00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

מבזבז את החיים, מתמכר לקולנוע

חלומות הילדות שלי רחוקים מהגשמה למרות בעוד שנתיים-שלוש אהיה בן ארבעים. שנתיים אחרי שסיימתי את כל הקורסים של התואר בהצטיינות, עבודת המחקר שאני אמור להגיש במסגרת התואר תקועה. היא לא התקדמה מעולם באופן משמעותי, למרות שאני משקיע בה הרבה מרץ ויצירתיות.
 
התרגלתי למחשבה שלא ברור לי למה אני לא מוותר על כל התואר הזה. אולי אני לא מוותר רק כדי לא לאכזב את אשתי. אולי אני לא מוותר רק בגלל שקשה לי להודות בפני עצמי, שלא נועדתי לחקור. אפילו לא מחקר קטן וחד פעמי.

את מי עוד יש לי לאכזב חוץ מאת אשתי ואת עצמי. ילדי לא ישפטו אותי לפי הגשמתי האישית וכל שאר האנשים החשובים לי נמצאים אי שם מעבר לאוקיינוס, בישראל.

פה, בארצות הברית, לא טרחתי למצוא חברים. לא שמרתי קשר אפילו עם אלה שהתעניינו בי מפחד שקשר כזה יפריע לי לסיים את התואר מהר. לסיים ולחזור לארץ. לפעמים נדמה לי שאשב על המזוודות עד שאמות מזקנה.

עד לפני כחצי שנה היה לי איזה ג`וב לסטודנטים. הוא הכניס 600$ לחודש לצד המשכורת של אשתי. כשהודיעו לי שמיציתי את הזמן בו מותר להחזיק בכזו משרה (הזמן המצופה מסטודנט לסגור תואר) הודעתי לאשתי שאני לא רוצה לעבוד יותר. חשבתי שאם אפסיק לעבוד אגמור את התואר מהר ואוכל אמצא משרה טובה. האבטלה נתנה לי אפשרות להשקיע יותר במחקר אבל ההשקעה כנראה לא רלוונטית במקרה הזה.

בלי עבודה, עם מחקר שנשאר באותה נקודה ובלי חברים החיים ריקים. כשלא מתקדמים הופכים למרירים. חייבים לשמור על הלך רוח חיובי כדי להצליח לצאת מהבור הזה. זריקות העידוד שלי החלו הגיע מספרית הווידאו שבקצה הרחוב.

תחילה, לקחת מידי ערב איזה סרט קלאסי שלא ראיתי מעולם. זה החזיק מעמד שבועיים עד שהרגשתי שאני בטלן. התחלתי לקחת רק סרטים עלילתיים או דוקומנטריים שיש להם איזה שהוא למקצוע שאני מנסה לרכוש. הסרטים נתנו לי רושם של איזו שהיא התקדמות לצד שיפור מצב הרוח. זה החזיק עוד שבועיים. זה החזיק עד שהרגשתי שאני צריך להסביר לעובדי ספריית הווידאו, איך זה שלאדם בגילי יש זמן לראות סרט כל ערב.

נרשמתי לספריית DVD בהתכתבות. אני מזמין סרטים באינטרנט, מעטפות עם דיסקים מגיעות לדירתי ואני שולח אותן חזרה בדואר. תיבת הדואר למשלוח נמצאת מול ספריית הווידאו שבקצה הרחוב ואני תוהה אם עובדי הספרייה מנחשים את סיבת הגיחות היום-יומית שלי אליהּ.

כעת שיגרת חיי עלובה כמו בסרט גרוטסקי. בבוקר האישה ואני שולחים ילד אחד לגן וילד שני בבית הספר ליום לימודים ארוך. האישה הולכת לעבודה ולסידורים עד שהיא מחזירה אותם. בינתיים אני יושב על החומר שלי. האישה מחזירה את הילדים אחר הצהרים וחוזרת לעבוד. אני רואה סרט על המחשב שלי כשהילדים אוכלים ורואים טלביזיה. אני לא רוצה לבלות עם הילדים כדי לא להוציא עליהם את התסכול שלי. כשהם גומרים לאכול אני כבר מעודד משהו כי ראיתי חצי סרט. אני עוזר לגדול להכין שיעורי בית וחוזר לסרט. אם האישה חוזרת הביתה לפני שהסרט נגמר, אני לוחץ על כפתור הPAUSE ומקשיב קצת לדיווח על חוויות יומהּ. אם היא חוזרת אחרי שהסרט נגמר, היא זוכה גם לשמוע ביקורת על סרט שהיא לא תמצא לעולם זמן לראות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת