00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

זכרונות ינואר בדצמבר

 
 
 
הגעתי לרשומה הזו והיה לי טוב לשוב אליה
עשה לי חם בנשמה.
אולי זה מזג האויר
אולי סופהשבוע שהקדש רובו ככולו לבת שלי
אולי זו סתם אני...
מעלה אותה פעם נוספת
 
 

את לילות ינואר הקפואים אני מבלה בבית החולים, ישנה - חצי ישנה על כורסא שאמורה להיות נוחה. אחרי ישיבה של שעה אני מרגישה כמו מאובן המועמד לפצעי לחץ.

 

הופכת להיות קצת חברה של האחיות, סולידאריות לילית שכזאת...

זו התבנית,

נכנסת אחות ושואלת

את אשתו- לא

את מטפלת- לא

האיש משיב מתוך טשטוש מבלי הסוס- חברה.

מבט של אההההה ידעני תוקע בי מבט מחוייך שכזה והנה אנחנו "חברות"

המציאות בנתיים מוכיחה שהן מבינות... איש לא מזכיר ביום מילה על "האישה של הלילה".

 

כל ערב היא חולפת על פני - אשתו (לפעמים לבד לפעמים בלוית בני משפחה או חברים). היא אינה יודעת מי אני, ויש להניח שכלל לא רואה אותי. אני הרואה והבלתי נראית. לפעמים, אני תוהה למחשבות שלה. לפעמים, בא לי להושיט יד ולנער, להגיד תודה על שאת אישה של שעה ביום, שעתיים בערב ומאפשרת לי לילות שלימים איתו ולידו.

 

הלילות הן עבורי התרגשויות קטנות גדולות, בין נמנום מטושטש לעֵרות רגעית, אני זוכה לשמוע ששבע השנים האחרונות הן המשמעותיות בחייו של האיש - שלא להזכיר שהן המשמעותיות בחיי. אני זוכה לשמוע "את נתת לי את הלב שלך, עכשיו את גם נותנת לי את הדם שלך" (ביום ב` אני הולכת לתרום דם עבורו) אני מוסיפה - "גם את הנשמה שלי הייתי נותנת לך לו אך..." וזוכה בחיוך מתרגש.

אני זוכה לראות איך הגרגרים בשעון החול שלך הופכים לכמה רגעים - גרגרי זהב...

 

או אז אני שוב חושבת על האישה הזו שעברה על פני לעת ערב, בגלל היותה מה שהיא, זכיתי במתנה הכי יפה של חיי שהיא היא בד בבד גם הכי כואבת...

מידי פעם  נרגעות  ושותקות לי המחשבות - שָׁקֵט שָׁקֵט.

 

בבקרים אני אורזת את עצמי ונעלמת, כמו לא הייתי. נוחתת במיטתי לאחר נסיעה טרוטת עיניים לשוב ולהתעורר בשעות אחר הצהרים המאוחרות לגלות כי כמעט כבר שוב חושך, ועוד רגע קט אני צריכה להתארגן שוב לנסיעה מחודשת לבית החולים.

 

ויהי לילה ויהי בוקר – עוד יום עבר.

 

(היום זו הפעם הראשונה באחת עשרה לילות שאני לא נוסעת. מחר בבוקר ביתי עוברת ניתוח קטן ואני אהיה איתה. אל תטעו לחשוב שאין לי קצת רגשות אשמה על כך... מקווה שלילה שלם במיטתי יטעין אותי בכוחות לעוד לילות...) 

 

                      

                           שבוע טוב

 

 

*

צילום מתוך האתר "הצבי הקורא"

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת