44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

תאונה

עוטי חג ונושאי קערות תקרובת הגענו למסיבת יום ההולדת של אחותי היפה. חשבנו, שגם אם נאחר בחצי שעה, עדיין נהיה בין הראשונים. והנה הפתעה: הבית כבר מלא וגדוש בחברות שלה ובבני זוגן. נשיקות ופטפוטים, כוסות פונץ` חם ומרקים, פשטידות עוגות וסלטים, והאחיינים שלי ממלצרים ברוב חן. בתווך, מספרת הסיפורים ונגנית הגיטרה כבר מתכוננות להתחיל במופע שלהן. ובתוך העליצות הכללית מהלכים רותי ודני בפנים עוגמים, כמי שחרב עליהם עולמם. חשבתי שאולי היה להם איזה ריב ומוטב לא להתערב, אבל הנה באה אהובה עם החדשות הרעות: מתברר, שבדרך לכאן דני פגע ברוכב אופניים בכביש גהה. דרס אותו למוות.

דני הוא האיש האחרון שדבר כזה צריך לקרות לו. איש עדין, אמין, זהיר. אולי היה עייף ונרדם לרגע על ההגה? דני אומר שלא, שנסע 80 בסך הכל, וששני הסינים נכנסו מהכביש הצדדי ישר מול האף שלו. הוא ראה אותם ושמע את הבום בדיוק באותה שניה. לא היה שום דבר שהוא יכול היה לעשות. גם השוטרים אמרו לו, שזה פשוט בעיה עם הסינים. ואז הוא מתנער ומציע להניח לזה עכשיו, לא לקלקל לאחותי את יום ההולדת עם דיבורים על מוות. אמרתי לו שאם הוא רוצה ללכת לאנשהו לדבר, אני אשמח ללכת איתו. זה הביך אותו. לא, לא, אני בסדר, הוא צחקק. אני לא מהמתעקשים. אני גם צעיר ממנו בעשר שנים, אני האח הקטן של המארחת. הנחתי לו, והלכתי לשבת עם אהובה בסלון.

המופע מתחיל בנגינת גיטרה מפעימה, וממשיך לסיפורים ושירים על אהבה ונישואין בשכונה ספרדית בירושלים, מין שילוב של בוסתן ספרדי עם הלצות סקסיסטיות חבוטות, כאלה שכולנו כבר קיבלנו במייל מיליון פעם. אני לא ממש מופתע שזה מה שאחותי היפה פרגנה לעצמה ליום ההולדת. הרי רק אתמול נכנסתי לצומת ספרים וביקשתי מהזבנית ספר מתנה לאשה בשנות החמישים שלה, ספר שיעסוק באהבה וייגמר בנישואין, אבל שתהיה לו איזושהי ארומה פסיכולוגית-אינטלקטואלית, שלא ייראה כמו הרומן למשרתות שהוא באמת. אהובה נשברה ראשונה, קמה ונעלמה במטבח. עוד סיפור אחד מסתיים, וגם אני קמתי, הלכתי להצטרף אליה. בדרך, ראיתי את דני עומד לבד ליד דלת הכניסה. נעמדתי לידו, החלפנו כמה משפטים של כלום. כמה דקות אחר כך גם קובי הצטרף, כנראה גם לו נמאס מהמופע. מה העניינים, הוא שאל. דני סיפר לו על התאונה.

קובי הוא איש עסקים, מצוי בענייני העולם. הוא גם איש טוב, אוהב לעזור לאנשים. כשהייתי מובטל, הוא עזר לי בכמה עניינים וסירב לקבל תשלום. עניין אותי לשמוע מה יהיה לו להגיד לדני. אלה דברים שקורים בחיים, אמר קובי. זו תחושה איומה, אמר דני, איומה. אולי תיקח משהו בשביל להירגע, אמר קובי. הוא התכוון לכדור הרגעה. לא, אני בסדר, התעקש דני. האמת, אתה גם נראה בסדר, אמרתי אני. קובי אמר, שהוא עובד עם חברת תשתיות שמעסיקה פועלים סיניים בעבודות צביעה מסוכנות. הם עושים תחשיב, שבכל חודש מתים להם אחד נקודה עשרים וחמש פועלים סיניים. הסינים יודעים שהעבודה מסוכנת, ולא אכפת להם. בעיניו של דני עלו הדמעות.

אני יודע שהדמעות הן סימן טוב. אני חושב, שיותר מהאישור שקובי נתן לו לכך שזו לו אשמתו, מה שפעל כאן הוא טון קולו של קובי והידע שהפגין בענייני העולם. לפעמים, פחות חשוב מה שאומרים ויותר חשוב מי אומר. אמרתי להם שזה מזכיר לי את מות אבי, שגם הוא היה אירוע בלתי צפוי שלא היה קשור לשום דבר שעשינו ובכל זאת אנחנו נישא איתנו תמיד את זיכרון האירוע ונצטרך לעשות עם עצמנו עבודה כדי לקבל את זה שהחיים שלנו משתנים מאותו רגע ואילך. גם דני וגם קובי היו אצלנו כשישבנו שבעה על אבא שלי. דני אמר שגם הוא נזכר בימי האבל ההם, כשחיכה עם רותי שהמשטרה תסיים את עבודתה ותשחרר אותם.

והיה גם דבר שלא אמרתי להם, שאמרתי רק אחר כך לאהובה בבית: שיותר מאשר את מות אבי, התאונה של דני הזכירה לי את התאונה הגדולה שלי. את זה שנולד לי ילד פגוע. זה היה אירוע חסר הסבר וחסר פשר. זה לא היה קשור לשום דבר שעשיתי או שהייתי. לא היה שם שום שיעור ללמוד ושום ניסיון לעמוד בו. אחת לכמה עשרות ילדים נולד אוטיסט, והאחד הזה במקרה נפל אצלי. יצא בחושך אל הכביש של חיי, ושינה אותם לתמיד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת