00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

במקום שעון מעורר

21/12/2007
הגרוש שלי חי בחו"ל. הוא מתקשר הרבה לילדים, בטלפון, במסנג`ר. שומר איתם על קשר כל הזמן. גם הם מתקשרים אליו. עשיתי מבצע עם אחת החברות לשיחות מוזלות לחו"ל. מצידי הם יכולים לדבר עם אבא שלהם מתי שהם רוצים.
 
אני רק חוטפת קריזה כשהוא מתקשר בבוקר. שש וחצי, רבע לשבע. פעם כשהשעון התחלף לנו ואצלם לא, הוא התקשר בחמש וחצי. הוא גם לא מכיר את לוח החופשות ומתקשר פתאום ביום חופש כשכולנו עדיין ישנים. נכון שכבר הבית מתחיל להתעורר בשעות האלה. יש תזוזות בחדר המדרגות והכלב נובח. השעון שלי מצלצל בשש ושלושים. אבל אני פשוט מתעבת את זה שהוא נכנס לי לשגרת הבוקר.
 
נכון, זה לא כל יום. נכון, הוא מתגעגע לילדים ואם לא יצא לו להתקשר אחר הצהריים אז הוא מנסה להשחיל מילה בבוקר. אני כמובן לא אומרת כלום אבל אני שונאת את זה.
 
קודם כל הוא מעיר אותי. אני אמנם מתעוררת בזמן צלצול השעון אבל אני צריכה עוד רבע שעה של התאוששות. ככה אני בבוקר. חוץ מזה, הטלפון יכול לצלצל עד מחר והם לא מתעוררים.
 
אז זה הולך ככה: אני עונה לטלפון ואומרת לו שיתקשר עוד חמש דקות. אז הוא שואל למה הם עוד לא קמו. ואני אומרת שעוד חמש דקות הוא יוכל לדבר איתם אם הוא יתקשר.
וגם אם הם קמו אז הם ממש לא מתייחסים לטלפון. אז אני צועקת שיענו כבר כי זה בטח בשבילם. ואז כל אחד מחכה שהשני יענה ובסוף הטלפון מפסיק לצלצל והם כבר בהאשמות הדדיות.
וגם אם ענו. כלומר אחד מהם. אז הוא מדבר ואני עם העיניים על השעון. שונאת את זה שאני צריכה להגיד, יאללה כבר מאוחר, תגיד שלום לאבא כי אתה צריך להזדרז. ואז הוא קורא לשני.
בערב למשל, אני אף פעם לא מאיצה ולא מתערבת. גם אם קורה שעברה שעת השינה, אני מחליקה על זה. עוד כמה דקות.
 
בתקופה האחרונה כשהיו בעיות עם הגדול ובית הספר, אז הם כמעט ולא דיברו.
 
היום כשהתעוררתי, ירד גשם בחוץ ולא היה לי כח לקום. אז אמרתי לתוך הכרית, רק שלא יתקשר עכשיו. שלא יתקשר, אין לי כח להפרעה הזאת. פתאום נזכרתי בחברה שלי שסיפרה לי על הספר הזה שכולם מדברים עליו, "הסוד", והיא קיבלה אותו מתנה ליום ההולדת.
היא אמרה לי שאסור להשתמש במילה לא. צריך למצוא את הדרך להגיד מה רוצים ולא מה לא רוצים.
שיתקשר בערב, שיתקשר בערב, מלמלתי לתוך הכרית. זה לא עזר. כנראה שהבקשה הראשונית שלי עברה את המחסום והוא התקשר.
לא עניתי. בדיוק הבן הקטן התעורר ואמרתי לו שזה בטח אבא שלו בטלפון.
לא טעיתי.
כשלקחתי את הגדול לבית הספר (כן, הוא הלך היום), הוא אמר לי: "אבא אמר לי שעדיף שלא אלך לבית ספר, ממילא לא לומדים שם כלום".
 
שתקתי לרגע. מצד אחד הוא כזה שלפעמים הוא אומר דברים בלתי הגיוניים כי באותו רגע הוא מיסטר הייד אבל בכל זאת, צריך לענות משהו בלי להסתבך בהכפשות מיותרות שאני משתדלת בכל כוחי להמנע מהן.
"אבא היה סתם ציני, הוא לא התכוון לזה באמת".
"אני גם חשבתי ככה, אבל המשכתי לדבר איתו וזה נראה שהוא באמת התכוון לזה".
 
אני כל הזמן מתמודדת עם הדברים האלה. להגן על הילדים שלי בכל מחיר, אבל בלי להגיד שום דבר שיפגע באבא שלהם, כי הוא אבא שלהם.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת