00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עלילות הלה בארץ עוץ

יותר מפיתרון אחד

המאמר של אבירמה גולן "עבודה נגד משפחה" הכעיס אותי במקצת וזאת משום שהוא מעלה על נס פיתרון אחד, וגם מציג את ארצות הברית (זו שאין בה חופשת לידה בתשלום בכלל, רק בארגונים מסוימים בהם עובדים יותר מחמישים איש נשים זכאיות לשישה שבועות, וגם הם, כמדומתני, ללא תשלום) באור חיובי. אז אני רוצה לציין מספר פתרונות אפשריים לבעיה: ברמת הממשלה, ברמה החברתית וברמה העיתונאית.
כבר כתבתי בעבר על "הבלוף של הסובסידיה לאימהות עובדות" וציינתי שם שכלכלית זה לא מועיל. כיוון שאני אימא עובדת, וכשאין מעון יום אני מרגישה כאילו הקרקע נשמטת מתחת רגליי, אני רוצה לדבר על הפתרונות האחרים.
אחד מהם הוא לשבח, להלל, לפאר ולקלס מקומות עבודה שמאפשרים שילוב הגיוני בין החיים למשפחה. אני יודעת ממקור מוסמך שאימהות מהנדסות העובדות באינטל, למשל, לא רוצות לעזוב בגלל התנאים: לא הרכב או המשכורות, אלא האפשרות לעבוד מצד אחד במקום המאתגר אינטלקטואלי ומצד שני לעוף משם ב 16:00 בלי הרמת גבה. ידוע לי על שתי אימהות שאף היו מפרנסות עיקריות (בזמנו) ועבדו באמדוקס והיו מאוד מרוצות. זהו הפיתרון העיתונאי.
הפתרון הקהילתי/חברתי מדבר על יצירת קהילות ידידותיות לילדים. לכאורה אין דבר קל מזה בישראל, מקום בו מקובל לקחת את הילד לעבודה באוגוסט, וביבמ בזמנו אפילו עשו קורסים בקיץ לילדים בני עשר, לימדו אותם וורד ואקסל וכאלה, כסוג מסוים של קייטנות. מצד שני יש (תמיד) מקום לשיפור, והכנסת "חדרי הורים" בקניונים עם משטחי החתלה, פינות הנקה ושירותים עם אסלות נמוכות (כדי שאימא תוכל ללוות את בנה ואבא יכול ללוות את בתו לשירותים) נראים לי בהחלט כנושא שראוי להעלות אליו את המודעות, גם אם הוא לא מאוד סקסי הוא בהחלט משפר מאוד את איכות החיים.
באוסטרליה יש "קבוצות הורים": כיוון שמזג האויר לא תמיד מאפשר להיפגש בפארק, וכיוון שכידוע אני "תקועה" עם הילדה בבית, וכיוון שלעתים אני נתקלת בבעיות, אפשר ללכת לקבוצת הורים. בספריה המקומית ניתן להשאיל צעצועים (וגם לפגוש הורים אחרים). אני גרה ברחוב מאוד טוב: לשכנותיי יש ילדים ואנחנו נפגשות מדי פעם אחר הצהריים בכיף.
באוסטרליה בתי ספר רבים מאפשרים "משמורת בוקר" או "משמורת אחר הצהריים" בתשלום נוסף, שאם שני ההורים עובדים הוא לא גבוה (17 דולל ליום זה ממש לא כסף). בית הספר פתוח בין 9 עד 3 אחר הצהריים - אבל האפשרות ל Before and After School Care מאפשרת להורה המעוניין בכך לעבוד.
הפתרון העיתונאי/חברתי שמאוד הייתי רוצה לראות מקודם הוא הבלוף שיוצא משהו מזה שעובדים שעות נוספות. זה לא נותן כלום. יש כל מיני מחקרים בנושא, ואני חושבת ש"יואל על תוכנה" כתב על זה כבר מספיק, ובכל זאת יש תמיד מקום לדבר על כך יותר. מספיק נשים מגיעות לתפקידים בכירים (כמו למשל המנכ"לית של "סטימצקי", הגב` איריס בראל) ומספרות בגאווה ש"עכשיו נשארים במשרד עד 19:00". סליחה, על מה פה הגאווה? (מצטערת, לא הצלחתי למצוא את הקישור לכתבה). או מנהלת אחרת שהתראיינה ב"את" על הקריירה שלה ומספרת "כל יום אני עד 18:00 ופעם בשבוע עד שעה מאוחרת". למה, 18:00 לא מספיק מאוחר? וכמובן  שהייתי שמחה אם הדבר היה חל על שני המינים, כלומר גם על אבאים ולא רק על אימהות. לא, אני אנסח את דבריי אחרת: השינוי צריך להתחיל מהגברים, לא רק מהנשים.
ברמת הממשלה, גם אם לא מכירים בסובסידיה ולא במשכנתא כהוצאות מוכרות, עדיין יש דברים שאפשר לעשות. באוסטרליה, למשל, אחד ההורים נשאר בבית וההורה השני יוצא לפרנס הדבר מוכר ומקבלים הטבת מס. אם, לעומת זאת, שני ההורים מחלקים ביניהם משרה מלאה (כלומר הילד מקבל את אימא בשני ושלישי ואת האבא ברביעי חמישי ושישי) לא מתקבלת הטבת מס כזו. לטעמי חבל: כך שני בני הזוג נשארים במעגל העבודה וגם צוברים פנסיה וגם נשארים עם הילד. זהו, למשל, מסוג הפתרונות שיש לעודד. כל פתרון שיקל על המעסיק להעסיק יותר עובדים, או שיאפשר העסקה במשרה חלקית באופן נוח יותר הוא פתרון מועדף לדעתי. לפעמים כל הסיפור הוא פשוט לעבוד.
אפשרות אחרת היא לעודד מתן ימי מחלה גם לגברים ולא רק לנשים אם הילד חולה (אינני עורכת דין ואני לא יודעת באיזה נקודות החוק מפלה לטובה אימהות. ההפלייה הזו מוטב לה להיפסק בתחום דיני עבודה, כלומר: לתת לגברים את האפשרות לבחור להישאר בבית אם הילד חולה, או אם נולד תינוק וכו`. בתחום המשמורת אני בעד הפליית נשים לטובה, אבל אני מוכנה לשנות את דעתי בנושא אחרי שיושג שוויון בין גברים לנשים בתחומים אחרים).
לסיכום: יש כל מיני פתרונות לשלב בין פרנסה למשפחה. כל יחידה הורית מוצאת את הפתרון המתאים לה, לפי השקפה עולמה, יכולת הפרנסה שלה והיכולת שלה להינות מהזמן הנותר עם הילדים. ומטפלת כהוצאה מוכרת: נו, לא מזה תבוא הישועה. בחיי שלא.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hiladg אלא אם צויין אחרת