00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של יעקב דרורי - הגיגים ועוד

הרשות המכוננת - הרשות הרביעית - כדאי לשקול הקמתה

פתח דבר:
 
המאמר שלהלן מציעה לשקול הקמת רשות רביעית, קבוע, היא הרשות המכוננת.
 
הרשות תפעל לקביעת כללים וכללי פעילות הרשויות האחרות והגדרת סמכויות וגבולות בין הרשויות.
 
הרשות תפעל בנושאים בעלי אופי מכונן, כמו חוקה, שיטת ממשל וכיו"ב וכן נושאים בהם הרשויות האחרות משותקות מטעמי ניגודי אינטרסים, פנימיים.
 
בראש הרשות יעמוד נשיא המדינה.
 
חברי הרשות לא יבחרו בבחירות כלליות, כמו שאר הרשויות, למעט הרשות השופטת, אלא ימונו על בסיס הישג חיים, כגון, נשיאי בתי המשפט לאחר פרישתם, רמטכ"לים לאחר פרישתם מכל קריירה אחרת, נשיאי אוניברסיטאות, סופרים, דיקני פאקולטות ראשי קונצרנים תעשיינים, ראשי ועדות כנסת, שרים וראשי ממשלה וכיו"ב וזאת לאחר סיום הקריירה - משרת כבוד עם הרבה אחריות.
 
הבעיה:
 
כידוע, קיומן של שלוש רשויות עצמאיות היא יסוד מרכזי של כל דמוקרטיה.
אלא שלפחות שלושה עניינים מרכזיים מעיבים על השיטה ואלה הם, לאו דווקה לפי מידת חשיבותם:
 
הראשון - אין כתובת ברורה שאמורה להכריעה במחלוקות בין הרשויות.ראה למשל המחלוקת שהתעוררה לאחרונה בין נשיאת העליון לשר המשפטים.
השני - אין גורם חיצוני נטול פניות ואינטרסים שיקבע את כללי היסוד מאחורי הרשויות השונות.
השלישי - העדר יכולת לקבל החלטות מכוננותוביניהן: חוקה, שיטת ממשל, שיטת בחירות וכיו"ב.
 
ומכאן לגופו של המאמר:
 
תמצית:
 

כאמור, מוצע לגבש ולהקים רשות רביעית, לצד שלוש הרשויות המקובלת בכל דמוקרטיה: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת ו הרשות המבצעת.

הרשות הרביעית תהיה הרשות המכוננת ותפקידיה:

 

- לגבש חוקה לישראל, את שהחמיצה המועצה המכוננת.
- לקבוע הסמכויות של שלוש הרשויות.
- לקבוע התקנות / התקנון לפעילות שלוש הרשויות.
- לבקר, באופן שוטף, פעילות שלוש הרשויות.
- להכריעה במחלוקות בין הרשויות השונות.

- לשמש כבית דין חוקתי.
- לאשר החוקים והתקנות של הרשויות.


הרשות הרביעית תורכב מאנשים שיתמנו על בסיס השכלה, כישורים וההישגים בחייהם ובכל מקרה בסוף הקריירה שלהם, קרי, אנשי הרשות הרביעית לא יוכלו לשוב ולפעול באף לא אחת מהרשויות האחרות ובאף קריירה אחרת, ציבורית או עסקית / כלכלית, למעט כתיבה והוראה, בין במסגרת האקדמיה או כל מסגרת חינוכית דומה.

במילים אחרות, אני מדבר על מעין בית לורדים ישראלי, שונה מן הסתם מזה הבריטי, אבל תפור למידותינו ולצרכינו.

 

בראש הרשות המכוננת יעמוד נשיא מדינת ישראל.


 רקע:

 

כבר בעת הקמת המדינה הוכרז על הקמת שתי מועצות, המועצה המכוננת והמועצה המחוקקת, האחרונה, לימים הכנסת, הלוא היא הרשות המחוקקת.

לא בכדי הוחלט על שתי המועצות במקביל - הראשונה, המועצה המכוננת יועדה לגבש את החוקה, הלוא היא המסמך שקובע את כללי היסוד המחייבים לפעילות המנגנונים כולם, לתפקוד המדינה, ואילו המועצה השנייה, אמורה לפעול כמחוקק לתפקוד השוטף של המדינה ומנגנוניה.

 

המועצה הראשונה הייתה אמורה להשלים עבודתה ולהתפזר ואילו השנייה הייתה אמורה לפעול באופן שוטף ולהיבחר מעת לעת, בדרך דמוקרטית.

גם בעניין האמור לעיל לא בכדי הוחלט כאמור - הארעיות של המועצה המכוננת והתפזרותה באו להבטיח כי תעשה את המוטל עליה בלי שיקולים זרים של אחר כך, כי ממילא לאחר השלמת המלאכה תתפזר ולכן אין לה מה לשקול שיקולים זרים, שיקולים אינטרסנטיים כי בגלל התפזרותה היא לא יכולה לשרת האינטרסים הצרים של חבריה.

 

לעומת המועצה המכוננת,  הכנסת מטבעה היא גוף פוליטי ופועלת ככזו בהתאם לאינטרסים פוליטיים כאלה ואחרים ואין בכך פסול כי אינטרסים אלה הם האינטרסים של שולחי חברי הכנסת למוסד המכובד.

 

למרבה הצער, המועצה המכוננת לא ביצעה המוטל עליה ולא אכנס כאן לסיבות, ולבסוף התפזרה מבלי לבצע את מלאכתה.

 

בהמשך התעוררה לא אחת השאלה האם סמכויותיה של המועצה המכוננת עברו או לא לכנסת ובהעדר רשות מכוננת, קיימת למעשה תמימות דעים שמצאה ביטוי גם בפסיקת בתי המשפט שהכנסת באה גם בנעלי המועצה המכוננת וסמכויות הכינון עברו אליה.

 

אבל, כפי שכבר הבהרתי לעיל, הכנסת פועלת ממוטיבים אחרים, מאלה שהיו אמורים לעמוד ברקע פעולת המועצה המכוננת, מוטיבים קצרי ראות ומושפעי אינטרסים, ובכלל זה אינטרסים צרים ולכן נעלי הכינון גדולים עליה או פשוט אינם מתאימים לה.

 

מכאן הצורך ברשות מכוננת ולשם שינוי לא הייתי מגדירה מלכתחילה כרשות ארעית והטעמים לכך עוד יובהרו בהמשך.

 

 

 

 

 

בעיות לדוגמא:

 

להלן מספר דוגמאות להדגמת הצורך ברשות הרביעית:

 

דוגמא ראשונה - הערוב בין הרשויות - המבצעת והמחוקקת:

 

כיום מתקיימות בחירות כלליות, יחסיות, כלל ארציות, לבחירת נציגי המפלגות לכנסת.

לפי תוצאות הבחירות מטיל נשיא המדינה על ראש המפלגה הגדולה ביותר להקים ממשלה.

הממשלה המוקמת מתבססת על קואליציה המקנה לה רוב בכנסת

במסגרת הקואליציה ממנות המפלגות השותפות לקואליציה את נציגיהן לממשלה, השרים מטעמה.

 

התוצאה מכל האמור לעיל:

 

ראש הממשלה עומד בראש ממשלה, חבורת שרים, שאת רובם הוא לא בחר ולא בהכרח יימצא איתם שפה משותפת,  ולמרות זאת באמצעותם הוא אמור להוציא לפועל את תוכניותיו, מצע הקואליציה.

 

הנה כין כן, ראש הממשלה צריך להתאים תוכניותיו לצרכי הקואליציה מחד ולהוציאן לפועל עם חבורה שלא בהכרח ולא ממש סרה למרותו.

 

נציגי מפלגות הקואליציה בממשלה הם בדרך כלל ראשיהן של אותן מפלגות  ומשמעות הדבר שרק ליגה ב` או ג` של מפלגות הקואליציה משרתים את בית המחוקקים ואילו המובילים הם חלק מהרשות המבצעת ופעילות החקיקה מעניינת אותם כשלג דאשתקד.

 

 בגלל האינטרסים השונים של מרכיבי הקואליציה עוסק ראש הממשלה אחוז ניכר מזמנו בהישרדות, הצבעות אי אמון וכיו"ב, במקום לעסוק בניהול הרשות המבצעת.

 

כידוע, בעבר הלא רחוק נעשה ניסיון לשנות השיטה לבחירות ישירות של ראש הממשלה והשינוי קוטלג ככישלון ולפחות כאי הצלחה.

 

מדוע נכשל הניסיון, משום שהשינוי עדיין כפה על ראש הממשלה / על הרשות המבצעת הצורך באמון הכנסת, הצורך בהקמת קואליציה.

 

תשאלו, מדוע ראש ממשלה שנבחר ישירות על ידי העם, ומקור כוחו כמקור כוחה של הכנסת, זקוק עדיין לאמון הכנסת - התשובה, כדי שיזדקק לקואליציה וישתף את ראשי מפלגות הקואליציה בממשלה.

 

אם כך, מדוע האילוץ הטיפשי, הצורך בקבלת אמון הכנסת באופן שוטף ולא להסתפק באמון העם אחת לארבע-חמש שנים, בדומה לאמון שניתן לכנסת - להזכירכם, נשיא ארצות הברית לא צריך את אמון בית הנבחרים ולכן לא עומד כל שני וחמישי מול הצבעת אי אמון.

 

התשובה לשאלה הנ"ל פשוטה - ההחלטה בדבר השיטה ובמקרה זה ההחלטה לגבי הצורך באמון הכנסת היא החלטת הכנסת ולזו האחרונה אינטרס לשמר השיטה כדי לשתף ראשי המפלגות ברשות המבצעת, בתפקידי שרים. הרי לשם כך הם בכלל טורחים להיבחר לכנסת.

 

יוצא אפוא שהכנסת וחבריה פועלים בניגוד אינטרסים חמור בבואם לגבש את שיטת הממשל

 

התוצאה - ראש הרשות המבצעת מסורס במידה רבה, הלכה למעשה.

 

במילים אחרות, ראש הרשות המבצעת מקבל אחריות ללא הסמכות הנחוצה לבצע המוטל עליו.

 

כדי להשתחרר מהבעיות דלעיל, וכדי לקבל החלטה לטובת המדינה ולא לטובת הנבחרים יש צורך ברשות הרביעית שתקבע את השיטה בהיותה רשות מכוננת.

 

דוגמא שנייה: המאבק בין הרשות המבצעת ו הרשות המחוקקת מול הרשות השופטת:

 

לאחרונה אנחנו עדים למאבק איתנים בין שר המשפטים, כנציג הרשות המבצעת ונשיאת בית המשפט העליון, כראש הרשות השופטת.

 

מבלי להיכנס לגופו של הויכוח ומבלי להיזקק לשאלה האם הרפורמות של פרידמן טובות הן או רעות הן, ניתן לומר חד משמעית - הפרדת הרשויות הייתה צריכה מראש למנוע מהשר פרידמן את היכולת להשפיעה על הרשות השופטת, לא כל שכן היכולת להכתיב  דבר וחצי דבר לרשות השופטת.

 

אותו הדבר אמור לגבי הכנסת - מנהל תקין לא היה צריך להעלות על הדעת שהמחוקק יגביל סמכותו של בית המשפט בהיותו צד אינטרסנטי ובכך עלול להטיל הגבלות שישרתו אינטרסים צרים של הרשות או של נציגיה הנבחרים ולא את השיטה הנהוגה במדינה.

 

לכן, נדרשת הרשות הרביעית, המכוננת, לה אין ולא יהיו אינטרסים לבד מקביעת הכללים ו ווידוא קיומם על ידי הרשויות השונות.

 

ואלה רק כדי לסבר את האוזן, אבל השורה ארוכה, ארוכה, ארוכה.

 

הרשות הרביעית - סמכויותיה:

 

כפי שפרטתי במבוא למאמרי, אלה הסמכויות המוצעות לרשות הרביעית, הרשות המכוננת:

 

- לגבש חוקה לישראל, את שהחמיצה המועצה המכוננת.
- לקבוע הסמכויות של שלוש הרשויות.
- לקבוע התקנות / התקנון לפעילות שלוש הרשויות.
- לבקר, באופן שוטף, פעילות שלוש הרשויות.
- להכריעה במחלוקות בין הרשויות השונות.

- לשמש כבית דין חוקתי.
- לאשר החוקים והתקנות של הרשויות.

 

הרשות הרביעית - הרכבה:

 

לא אכנס למבנה ולהרכב של הרשות אלא לעקרונות בלבד.

 

כפי שכבר נאמר לעיל, נציגי רשות זו לא יהיו נבחרי ציבור, אנשים פוליטיים.

רשות זו תהיה כפי שכבר אמרתי, בית הלורדים הישראלי ובו יתמנו נציגים על בסיס הישג חייהם, בתחומי עסוק והשכלה. כך למשל עשויים להימצא שם המפורטים להלן:

 

בתחום המשפט - נשיאי בתי המשפט, בדימוס, של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים. שופטים עליונים בדימוס. פרופסורים למשפטים או הדיקנים של בתי הספר למשפטים, בדימוס.

בתחום הביטחון - רמטכ"לים לשעבר ואלי גם סגניהם. שרי ביטחון לשעבר ויושבי ראש הועדה לחוץ וביטחון בכנסת. הוגי דעות בתחום הביטחון וכיו"ב.

בתחומי הבריאות - מנהלי מוסדות רפואיים בדימוס. שרי בריאות לשעבר. פרופסורים בעלי שיעור קומה בתחומי הרפואה והמנהל הרפואי.

 

הנה כי כן איוש בית הלורדים דורש שני תנאים בסיסיים:

 

ניסיון חיים ומקצועיות מוכחים מעבר לכל ספק.

היות המועמד לשעבר - קרי, בערוב הקריירה, אחד שפרש וזה לו תפקידו האחרון עלי אדמות. בשלב זה מועמד כזה יכול להתפנות לחשוב על טובת המדינה והמערכת נטו. הוא כבר לא מצפה לקידום, הטבות וכיו"ב.

 

ראש הרשות הרביעית:

 

הייתי מציע כי נשיא המדינה יעמוד בראש הרשו המכוננת.

הרשות, בין צעדיה הראשונים תצטרך לשנות את שיטת בחירת הנשיא כדי שזה האחרון יהיה בלתי תלוי ברשות אחרת - יתכן וסביר  כי הנשיא ייבחר ישירות על ידי העם.

העמדת הנשיא בראש הרשות המכוננת תהפוך אותו באמת לראש המדינה ולגורם שמעל לפוליטיקה השוטפת - אחד שעיקר תפקידו לוודא שהמדינה תתנהל כראוי ערכית.

גם במקרהו של הנשיא, אם יעמוד בראשות הרשות הרביעית יחול הכלל שזו לו הקריירה האחרונה ולא יוכל בעקבותיה לחזור ולהיבחר לראש הרשות המבצעת, למשל.

 

עד כאן - תחשבו על זה - על כל המוצע לעיל.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל י ד 1984 אלא אם צויין אחרת