00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוגה בהרצליה

ספר מומלץ: הודו- יומן דרכים

 

 הודו- יומן דרכים מאת עזריאל קרליבך

 יצא בהוצאת עידנים 1956.

  

לפני שבוע נכנסתי לחנות ספרים יד שנייה כדי למסור כמה ספרים שהיו מיותרים על מדפינו. בתמורה לאותם ספרים, אמרה לי המוכרת שאוכל לבחור ספר. שאלתי אם אפשר למצוא אצלה ספרים על הודו. היא הובילה אותי לחדר אחורי חשוך והצביעה על מדף צדדי ובו כמה מדריכי טיולים להודו ועוד כמה ספרי העידן החדש. ואז נצץ מול עיני הספר הזה, ספר ישן ומרופט מאד, עם דפים צהובים ועבשים. לא היססתי לרגע. עשיתי מייד את ההחלפה ויצאתי מהחנות .

בערב נשמעו היטב בבתינו קולות הנאה, צחוק והתפעלות. זה היה הספר המדויק ביותר שיכולתי לקרוא בימים אילו. ספר מפעים. ספר מדהים. קשה לתאר במילים .

אחר כך ביררתי מי הסופר, עזריאל קרליבך, והסתבר שבבורותי לא הכרתי וידעתי את סיפורו: הוא, בן למשפחת קרליבך הצדיקה המפורסמת , היה עורך ראשי בעיתון "ידיעות אחרונות " ואחר כך הקים את עיתון " מעריב". בשנה האחרונה לחייו קרליבך נסע להודו, למסע בן שלושה שבועות בלבד, שמיד לאחר מכן הוא התבודד כדי לכתוב את הספר הזה, וזמן קצר אחרי זה עזב את העולם בגלל התקף לב פתאומי . הוא היה בן 46.

כנראה שהודו כל כך שינתה את חייו שעזיבתו הפתאומית הייתה בלתי נמנעת. כנראה הוארו חייו ואחרי כתיבת ספר זה הוא השלים את תפקידו בחיים אילו. ואיזה תפקיד… איזה ספר…

הספר כתוב בלשון עברית יפיפה, העברית האמיתית, הנפלאה והעשירה. כל משפט, כל צרוף מילים - פנינים אמיתיות. מי שרוצה ללמוד עברית כזו, מוזמן לקרוא את הספר, לאט ובהנאה.

האומץ לכתוב אמת, ועוד לעיתונאי מפורסם, הוא דבר נדיר וראוי לציטוט.

אנחנו מביאים כאן קטע מהספר, מעורר שאלות והרהורים, פילוסופי מעמיק ביותר, הקשור לתפיסה ההודית מול התפיסה המערבית, יהודית , ישראלית .

הקטע מובא כלשונו.

 

ערב אחד פתחתי ואמרתי:

"הנה הפרות הללו , לפי שאתם מרחמים עליהן- אסור לרחם עליהם. הרי יש לכם בקר יותר מאשר לכל ארץ אחרת . כמאתיים וחמישים מליון ראש- שליש מכל הבקר שבעולם! מטמון לא יסולא בפז ! דיו להזין אתכם בבשר ולחזק את שריריכם , לתת חלב לילדיכם ולהבריאם, לחסן את בניכם, לעזור לכם בשדות ולשקמם, לייצא את העורות ולהעשירכם . ומה אתם עושים באוצר גדול זה, מה הנאה אתם נהנים ממנו?- לא כלום! בבשר הפרות אינכם נוגעים , ומכוון שאין אתם שוחטים אותן, הרי הן מתרבות כדגי הים, ומכיוון שמרובות הן, אין להן מאכל , ומכיוון שאין להן מאכל, הן רובצות על כל מידרך רגל, מזות רעב וגוססות, ואינן נותנות חלב . ולא זו בלבד, שאינן נותנות לכם דבר, אלא אף נוטלות מן המעט שיש לכם. נמצא , שהפרה דלה ואתם דלים, והולכים ומתדלדלים זה את זה... לא מכבר נסעתי בחשמלית בעיר ופתאום נעצרה. התברר , שפרה רבצה על הפסים, ותשושה ורעבה הייתה מלקום. ירדו כל הנוסעים והתחילו לחבקה ולשדלה - אך איש לא העז לסחבה ולגרש אותה ..."

"ולמה?" השיב בעל הבית, "תדבר רק על הפרה ? וכי היא הבהמה היחידה הקדושה לנו? הקוף למשל..."

"כן" אמרתי, ושמחתי שהוא נראה תמים דעה איתי ," והקופים ? - הם שורצים בכל הכבישים ובכל הרחובות, הגינות והשדות, יותר מהחתולים אצלנו . והם זריזים מן הפרות, הם יודעים ולטפס ולחדור כל מקום. אין בפניהם לא גדר ולא מנעול. הם באים אל תוך הבתים וחוטפים את הארוחה העלובה מפי הילדים , ואיש אינו מהין להרים יד . הם גונבים פרי עמלו של שבוע תמים מן הצלחת - ואסור אף לרדוף אחריהם! הם מחבלים בשדות ובמטעים, הם גורמים נזקים שלא ישוערו - וכל זה קדוש ?"

אחד המסובים רצה כל הזמן לשסע אותי. ניכר היה שדברי מרתיחים את דמו. אך שכנו, צעיר ממושקף , עצר בעדו. ובעל הבית, בחיוכו הסבלני של פילוסוף , הניד ראשו כלפי כאילו לעודדני.

"והנחשים ? אמר, " הרי הנחש הארסי קדוש עוד יותר מן הקוף! ויש גלילות , שבהן לא רק אסור לפגוע בנחש הקוברה ובכל נחש עקלתון כשהוא בא לבית ופולט את ארסו , אלא אף חייבים להתקרב אליו ולהאכילו ...."

"כן ," אמרתי, " וגם הנחשים.... וגם העצים אשר אתם סוגדים להם... האם אין זה חסר כל טעם ?"

אנשי הקבוצה, כולם הודים, נראו נעלבים .

"עליכם לסלוח לו " אמר בעל הבית והצביע עלי, " הוא בא מארץ נחשלת מאד. גם לנו בהודו, היו שבטים פרימיטיביים כאילה - לפני מאות שנים , בעודנו יושבים בג`ונגל. אל תבואו עמו בדין . הוא אינו אשם. בארצו שלו עדיין אין ציביליזציה..."

לא כל המסובים ידעו מהיכן אני בא. ואף כשגילה הם בעל הבית- לא כולם היו בקיאים למדי "בגיאוגרפיה ובהיסטוריה , והוא צריך היה להסביר להם:

תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע אל חלק העולם שלנו - התנ"ך. ספר זה מתחיל בסיפור על בריאת העולם . יודעים אתם כיצד הם מתארים לעצמם שהעולם נברא ? שבעה ימים טרח האל, וברא תחילה שמים וארץ, וירח וכוכבים, ואחר כך יבשת וימים , ואחרי כן חיה ועוף, והכל למען גולת הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום...ויודעים אתם מי הוא אותו עליון מכל ?"

איש מכל המסובים לא ידע. ניחשו אך לא מצאו.

"האדם !..." אמר בעל הבית בתרועה.

כולם פרצו בצחוק אדיר. הזקנים, כרסם רעדה מצחוק , והצעירים גיחכו מבוישים כלשהו, כאילו סיפר מי בדיחה של ניבול פה.

"אם כן ," שאלו, " למה נבראו הכוכבים, שאין לו לאדם כל תועלת בהם? חי -חי- חי. שהאדם אינו יכול לגור בהם ? חא- חא-חא ...ואם העיקר הוא האדם- לשם מה כל הנשרים והברבורים, הינשוף והזרזיר, העיט והקוקייה , התוכי ובת היענה? ומה צורך בנמר ובזאב, ביחמור ובשועל, בכל הים ובליש ? ובשביל מי הרי ההימלאיה הגבוהים ואיי הים השוממים , ולשם מה צוקי סלעים ויערות עד- מה טעם עולם ומלואו? מה ? היכן השכל וההיגיון?"

בעל הבית נתחייך חיוך רחב.

"ההיגיון ," אמר, " פשוט מאד. הם המציאו לעצמם את האגדה הזאת , כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על שרירות לבם , כדי שיוכלו לרדוף אחרי תאוותיהם בלא כל רסן . הם אמרו שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהיה לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום , לשעבד לעצמו את כל אשר עיניו רואות , להשמיד להנאתו את כל הבא לידו, - שכן הכל נחות דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו ... הוא שאמרתי - פראים..."

המסובים הסתכלו בי בתימהון, מעורב ברחמנות ובפחד.

"והם גם חיים לפי אמונה תפלה זו ?" תמה זקן אחד שלא יכול , לא רצה להאמין.

"חיים גם חיים " ענה ידידי ונאנח "נוטלים כל דבר המזדמן להם, ומעריכים אותו רק לפי מידת יכולתם לקחת את החיים ממנו, למען יחיו הם ביתר נוחיות....כן , כל דבר, כל דומם, כל עץ , כל נהר...."

"מה ? גם נהרות?"

"כן , גם נהרות. אין הם יודעים שיש רוח גם בהם. סבורים הם שכל רוח אשר הם אינם מבינים אותה , שאינם יכולים לשוחח אתה בטלפון - אינה קיימת. סבורים הם שהעולם כולו- מת. אין בו נשמה ."

עתה, גם הצעירים מנענעים בראשיהם. "לא ייאמן ! דרגה תרבותית נמוכה עד כדי כך ...

אולם, מה הם עושים לגבי החי? לגבי הפרה והקוף והפיל והכלב והחתול והתרנגול ?

לגבי כל היצורים שבעליל הם דומים לאדם, שהם מתנועעים כבני אדם לפי רצונותיהם, מזדווגים ומולידים לפי תחושותיהם, מביאים מאכל לפעוטותיהם מתוך אהבה , מחפשים טרף , בוכים, צוהלים, משחקים ... הן כאן לא יוכלו לטעון שאין נשמה , או שאין להם חלק בבריאה, בכל עשב הדגל בשדות ובמים הקולחים בנחלים ובצל העצים... כאן לא יוכלו להכחיש כי העולם קיים גם למען חיים אחרים מלבד חיי האדם!"

"אבל אמרתי לכם " בעל הבית כמעט גער בהם " שהם חונכו כולם לראות את עצמם אדונים לכל חי! כל שעומד בדרכם- נהרג . כי הכל מתחת להם... אין קרוב להם עלי אדמות... אין שווה להם..."

"אם כן " ממטירים הללו מאה שאלות, " מאמינים הם בהפקר? ואין אדם צריך להתהלך על בהונות רגליו בקרב הטבע, ולהיזהר שמא ייטול ממנו יותר מדי ? משמע , הם פשוט אוכלים את החי? זוללים את הזולת? בולעים אדם ומלואו ?"

"גרוע מזה " המשיך ידידי הפרקליט בסיפור הזוועות , "יש אצלם המשמידים עולם לא מתוך רעב ותיאבון, לא כדי לשבוע ולקיים את עצמם,- אלא לשם משחק בלבד. מעין שעשוע אכזרי כזה : לחזות באבדן הבריאה..."

"זו עלילה " שיסעתי אותו, " אין אצלנו דבר כזה. אמנם אנו מבערי רמשים וחיות המחבלים במטעינו, אך ורק מתוך התגוננות ומלחמת הקיום ולא לשם הנאה ..."

"אפשר " נסוג בעל הבית במקצת, " שבישראל גופה אין רציחה לשם בילוי זמן, אך בשאר ארצות המערב יש ויש. כלום תכחיש שבאנגליה למשל , קיימים ארגונים מיוחדים לשם ציד ? אנשים משכילים שמימיהם לא רעבו וכל תאוותיהם נתקיימו בידיהם עד ששוב אינם יודעים במה לבלות עולמם - יוצאים, מרוב שעמום ואפס מעשה, וממתינים ימים תמימים עד שעבדיהם וכלביהם מטרידים את חיית היער ממחבואיה ומביאים אותה אל טווח הרובים של אדוניהם , ואז יורים הללו מן המארב , אך ורק כדי להסתכל בפרפורי גסיסתן של החיות ... ויש היורים אפילו בצפרים במעופן... מקשטים קירותיהם בראשי החיות שהרגו... משתמשים בעורותיהם ופרוותיהם כשטיחים בביתם ..."

צמרמורת עברה את המסובים. שעה ארוכה לא יכלו להוציא הגה מפיהם. כאילו נקרעו לפניהם מחשכי תופת וניטלה לשונם.

"אם כך " הפסיק אחד לבסוף את שתיקת הדיכאון , "מה בטחון לו לאדם בידיהם של אלה?..."

"אמנם אין " פסק בעל הבית, " מקום שאין בו דרך ארץ בפני החי, משום שאין לו כביכול זכות קיום משל עצמו, ולא נוצר אלא לשימוש בלבד - אין בטחון לכל חי , לרבות האדם. ואכן התנ"ך שלהם מודה בכך , ומיד לאחר שהכריז כי האדם הוא תכלית הבריאה , הוא מספר על המסקנה: מעשה קין והבל, אח קם על אחיו לרוצחו נפש . לא תתכן תוצאה אחרת . אמנם הדת אוסרת את הרצח, אבל למעשה נזהרים מלרצוח רק מתוך יראה, יראת החוק והעונש וכוח התנגדותו של הקרבן ונקמתו וגאולת דמו ... אך בדרך כלל הם חיים איש ממות רעהו או מפחד המוות של רעהו ... הוא שאמרתי – קאניבאלים , אוכלי אדם..."

פלצות אחזה אותם. הם הסתכלו בי, כאילו עלול אני להתנפל בכל רגע על הצעיר הנחמד שממולי ולקרוע נתח מגופו ...

"ומכאן " סיכם בעל הבית, " גם כל המלחמות שלהם. הכל נובע מספרי הקודש, המורים אותם אמונה תפלה זו , שהעולם לא נברא אלא למענם, וכל שעיניהם מגלות, לא נועד אלא לספק את יצריהם. ומכאן , מבינים אתם, גם פצצת האטום..."

עכשיו נתברר להם הכל...

 

 

 אפשר להשיג מהדורות חדשות של הספר הזה בכל חנות ספרים!! מומלץ ביותר!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הרצליהיוגה אלא אם צויין אחרת