00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אור וצל הפינה של יעל

גולגולת אחת יותר מידי/מחויך יעל כרמי גבאי

גולגולת אחת יותר מידי/מחויך((cיעל כרמי גבאי

11.5.07

 

הרופא שלח אותי למכון הפתולוגי,

לא להבהל, בדיקה קטנה...

הגעתי בשעה היעודה

השוטרת בכניסה הייתה חמודה וביקשה: "תעודה"

- "תעודת זהות?"

- "לא, תעודת סטודנט".

- " תראי, למדתי באוניברסיטה אבל, מזמן אין  בידי תעודת סטודנט"

(כלומר, רציתי לאמר לחמודה, כבר ... זקנתי)

-" אה אז את צריכה ללכת מהשער השני"

(מי שהזקין, אפילו ברוחו, צריך לעשות סיבוב גדול יותר,

עונש על הגיעך לגיל מופלג

                  

הלכתי, מסביבבבבבבבבבבבבבב

לימדו אותי לא להתווכח, כשהייתי קטנה,

 נו ,אי אפשר לאמר שלא למדתי משהו....

                  

לפני המכון הנכון, עברתי עליות וחדרים

שומרים חמורי סבר ודלת מסתובבת,

 ובכל פעם, הופיע מולי אותו שלט,

 "כדי להכנס יש לעבור דרך קומת ביניים...

היות ואני לא מקומית,

וכמו הרבה ישראלים התחכמתי,

מה איכפת לזה שכתב,

מכאן יותר קצרה......

הגעתי בשעה טובה אל המזכירה  ה ר א ש ו נ ה ..

 

היא מוסרת לי בקבוק קטן

- "השירותים זה למעלה ליד קבלת חולים" 

    נשבעת אילו היו המילים.

חסכנית הבחורה, לא מסבירה הסברים מיותרים

                                

עליתי מעלה, ירדתי שוב עם חיוך מנצח ובקבוקון מלא למחצה,

וואו, שתי דקות וסיימתי, אני חושבת לעצמי.

המזכירה מצביעה על הדלת ממול

-"לכי לתקווה"

   הלכתי.

 

תקווה לא הייתה בחדר,

ממול, היו שתי נשים בגיל הישיבה, משום מה הן עמדו.

לאחת מהם הייתה גולגולת ביד.

                     

היא לא הסירה ממנה מבט,

ועם הפינצטה ביד, בחשה למת ההוא בשכל...

משום מה ההוא שהיה בין ידיה,

 חסר גוף, לא התרגש מ`זיבולי השכל`...

 אבוי לקלון,

 לא היה שם אפילו ווילון .

 

                     

מהפחד, ברחתי שוב למזכירה,

ואז השתקנית הזו נזכרה, שלא הייתי בקבלת חולים,

- "אז תעלי וכשתסיימי, תביאי התחייבות.

תקווה תיקח ממך את הבדיקה..."

(עם פינצטה???  כמעט ושאלתי   עוד מעט קט ומתתי..)

                          

שוב עליתי מעלה,

מזווית העין ראיתי את השלד, מחייך, מתחת לשפם שלא היה לו...

 

 

בתור גבר ואישה שתו לסירוגין מבקבוק מים צוננים

מחליפים בינים חיוכים ו...חיידקים...

משום מה לי לא היה חשק לצחוק

 

                        

הגיע תורי, המזכירה השנייה שלחה אותי קומה למטה,

 לסדר את ההתחייבות.

שוב, את המדרגות ירדתי. הפקידה סידרה הכל,

ואני שוב במעלה המדרגות.

נכנסתי `בלי תור`... איזה עונג...

חלום של כל ישראלי בחלד....

 

עכשיו,מגיעה השעה המפחידה,

 תקווה צריכה לקחת ממני את הבדיקה.

שוב, כמצופה, תקווה לא בחדר.

 

אבל זו עם ה... שכל,

עמדה מולי.

                       

משום מה נדמה היה לי שהיא מודדת את גולגלתי....

ההוא שהיה בין ידיה,

לא השמיע אפילו אנחה,

 נדמה היה לי אפילו נהנה,

במקום להיות מאה אמות באדמה,

מישהי עוד מתעניינת במה שיש לו להציע...

                         

 

השעה כבר שתיים, לאדם ההוא,

נשבעת, היה חיוך

ראיתי בזווית העין.

אני כבר הייתי רעבה,

להזכירכם , הייתי בצום...

גוש העצמות, לא הראה אם רעב הוא או צמא.

 

לפתע חלפה בי מחשבה,

ממה בעצם הוא מת?

אולי מההמתנה המבישה?

אולי כשבא ראה גולגולת ביד אישה,

עם פינצטה

 

              

תקווה הגיעה, בדיוק בשעה הכי נכונה.

היא חייכה, לקחה מידי את הבקבוקון,

אני חייכתי בהקלה.

הראש הקירח,

נשאר על השולחן, עם הנשים והמקרוסקופ,

ואני ... תפסתי ריצה....

וואלה, מקום ראשון באליפות

בעולם הזה!!!!

 

ושלא ניפגש, גולגולת,

תשארי על השולחן כמה שאת רוצה,

 לא מעוניינת לדעת אפילו ממה מתת.

 
 
א נ י   ר ו צ ה   ל ח י ו ת,

תנו לפחדנים, לחיות...!!![

שלום ולא להתראות

 

 

                    

 

כל הזכויות, הבדיקות והחששות,  שמורים ליעל כרמי גבאי

           ©

All rights reserved to YAEL CARMI GABAY

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יעל כרמי גבאי אלא אם צויין אחרת