00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המטבח של אלינוער

עוגת קינמון - אחרי הצעדה

 
 
 
 
הצעדה היתה חוויה. איזו שהיא יומרה גאוותנית גרמה לי לקחת את מסלול מיטיבי הלכת, דהיינו 20 ק"מ.
 
הלכתי צפונה דרך שדות שדה-בוקר לסכר הרועה, אשה אחת בין שלל גברים מכל הגילאים,  משם עליה בערוץ נחל והליכה לאורך הרכס המטפס לכיוון הר צרור. הרגשתי בערך כמו עז או במקרה של האיזור הזה כמו יעל, להבדיל בין הקלות שלה לכובד שלי... שעון הדופק שלי צפצף והזכיר לי שכבר מזמן עברתי את אחוז הדופק המותר לי ובין צפצוף אחד לשני, הגעתי למנחת שדה צין.  8+ ק"מ בשעה ורבע. וואו. עשיתי זאת.
 
במנחת קניתי לי כוס ענקית של מיץ תפוזים לאנרגיה מתחדשת כי לא מצאתי את חטיף הבריאות שהבאתי אתי בדיוק למטרה זו, אנרגיה. נחתי רבע שעה, שוחחתי עם בעלי ובתי שבשכל רב :-) לקחו את המסלול הקל של 7 הק"מ. הם בדרך לחדר, להתקלח. אוי, כמה שקסמה לי המחשבה, לחתוך לכיוון המדרשה וגם להתרווח כהלכה אחרי מקלחת טובה.  מה יש, כבר עשיתי 8 וקצת ק"מ, מותר לי, לא? אבל הגאווה,  מה אני אחשוב על עצמי אח"כ?
 
החלטתי שאני ממשיכה, ירדתי במורדות נחל צין, בדרך לעין עבדת, בשביל לא שביל, אבנים, שמש  יוקדת, ואני צועדת. בערך בקילומטר ה- 14 כבר לא הרגשתי את אצבעות כף הרגל, נראה לי שהן פשוט הלכו לישון מה"מכה" שהנחתתי עליהם ולא היו מוכנות לשתף אתי פעולה כהוא זה. ושלא תבינו הפוך, התחלתי לצעוד כחודש לפני הצעדה, צועדת בערבים, אבל לא קילומטרז כזה וגם בתוואי דרך הרבה יותר קלים. מדרכות מרוצפות / שבילי הליכה !!!   .....     ויחי ההבדל הקטן.
 
בקילומטר ה- 16 כבר לא היה לי ישבן. ואם הוא היה בנמצא, הוא נעלם לי, עשה יד אחת עם אצבעות כף הרגל.
 
הרגשתי שאם אני עוצרת ולו לרגע קט, רק הליקופטר מוטס יכול להוציא אותי ממקום שכוח אל זה. לא ראיתי אף צועד מאחורי ומלפני. בתחילת הקילומטר ה- 17 כבר שירכתי צעדים. השמש קופחת במלוא עוזה, והרגשתי בערך כמו קלינט איסטווד ב "טוב, הרע והמכוער" . אפסו כוחותי.
 
 
הנשימה צעקה הצילו, השעון דופק כבר מזמן נהיה היסטרי עם הצפצופים שלו והחלטתי שאני לא נשברת. עד הסוף , דיברתי לעצמי, את עושה את זה, אין עוד הרבה, את משנסת מותניים כנאמר ונכנסת לקצב. וכך היה. הגעתי לסוף הקילומטר ה- 18 וקצת.  הגעתי לכביש. עשיתי ת`זה.
 
18+  ק"מ ב- 150 דקות  (לא כולל את ההפסקה במנחת).
 
מכאן , רק עוד קילומטר וחצי בערך  - שביל הסרפנטינות המפורסם, טיפוס לגובה שמגיע כמעט לשמים (ולא חס וחלילה בהדרגה קלה). בחיי, קו השמים ושיא השביל התחברו כמעט. מ`זה החירפון הזה, הקשקוש הזה, החרטא ברטא הזאת? עכשיו, בסוף הצעדה, אני יכולה לטפס ת`גובה הזה? מה, אי אפשר היה להתחיל את המסלול הזה בירידה?
 
בפעם הבאה, אני עושה את זה הפוך. על בטוח!!!   :-) 
 
איש אחד נחמד שדיברתי אתו גם בחלק הראשון של הצעדה. הוא חילק אתי את הפירות היבשים שהביא, החמיא לי על שהגעתי לפניו, ושיש לי כושר הליכה טוב . החזה שלי כבר התחיל להתנפח מגאווה עד שראיתי שוב מה מחכה לי בקטע האחרון וכל האויר יצא החוצה כאילו תקעו בי סיכה.
 
התחלתי לטפס (חלק מהטיפוס ברוורס) ואחרי כ- 300 מטר הרגשתי ש   no can do , לא יתכן שאני אטפס כאן. יקח לי בערך 100 שעות להגיע עד למעלה.... טוב, אני מגזימה.......     בעיקול הראשון הרמתי את היד  ולקחתי טרמפ עד למעלה.
 
עשיתי ת`זה. ניצחתי את העצלנות שלי. אני מ`זה גאה בעצמי.
 
את הדרך חזרה לחדר עשיתי בכפות רגלים מקופלות פנימה מכאב. סוף כל סוף, נתתי לעצמי להרגיש ת`כאב ..... נכנסתי לחדר וצעקתי ....   יששש!!!!
 
התקלחתי בהנאה מרובה ומה מצאתי אם לא את חטיף הבריאות שהתחבא ממני במשך כל הצעדה.....מניאק.
 
אז מי צריך אותך עכשיו, חטיף מניאק בן מניאק? עכשיו יש לי בחדר עוגת קינמון  שעשתה את כל הדרך מהמרכז ומחכה לי בקוצר רוח.
 
 
200 גר` חמאה מומסת
1 כוס סוכר חום דמררה
1/2 כוס סוכר חום כהה
3 ביצים
3 כוסות קמח תופח
2 שמנת
1/2 כוס יוגורט 0%
........
1 כוס סוכר חום כהה
2 כפות קינמון
50 ג` צימוקים
........
אבקת סוכר
 
לחמם תנור ל*180 . להקציף חמאה עם סוכר לתערובת אחידה. להוסיף הביצים ולהמשיך לערבב. להוסיף את הקמח לסירוגין עם השמנת ויוגורט.
 
לערבב סוכר חום + קינמון + צימוקים.
 
לשמן קמעא תבנית קוגלהוף, לשפוך חלק מהתערובת לתבנית, מעל את תערובת הסוכר, לערבב עם מזלג ומעל את החלק השני של תערובת העוגה. אפשר לערבב שוב או לא.
 
לאפות כ- 50 - 60 דקות. תלוי בתנור שלכם.
להוציא התבנית, לחכות כ 10-15 דקות, להפוך על צלחת עוגה ולפזר מלמעלה אבקת סוכר.
 
תכינו ת`אצבעות.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ליאור המקורית8 אלא אם צויין אחרת