרי הלבן. ב-3 לפנות בוקר אני מתעוררת בדמעות. הסכר נפרץ.

 
"כאשר אקיץ בוכיה
 לו אדע
לאן מובילים את חיי
השמיים"
 
ידעתי שהמילים יגיעו כשאצטרך אותן, דווקא זלדה מעירה אותי עכשיו
 
"היא גחנה אל נפשי
לנגוע בבכי שבגרוני
נגיעתה עושה בי
קרעים קרעים"
 
נרדמת שוב, חולמת שאני נשאבת מחלון המנזר, עפה מעל דרך בית-לחם, עד הבוקר הכל יכול לקרות.
אימפריות יכולות לקום, ניסים להתרחש, משיח חדש נולד.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

86 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת