00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

אלימות לא פותרים באלימות-גם אם ירון הוא בריון

23/12/2007
מאז שיש לי בלוג אני נמצאת בתפוז די הרבה. זה בעצם לא לגמרי מדוייק להגיד: מאז, כי התחלתי את הבלוג הזה מזמן, כתבתי כמה רשומות ואיכשהו זה לא משך אותי יותר מידי. לכתוב אני מתכוונת. יש כאן גם סוג של חשיפה עצמית שאני עדיין לא מחוברת אליו לחלוטין.
אבל בספטמבר, עם תחילת שנת הלימודים, התחילה האודיסאה שלי. הייתי צריכה מקום, לכתוב, לפרוק ופתאום זה הלך והתגבר. גם קיבלתי תגובות והמלצות ואין ספק שזה תמריץ.
דרך התגובות הגעתי גם לכל מיני בלוגים וככה המעגל התרחב. אבל אין ספק שמהעמוד הראשי של תפוז והעמוד של הבלוגיה אני מגיעה לכל מיני בלוגים שלא הייתי מגיעה אליהם בדרך אחרת.
לפני כמה ימים נכנסתי לרשומה ירון הבריון מהמלצות הבלוגיה.
רשומה שכתובה בהומור משהו על הורים שמלמדים את הבן שלהם להחזיר (מכות).
לא אהבתי. אני לא מסכימה עם הדרך הזאת. זאת הדרך שמובילה לאלימות. אני לא אומרת שילד צריך לעמוד ולספוג בשקט. ממש לא. הוא צריך להתנגד, לא להשאר שם, לפנות למבוגרים האחראיים במקום, להורים. לא לשתוק חלילה.
בל נשכח שאנחנו מדברים על ילדים בגן. אם ההורים אומרים לילד שלהם שיקפוץ על הילד המכה ויתן לו אגרוף עד שהוא יבכה זה לא חינוך להגנה עצמית. זה במפורש חינוך לאלימות.
לילדים גם אין מושג בזמנים. אתמול ירון הרביץ לי, אז היום אני ארביץ לו בחזרה.
ולמה לחכות, חשבתי שהוא רוצה להרביץ לי אז הרבצתי לו.
בכל אופן, לא הגבתי אז.
היום נכנסתי וראיתי שהרשומה הנ"ל מככבת בשער תפוז. נכנסתי להתרשם ונחרדתי. למעט תגובה אחת של יאמאזקי שבעדינות הציע לבדוק אולי יש צד שני למטבע, רוב התגובות היו מסוג של: לאלימות יש להגיב באלימות, וכל הכבוד וככה צריך.
אז החלטתי שגם דעת המיעוט צריכה להשמע. וכתבתי שם כך:
 
 
 בתור אמא אני נחרדת מזה שהרוב פה בעד להחזיר.

אתם עדיין בגן והמערכת שלכם קטנה, והחצר שלכם קטנה ואתם הופכים את הילד שלכם לאלים. נכון שירון התחיל איתו והוא עדיין לא אשם אבל אין לכם מושג כמה מהר הגלגל יכול להתהפך ויהיה לכם בריון חדש בגן. אני לא בעד לשבת בשקט ולא בעד להושיט את הלחי השניה. אבל הוא בגן ואתם ההורים שלו ומישהו בא לקחת אותו כל יום ואותו מישהו יכול לדבר עם הצוות. ירון הבריון מן הסתם מציק לעוד ילדים אחרת הוא היה סתם ירון שמרביץ לפעמים.
אני יודעת שהרשומה הזאת נכתבה בהומור. אבל למה לשלוח את הילד למלחמות רחוב כבר בגיל הזה. אתם נותנים לגיטימציה לאלימות אין דבר כזה רק להחזיר.
ציטוט: שבכל פעם שירון הביריון מרביץ לי, אני אקפוץ עליו ואכניס לו אגרוף בפרצוף עד שהוא יבכה.
זה לא נקרא רק להחזיר.
כולנו רוצים להגן על הילדים שלנו. למדי אותו לוותר, להתחמק ולא למצוא את עצמו מול ירון עד כמה שאפשר. זאת הדרך הנכונה.
 
העתקתי את זה משם כדי שלא אחשד כמצנזרת את עצמי.
 
התגובות שקיבלתי שם היו מתלהמות ומעליבות עם כינויי גנאי.
מי שמטיף לאלימות כנראה אלים בעצמו. מילולית, פיזית, אלימות זאת אלימות.
 
אני בטוחה שאותם הורים אם יחשבו לעומק על הבעיה ולא ינסו לפתור אותם באופן שטחי יגלו שבהחלט יש שני צדדים למטבע. ילדים בריונים הם לא תמיד סתם בריונים. בטח לא בגיל חמש. אולי הילד הקטן קורא לבריון שמן והאמא של השמן אמרה לו שמי שיקרא לך שמן תרביץ לו והוא לא יקרא לך ככה יותר.
ואולי אחד חטף צעצוע והשני רצה אותו וככה התפתחה לה קטטה ולך תדע מי התחיל.
 
כשהבן הגדול שלי היה בפעוטון הוא חזר עם סימני נשיכה במשך כמה ימים. הוא גם אמר לי את שם הילדה שנשכה אותו. האם לרגע חשבתי להגיד לו: תנשך אותה בחזרה. אני בטוחה שגם הגברת שכתבה את ירון הבריון לא היתה מעלה את זה על דעתה.
 
אז מתי מגיע הרגע הזה? איך קורה שבמקום ללמד את הילד שלנו להמנע מחיכוכים מיותרים, למצוא דרכים אחרות, לנסות להבין את שורש הבעיה, אנחנו אומרים לו: תרביץ בחזרה.
 
אצלינו זה קרה בכתה א. התחילו תלונות שמרביצים לו. אבא שלו כמובן אמר: תחזיר. אז עוד לא הבנתי את המשמעות. לא ממש התערבתי. כשהזמינו אותנו לשיחת הבירור הראשונה, שבה אמנם היה ברור שהבן יקיר לנו אמנם לא התחיל אבל הוא בהחלט החזיר, אבא שלו טען שאם הוא יחזיר אז לא יתחילו איתו שוב. המורה כמובן אמרה שזה אסור וההגיון הכביכול בריא מאחורי תורת האבא לא ממש הוכיח את עצמו. הרביצו לו שוב. הוא החזיר שוב ודי מהר זה לא היה ברור מי התחיל ומי אשם.
 
 
 
בתי החולים, ולצערי גם בתי הקברות מלאים באנשים שלא התחילו. שרק החזירו. אחרי שאנחנו מגדלים אותם שנים על תחזיר, אז כשהם מתבגרים פתאום אנחנו משנים את המנגינה. בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם.
 
צריך לטפל בילד האלים. עוד בגן. להתלונן אצל הגננת, להתקשר להורים שלו. לכתוב מכתבים לועדות הפדגוגיות. לא לוותר. אבל איך נעשה את כל זה אם ידינו לא יהיו נקיות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת