11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

המלצה על ספר - מהומת אלוהים

אני חייב להתחיל בכך שאת ההמלצה על הספר "מהומת אלוהים" קיבלתי מהרשומה הבאה, מהבלוג של אמנון כרמל.

 

למי שלא כל-כך יצא להכיר אותי, אחד הדברים שהכי מעניינים אותי ושאני הכי מתעסק בהם הוא - הפילוסופיה של הדת.

הספר הזה הוא כל כולו עוסק לגמרי בנושא הנ"ל.

סם האריס, מחבר הספר הוא פילוסוף שעושה דוקטורט במדעי המוח. האמונה שלו היא שצריך לפתוח את השיח הדתי ולא להשאיר אותו בין אדם לעצמו (כלומר, מבחינת האדיאולוגיה שלו הוא נגד משפטים כמו: "איש באמונתו יחיה") ופה מגיע הרעיון שעומד מאחורי הספר - האמונה הדתית היא מה שתביא את האנושות אל קיצה.

 
 
                                                                  (כריכת הספר)

לפני שאני מתחיל לבקר את הספר חשוב לי לציין שאינני מסכים עם כל מה שכתוב בו והכתוב בו הוא על אחריות הסופר בלבד

 

סם האריס כתב ספר קיצוני וחריף כנגד הדת ובייחוד כנגד האיסלאם.

במהלך כל הספר סם האריס תוקף את האמונה הדתית וכל הספר הוא מתמקד בשלוש דתות: יהדות, נצרות ואיסלאם. כשאר הדת שאותה הוא תוקף הכי הרבה היא האיסלאם - שלה הוא מקדיש פרק שלם בספר, ובו הוא מסביר למה היא דת איומה ונוראית.

ליהדות לעומת זאת, הוא מקדיש רק עמוד ועוד כמה שורות (ברצף) [עמוד 98] ובשאר המקומות הוא נותן איזה משפט שלילי לגבי היהדות.

 

הספר עצמו, למרות שהוא קיצוני ביותר וחריף, הוא בעיני מבריק בחלקו, מכיוון שהספר הזה בהמון קטעים מגרה את המחשבה ומציב את המוח בפני שאלות לא ממש פשוטות (הסברים נוספים יבואו בהמשך). וזה מה שמאוד אהבתי. אלו היו קטעים שקראתי יותר מפעם אחת, כי הם היוו מעין אתגר שכלי (והרי, זה מה שאמור לעניין פילוסוף, לא?).

בנוסף לזה, הספר הוא מעניין מאוד כי הוא מציג עמדה מאוד מעניינת בכל מה שקשור לדת ובייחוד לשלושת הדתות במזרח התיכון.

 

מה שאותי אישית מאוד משך זאת הפתיחה. (את הפרק הראשון של הספר ניתן לקרוא חינם באתר "וואלה").

היות ואני ירושלמי ויש לי חבר שנהרג בפיגוע, הקטע הראשון, שבו סם האריס פתח את ספרו משך אותי ביותר וגרם לי לרצות לקרוא את כולו.

אחרי שקצת המשכתי, הבנתי שמה שעוד מיוחד בספר וגורם לו להיות יותר מעניין הוא זה שהוא מאוד תמציתי. סם האריס לא מתמרח ולא מנסה לעדן את מה שהוא חושב, אם הוא רוצה לתקוף איזו דת או איזה רעיון כלשהו, הוא יתקוף ויגיד את את מה שהוא חושב. כבר בפתיחה יש קטע שממחיש את זה:

"המצב הוא כדלקמן: מרבית האנשים בעולם הזה מאמינים שבורא היקום חיבר ספר. לרוע מזלנו, מסתובבים בשוק לא מעט ספרים כאלה, שכל אחד מהם מתיימר לייצג בלעדית את האמת. אנשים נוהגים להתחלק לקבוצות בהתאם לאמונתם באחת האמיתות הסותרות הללו – יותר מאשר על בסיס שפה, צבע עור, מקום לידה או כל קריטריון שבטי אחר. כל אחד ואחד מהספרים האלה מפציר בקוראיו לאמץ מגוון של אמונות ומנהגים, שמקצתם לא מזיקים אך רובם בהחלט כן. בין כל האמונות האלה שוררת תמימות דעים מוזרה לגבי עיקרון יסודי וחשוב אחד: האל איננו תומך ביחס של כבוד כלפי אמונות אחרות או כלפי מי שאינו מאמין בקיומו."

 

 גם הקטע הזה גרם לי לרצות לקרוא את הספר כולו.

הפרק האחרון בספר (מתוך השבעה), נקרא "ניסויים בתודעה", אני חושב שבעצם כל הספר הזה מלא ב"ניסויים בתודעה", הספר מלא בשאלות שגורמים לתודעה שלנו להתנסות בכל מיני מצבים. המון קטעים ממנו גורמים לי לחשוב על דברים באופן שונה ממה שהכרתי. סם האריס מביא כל מיני שאלות פילוסופיות שבהחלט גורמות לשינוי המחשבה.

וכמו שציינתי קודם לכן הוא אומר את הכל בלי לנסות לייפות עצמו.

 

הספר עצמו מדבר גם על כל הנושא של אמונה. כל אחד מאיתנו מאמין במשהו, אם זה בדת או במשהו אחר, הספר, מעבר לכך שהוא עוסק לא מעט בפילוסופיה של הדת הוא עוסק גם בפילוסופיה של האמונה.
במהלך כל הספר, סם האריס תוקף את האמונות הדתיות בשלל טענות - מגוכחות, בלתי ראליות, מסכנת חיי אדם לחינם....(ולא חסרות דוגמאות).
ע"פ סם האריס, וזה מוסבר היטב בפרק האחרון ("ניסויים בתודעה"), הכל מתחיל באמונה שלנו (ככה לפחות אני הבנתי). מאיפה היא באה? מהתודעה. האמת, ככל שקראתי את הספר הזה יותר, היה ברור לי שמי שכתב אותו, הגיוני שעיסוקו במדעי המוח.
היות והספר מדבר לא מעט על המוח במובן הפילוסופי וגם הפיזי, הוא גורם לנו להבין המון דברים על עצמנו. על המחשבות שלנו ועל האמונות שלנו.

האמת, הפרק האחרון, שהוא קצת קשה, שינה אצלי הכי הרבה במחשבה, כלומר, שינה לי הרבה את התפיסה.

 

גם שאר הפרקים שינו בי משהו, כי היות והספר מציג עמדה כל-כך קיצונית, קשה לא להתייחס אליה. סם האריס מביא דוגמאות מההיסטוריה, ושלל רעיונות שעליהן הדתות מבוססות ובעזרתן מציג את עמדתו.

 

עוד פרק שמאוד אהבתי זה הפרק השני "מהי אמונה?", הפרק הזה הוא כל-כך בסיסי בעיני מכיוון שהוא עונה על אחת השאלות הכי בסיסיות – "מהי אמונה?". סם האריס מביא שלל דוגמאות כדי להסביר את העמדה שלו, ובהחלט נותן לקוראים כיוון במחשבה על המושג "אמונה".

מבלי להאריך יותר מדי, אני בהחלט ממליץ לכם על הספר, אף שחלק מן הדתיים עלולים להיפגע ממנו ומדברים שהוא אומר. ובטח לא להסכים איתו.

לסיכום, הספר הזה הוא בעיני ספר מעולה, מבריק ומיוחד ובנסוף לכל זה הוא כתוב בשפה פשוטה ולא כל-כך מסובכת בסגנון שמשארי טעם של עוד...

מאוד מאוד נהנהתי לקרוא אותו, וניצלתי כמעט כל דקה פנויה כדי לקרוא ממנו אפילו אם מדובר בחצי עמוד. בסוף כשסיימתי אותו היה לי די עצוב.

ועוד דבר שאני יכול להוסיף: כמעט בכל דיון תאולוגי שאי משתתף בו באופן פעיל, בין אם זה עם דתיים ובין אם זה עם אנשים חילוניים, אני ב-99.99% אחוז מהמקרים (ואני משתתף בלא מעט דיונים כאלה) אני מזכיר את הספר הזה ומביא רעיון אחד או יותר ממנו. זה לפי דעתי, רק הוכחה לכמה הוא חזק ומשפיע (ואני נחשף ללא מעט מקורות בתחום).

אני אומר את כל זה אפילו שיש קצת בעיה עם כמה קטעים.
 

סם האריס

 
הנה מספר קטעים שאהבתי, למרות שכמעט בכל עמוד יש איזה קטע מבריק ששווה לצטט...
(חשוב לי לציין, שאם ציינתי קטע אין זה אומר שאני בהכרח מסכים איתו והוא על אחריות הסופר בלבד).

 

פרק 1 – גלות התבונה

"האם אמונותינו הדתיות מתפתחות עם השנים כתוצאה מההתנסות האנושית? אם הדת באמת עוסקת בהבנה ובצורך אנושי, הרי שהיא אמרוה להתקדם עם הזמן. הדוקטרינות שלה אמורות להפוך שימושיות יותר, ולא שימושיות פחות. התקדמות בדת, כמו בתחומים אחרים, אמורנה לנבוע ממחקר בן זמננו, ולא מדקלומן של דוקטרינות העבר. אנחנו אמורים להיות מסוגלים לגלות עכשיו את מה שנכון עכשיו, ולתאר זאת במונחים שאינם מהווים עלבון צורב לשאר הידע שלנו על העולם. על פי אמת המידה הזאת, פרויקט הדת כולו מצטייר כנחשל לחלוטין. הדת לא תוכל לשרוד את השינויים שהתחוללו בנו – שינויים תרבותיים, טכנולוגים ואפילו מוסריים. שאם לא כן, אין סיבות רבות להאמין שאנחנו נשרוד אותה" [עמוד 19]

 

"מדוע אדם נטול מניע אישי ונטול ליקויים פסיכולוגים כמו אוסמה בן לאדן – שאיננו עני, איננו חסר השכלה, איננו שוגה באשליות ולא נפל קורבן לתוקפנות מערבית – מקדיש את חייו להתחפרות במערות מתוך כוונה להרוג אינספור אנשים, נשים וילדים שלא פגש מימיו? התשובה לשאלה הזאת ברורה, ולו רק מפני שאוסמה בן לאדן עצמו השיב עליה בסבלנות עד זרא. התשובה היא שאנשים כמו בן לאדן ב א מ ת מאמינים במה שהם אומרים שהם מאמינים – באמת של הקוראן ככתבה וכלשונה. מדוע תשעה-עשר גברים משכילים בני המעמד הבינוני היו מוכנים למסור את חייהם בעולם הזה תמורת הזכות להרוג אלפי אמריקאים? מפני שהם האמינו שהמעשה הזה ינחית אותם היישר בשערי גן העדן. לעיתים נדירות יש הסבר כה מלא ומשכנע ולהתנהגותם של בני אדם". [עמוד 26]

 

"מרבית המוסלמים המבצעים זוועות כאלה מביעים במפורש את רצונם להגיע לגן העדן. מחבל מתאבד פלסטיני אחד שנכשל במשימתו, אמר ש"אהבתו לשאהידיות", היא ש"דרבנה " אותו לתקוף ישראלים. הוא הוסיף "לא רציתי לנקום על שום דבר. פשוט רציתי להיות שאהיד." מר זיידן, השאהיד המתוסכל, הודה כי שוביו היהודים היו "יותר טובים מהרבה הרבה ערבים". בהתייחס לסבל שמותו היה ממיט על משפחתו, הוא הזכיר למראיין ששאהיד רשאי לבחור שבעים איש שיצטרפו אליו בגן העדן, כמובן שהוא התכוון להזמין את משפחתו". [עמוד 28]

 

"אם לא נגיע לעידן שבו נסכים להודות לפחות בכך שאנחנו לא בטוחים שאלוהים חיבר את ספרי הקודש שלנו, אזי כל מה שייוותר לנו לעשות הוא לספור את הימים עד מלחמת גוג ומגוג – מפני שאלוהים נתן לנו הרבה יותר סיבות להרוג זה את זה מאשר להפנות את הלחי השניה....

כיצד אדם כלשהו מתיימר לדעת מהי הדרך שבה פועל היקום? מפני שכך נאמר בכתבי הקודש. איך אנחנו יודעים שלא נפלה אף שגיאה בכתבי הקודש שלנו? הספרים ע צ מ ם טוענים זאת. עננים כאלה של חוסר הגיון מחשיכים במהירות את עולמנו." [עמוד 33].

 

הגיעה העת שנכיר בכך שאמונה איננה דבר פרטי; היא מעולם לא הייתה כזאת. למעשה, אמונות אינו פרטיות יותר ממעשים, כיוון שכל אמונה היא מקור של מעשים בפוטנציה. האמונה שעתיד לרדת גשם היא המשכנעת כל אדם בעל מטריה לקחת איתו את מטרייתו. קל להבין שאמונה ביעילותה המוחלטת של תפילה, לדוגמה, הופכת לעניין ציבורי בעליל ברגע שמיישמים אותה: ברגע שמנתח מניח את כליו הגשמיים ומנסה לתפור את המנותחים באמצעות תפילות, ברגע שטייס  מנסה להנחית מטוס נוסעים בלי לשלוט בהגאים, אלא באמצעות חזרה על המילה "הללויה"..." [עמוד 43]

 

"הגיעה העת שכולנו – החל ממלכים ונשיאים וכלה בפשוטי העם – נודה שאין כל ראיה לכך שספר מספרי הקודש שלנו חובר על-ידי בורא היקום. קרוב לוודאי שהתנ"ך הוא מלאכת ידם של גברים ונשים סחופי חול, שחשבו שכדור הארץ שטוח ושמריצה היא דוגמה עוצרת נשימה לטכנולוגיה פורצת גבולות. הסתמכות על מסמך שכזה כבסיס להשקפת העולם שלנו – ויהיו עורכיו נועזים, לזמנם, ככל שיהיו – כמוה כהתכחשות לאלפיים שנות תובנות שהמוח האנושי רק לאחרונה התחיל להטמיע, הודות לפוליטיקה חילונית ותרבות מדעית." [עמוד 44]

 

 

פרק 2 – מהי אמונה

""חופש האמונה" (בכל מובן שהוא למעט המובן המשפטי) הוא מיתוס בהמשך נראה שאיננו חופשיים להאמין במה שמתחשק לנו לגבי אלוהים, כשם איננו חופשיים לאמץ אמונות בלתי מוצדקות באשר למדע או להיסטוריה, וכשם שאיננו חופשיים להתכוון למה שמתחשק לנו כשאר אנחנו אומרים מילים כגון: "רעל" או "צפון" או "אפס". ומי שיעלה טענה כזאת – בל יתפלא אם כל שאר האנשים יפסיקו להקשיב לו." [עמוד 50]

 

 

 

(את הרקע לציטוט הזה אני נותן כדי שיהיה ברור ההקשר שלו). כאשר סם האריס מסביר את האופן שבו אנחנו משנים את האמונות שלנו, הוא מסביר שבכדי שזה יקרה טענה מסוימת צריכה להיראות לנו כנכונה:

"תהיה זאת טעות להאמין שטענה מסוימת היא נכונה רק מפני שהאמונה בה גורמת להרגשה טובה." [עמוד 61]

הוא ממשיך ומסביר שכשאשר אדם אומר שהוא "מאמין" במשהו חייב להיות קשר עם העולם (קשר עם העולם ע"פ האריס בהקשר הזה – מגובה בראיות), אמיתות מסויימת:

"...גם אינני יכול לומר משפט כמו "אני מאמין באלוהים כי זה עושה לי הרגשה טובה". העובדה שתהיה לי הרגשה טובה אם אלוהים קיים איננה נותנת לי אפילו סיבה קלושה להאמין שאכן קיימת יישות כזאת." [עמוד 62]

 

"רק אדם יוצא דופן יאמין בדברים שאיש מלבדו אינו מאמין בהם. אם משולים בך רעיונות שאינם מגובים בראיות (ושלפיכך אין באפשרותך להגן עליהם בשיחה עם אנשים אחרים), סימן שמשהו איתך לא בסדר. ברור שהמונים מחזיקים באותן אמונות, היא כשלעצמה מקנה להן ממד של שפיות. ובכל זאת, זכיות מקריות היסטורית גרידא, האמונה שבורא היקום יכול לשמוע את המחשבות שלך היא אמונה מקובלת בחברה שלנו, ולעומת זאת, האמונה שהוא מתקשר איתך במורס באמצעות נקישות טיפות הגשם על חלון חדר השינה שלך נחשבת כסימן למחלת נפש." [עמוד 73]

 

"אנחנו מחזיקים ברוב אמונותינו על העולם מפני שכך אמרו לנו אחרים. סמכותם של מומחים ועדותם של אנשים רגילים, הן החומר שממנו קורצו השקפות העולם. למעשה, ככל שאנחנו משכילים יותר, חלק משמעותי יותר מאמונותינו  מגיע אלינו מכלי שני. אדם המאמין רק בטענות שהוא יכול לספק להן צידוק מלא, חושי או תיאורטי, לא יודע כמעט דבר על העולם. סביר גם שבורותו תהרוג אותו כהרף עין. איך אתם יודעים שנפילה מגובה רב מסכנת את בריאותכם? אם לא הזדמן לכם לראות אדם מת בנפילה, הרי שאימצתם את האמונה הזאת בגלל סמכותם של אחרים. זאת לא בעיה. החיים קצרים מדי והעולם מורכב מכדי שמישהו יחצה אותו בבדידות אפיסטמולוגית." [עמוד 74]

 

פרק 3 – בצל האל

"האנושיות המשותפת שלנו היא סיבה מספקת להגן על רעינו בני האדם. חוסר סובלנות רצחני, לעומת זאת, חייב לשאוב השראה ממקור אחר. בכל פעם שאתם שומעים שאנשים החלו להרוג אזרחים במכוון ובלי אבחנה, שאלו את עצמכם איזו דוגמה מגבה את מעשיהם. במה מאמינים הרוצחים הטריים? עוד תגלו שהדבר שהם מאמינים בו הוא תמיד – תמיד – מגוחך." [עמוד 112].

 

פרק 4 – הבעיה עם האסלאם

"האירוניה המסתתרת פה היא פלאית לכשעצמה – דווקא את המוסלמים, האנשים המתנסים כיום בדיכוי המיני החמור ביותר בעולם, האנשים ששידורים חוזרים של "משמר המפרץ" מעוררים בהם חימה רצחנית – דווקא אותם מפתים להיות שאהידים באמצעות גן עדן, המתואר כמין שילוב בין בית בושת לגן אירועים.

מעבר להשלכות הנוראיות הנובעות מתפיסה כזו של העולם הבא, עלינו לשים לב עד כמה גן העדן של הקוראן הוא בלתי סביר. אם נביא בן המאה השביעית לספירה אמר שגן העדן הוא גן המצויד בנהרות חלב ודבש, הרי שנביא בן המאה העשרים ואחת היה אומר שגן עדן הוא עיר מודרנית שכל תושביה נוהגים במכונית פאר חדשה. הרהור קצרצר מגלה כי הצהרות כאלה אינן מלמדות אותנו דבר וחצי דבר על העולם הבא, ומלמדות לא מעט על מגבלות הדמיון האנושי." [עמוד 135].

 

"אנחנו חיים בעולם שאינו מוכן לסבול עוד משטרים חורשי רעה וחמושים היטב. אין לנו כלי נשק מושלמים, ולכן אי אפשר להימנע מנזק סביבתי, כלומר, מפגיעה והריגה של אנשים חפים מפשע." [עמוד 156].

 

"חישבו על כל הדברים הטובים שבני אדם נמנעים מהם בעולם הזה מפני שהם מאמינים שמשימתם החשובה ביותר היא להקים כנסייה או מסגד, או לכפות מנהגי תזונה עתיקים, או להדפיס כרכים על גבי כרכים של פרשנות למחשבותיהם המעורפלות של אנשים בורים [אני מניח שהוא מדבר פה בהקשר של כשרות (בקטע של התזונה) ובהקשר של התלמוד והמשנה (הכרכים עם הפרשנות)]. כמה שעות של עמל זולל היום האל הדמיוני?" [עמוד 158].

 

"מהי חברה אזרחית? זהו לכל הפחות מקום שבו אפשר לבקר כל רעיון מבלי לחשוש מאלימות גופנית. אם אתם חיים במדינה שלא ניתן להגיד בה דברים מסוימים על המלך, על ישות דמיונית כלשהי או על ספרים מסוימים, משום שהתבטאויות כאלה מעמידות אתכם בסכנת מוות, עינויים או מאסר, הרי שאינכם חיים בחברה אזרחית. נראה שאחת המשימות הדחופות ביותר העומדות בפנינו, תושבי העולם המפותח, היא למצוא דרך כלשהי לזרז הקמתן של חברות אזרחיות בכל שאר חלקי העולם." [עמוד 159-160]

 

פרק 6 – מדע הטוב והרע

"התפיסה הרווחת ולפיה דת היא המקור לאינטואיציות המוסריות העמוקות ביותר שלנו היא מגוחכת. איננו קולטים מתוך דפי התנ"ך את תחושותינו שאכזריות היא שלילית, כפי שאיננו קולטים מתוך דפיו של ספר לימוד חשבון ששתים ועוד שתיים הם ארבע. אם לא מקננת בכם תחושה בסיסית כלשהי שאכזריות אינה דבר חיובי, אין הרבה סיכוי שתלמדו זאת מקריאה – ובכל מקרה מרבית כתבי הקודש אינם חד משמעיים בסוגיה. האינטואיציות המוסריות שלנו שאובות כפי הנראה מעולם הטבע, מפני שבטבע אומנם שולטים חוקי הג`ונגל, אך לא רק הם. אפילו קופים מוכנים לסבול רעב עז ובלבד שלא יצטרכו שלא יצטרכו לפגוע בבן מינם. את הדאגה לזולת לא המציא שום נביא." [עמוד 183]

 

 

 

 

מספר קישורים מומלצים:
הפרק הראשון (והמעולה!) מאתר וואלה!: http://e.walla.co.il/?w=/203/850998
ההמלצה בבלוג של אמנון כרמל:http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1004609
אתרו הראשי של סם האריס: http://www.samharris.org/

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת