00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של בנימין שוורץ

החזית הישראלית מול איראן

אוניברסיטת בר-אילן

המחלקה למדעי המדינה

 

 

 

 

 

נושא העבודה: "ישראל חברה הנתונה בסכסוך מתמשך" – החזית מול איראן.

 

 

 

 

 

 

 שם הקורס: פוליטיקה ישראלית

מס` הקורס: 71-113-01

שם המרצה: ד"ר אשר כהן

שם הסטודנט: בנימין שוורץ

תאריך הגשה: 17.04.07

 

 

 

1. מבוא

 

יום רביעי, 26 באוקטובר, 2005. נשיא איראן מחמוד אחמדינג`אד הכריז ב"ועידת העולם ללא ציונות" כי "יש למחוק את המשטר הכובש את אל-קודס מדפי ההיסטוריה". יחד עם מאות סטודנטים שנכחו באירוע, קרא אחמדינג`אד להביא "מוות לישראל" (גרסטפלד, 2006).

 

אחד המאפיינים החשובים של החברה בישראל המוגדרת כ"חברה בעומס יתר" על פי הורוביץ וליסק, הינו סכסוך חיצוני מתמשך (הורוביץ וליסק, 1990). הם מבארים כי הסכסוך והאיום החיצוני המתמשך על מדינת ישראל משפיע ישירות על אופן תפקודה של החברה בישראל. כדוגמא לחלק מההשפעות של הסכסוך על החברה, הם מביאים את גיוס המשאבים הכלכליים ואת תקציב הביטחון שהוא אחד הגדולים בעולם לנפש. כך פותח דפוס של שירות חובה, קבע ומילואים. זאת עקב חוסר האיזון הדמוגרפי הבולט שבין מדינת ישראל לבין שכנותיה המאיימות עליה. כך הופעלו תקנות לשעת חירום המגבילות זכויות אזרח לצורכי ביטחון. כתוצאה מהאיום החיצוני על המדינה, מתפתחת לעתים אחדות בין החלקים השונים של החברה במדינת ישראל.  סולידריות חברתית זו נוצרת בשעה שיש אויב משותף המאיים על קיום המדינה.

 

הורוביץ וליסק מבחינים בין שני סוגים שונים של סכנות המאיימות על ביטחונה של מדינת ישראל. מלחמה קונבנציונאלית בין מדינות, ופעילות של ארגוני טרור. למעשה האיום הביטחוני על ישראל עבר תהפוכות ושינויים רבים מאז נכתב הספר "מצוקות באוטופיה" כגון: מלחמות המפרץ הראשונה והשניה, פעמיים אינתיפאדה, התגברות הטרור ועליית החמאס בכללו, מלחמת לבנון השניה וכו`. אך אנו נתמקד בעבודה זו בהתפתחותו של איום שלישי – האיום הגרעיני של איראן על ישראל, ונחבר אותו כאחד המאפיינים החשובים ביותר בהגדרה של "סכסוך חיצוני מתמשך" המכביד על החברה בישראל הנתונה בעומס יתר.

 

שאלת מחקר

 

האם, כיצד ובאיזו מידה מהווה האיום הגרעיני האיראני נטל על החברה הישראלית, כחברה הנתונה בסכסוך חיצוני מתמשך, בין השנים 2005-2007?

 

 

 

 

 

בפרק הראשון בגוף העבודה נבחן את היחס של החברה הישראלית כלפי האיום האיראני, כפי שהוא משתקף בשיח התקשורתי בעניין. כמו כן נבחן את מהותו והשפעתו של האיום האיראני על החברה בישראל.

בפרק השני בגוף העבודה נדון בהסכמה הלאומית בישראל – ביחס לאיום הגרעיני איראני.  

 

 

 

 

2. רקע תיאורטי

 

בדיון שלפנינו אנסה לשלב בין היבטים איסטרטגיים והיבטים חברתיים, מתוך הבנה שקיים קשר בל ינותק בין מצבה הביטחוני של מדינה, לבין מצבם החברתי של תושביה.

 

תחושת הביטחון בחברה בעידן הגרעיני

 

במהלך המאה העשרים התפתח איום גרעיני בין מדינות שונות. בעיקר במלחמה הקרה בין המעצמות; ברית המועצות וארצות הברית. בהקשר הזה עלתה השאלה – כיצד משפיעה על החברה הידיעה שיש למדינת אויב נשק בלתי קונבנציונלי? האם הידיעה הזו מחזקת או מבטלת כליל את תחושת הביטחון של תושבי המדינה? (מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים, יחידה 6).

החוקר האמריקאי ג`ון הרץ טען כי בעידן הגרעיני תחושת הביטחון של תושבי המדינה מתבטלת, שהרי יש בכוחה של לחיצת כפתור להמיט שואה והשמדה כוללת על המדינה המותקפת. על כן אליבא דהרץ, בעידן של איום גרעיני אין המדינה מסוגלת לספק הגנה וביטחון לתושביה.

מנגד, חוקרי האסטרטגיה הצרפתים; פייר גלואה ואנדריי בופר טוענים כי ההיפך הגמור הוא הנכון. הם טוענים כי הכנסת הנשק הגרעיני אל הזירה הבינלאומית, יוצרת איזון והרתעה הדדית בין המדינות. המדינות מבינות שתם עידן המלחמות המקומיות, משום שאי אפשר להבטיח מלחמה שאין סופה שימוש בנשק גרעיני והשמדה כוללת. לפי שיטה זו, הסיכון הגדול ביציאה למלחמה הוא המונע אותה. על כן תחושת הביטחון לא תפגע במצב של איזון גרעיני.

 

מהות הקונפליקט בין איראן וישראל

 

הורוביץ וליסק הגדירו את מהות הקונפליקט הישראלי-ערבי, וחילקו אותו לפי תקופות. לפני הקמת המדינה הקונפליקט היה במהותו, קונפליקט בין קהילות לאומיות. אולם לאחר הקמת המדינה, הפך הקונפליקט למאבק בין מדינות ריבוניות. נקודת המפנה שמחזירה אותנו למאבק בין קהילות היא מלחמת ששת הימים. מאז ועד סגירת הספר, הקונפליקט שב להיות בין קהילות, שכן המאבק אינו מחולק בין מדינות שונות בלבד, אלא בין קהילות המתקיימות באותה מסגרת מדינית – ישראל. הסימן הבולט לכך לפי הורוביץ וליסק הוא האינתיפאדה הראשונה.

 

סמיואל הנטינגטון הטביע את המושג "התנגשות הציוויליזציות" (הנטינגטון, 2004). הוא טוען כי חל שינוי באופי הבסיסי של העימותים בעולם. בעבר העימות היה מאופיין במלחמה בין האומות, לאחר מכן הפך להיות מלחמה על אידיאולוגיות, וכיום לב הקונפליקט הוא בין תרבויות. הנטינגטון מסביר מדוע הציוויליזציות מתנגשות – משום  שישנם הבדלים בסיסיים מאוד של שפה, דת, ערכים ועוד. העולם שהופך לכפר גלובלי קטן, מגביר את רגשות האיבה שבין התרבויות על בסיס מחלוקות עמוקות הטבועות ביניהן. תהליך של איסלאמיזציה במזרח התיכון, אסיה, אפריקה ואירופה, מגביר מאוד את המתיחות שבין מזרח למערב. על כן לפי הנטינגטון גם מאבקים פנימיים או אזוריים, הם לעתים קרובות תוצר של המאבק הקיים בין הציוויליזציות במערכת העולמית.

 

 

3. האיום האיראני בעיני החברה בישראל

 

3.1. הבולטות התקשורתית

 

הורוביץ וליסק הסבירו כי ניתן להבין את חשיבות האיום החיצוני המתמשך על פי המשקל הכמותי של הפרסומים על האיום המדובר (הורוביץ וליסק, 1990). אנו נבדוק מבחינה כמותית ואיכותית את החשיבות שיש לאיום האיראני עבור השיח הציבורי הישראלי, כפי שהוא בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת בישראל. מכאן נוכל ללמוד כיצד החברה הישראלית תופסת את האיום האיראני, וחשוב מכך – מהי השפעת האיום על החברה.

 

מאז הכרזתו של נשיא איראן – מחמוד אחמדינג`אד על שאיפתו להשמיד את מדינת ישראל בחודש אוקטובר 2005, ניתן להיווכח בקו של עליה מתמדת בכמות הדיווחים החוזרים ונשנים באמצעי התקשורת הישראלית על האיום הגרעיני האיראני. הדבר בא לידי ביטוי בכל עיתוני החדשות המודפסים, באתרי האינטרנט החדשותיים, ובכלי התקשורת האלקטרוניים. כתבות ודיווחים על האיום האיראני מופיעים חדשות לבקרים, מספר פעמים ביום (לדוגמא: המילה "איראן" מניבה במנוע החיפוש של "וואלה" כשלוש מאות וחמישים כתבות, עבור תקופה של מאה ועשרים יום בלבד).

מבחינה איכותית יש לבחון לעומק את הביטוי שמעניקים הדיווחים השונים, לתחושה הישראלית ביחס לאיום האיראני. כתבות רבות משתמשות במגוון ביטויים רחב בעלי סגנון אפוקליפטי הקשורים לשואה גרעינית והדאגה העצומה הנובעת ממנה. כדוגמא לכתבה כזאת אפשר להביא תחקיר של ידיעות אחרונות תחת הכותרת "סודות הגרעין האיראני". הכתבה עוסקת בתיאור מפורט של המסלול האיראני להשגת פצצת אטום. העיתונאי ברגמן קובע כי "איראן קרובה יותר מאי פעם להרכבתה של פצצת האטום השיעית הראשונה" (ברגמן, 26.11.06, ע` 18). אם כן ברור מה המשמעות של כלי נשק הרסני כזה בידי האויב הקיצוני ביותר של מדינת ישראל – האיסלאם השיעי הפונדמנטליסטי. לכן מגדיר ברגמן באופן גורף את האטום האיראני כ"איום הקיומי המשמעותי ביותר על ישראל" (ברגמן, 26.11.06, ע` 19). ואכן מובאת בכתבה הערכתו של החוקר כהן כי השיח הישראלי על האיום האיראני נגוע בפטאליזם ותחושה של ערב שואה. מעתה, נבין ביתר בהירות מדוע הגדיר שמעון פרס את אחמדינג`אד כהיטלר החדש (מלמן, 21.10.06).

 

3.2. מה השפעת האיום על החברה?

 

בניגוד לתחושה של החברה כפי שהיא משתקפת בבולטות התקשורתית – לפי הערכות מסויימות במערכת ביטחון, לאחר שאיראן תשיג נשק גרעיני היא לא צפויה להשתמש בו. מאזן האימה הגרעיני בין איראן למערב ייצור מצב שבו המדינה המתקיפה בנשק גרעיני, תהיה חשופה למכה שניה בלתי נמנעת והרסנית עבורה (גילת, 01.11.06, עמ` 2-5).

 

אנו נוכחים לדעת כי קיימות שתי גישות מרכזיות ביחס לאיום הגרעיני האיראני: 1. חלק גדול מכלי התקשורת; בניסיון לשקף את הלך הרוח הציבורי – רואה איום קיומי ומוחשי על מדינת ישראל והעם היהודי. 2. מומחים ואקדמאים; בניסיון להעניק הערכה מקצועית – נוטה שלא לראות את האיום הגרעיני כאתגר שאי אפשר להתמודד מולו במערכת כוחות של מאזן גרעיני בין שתי מדינות או יותר.

 

שתי הגישות הללו מהוות למעשה ביטוי למחלוקת שהעלינו ברקע התיאורטי בין החוקרים השונים ביחס לשאלת ההשפעה של איום גרעיני הדדי בין מדינות. השיח על שואה מתקרבת בקרב הציבור הישראלי תומך בעמדתו של ג`ון הרץ שטוען כי איום גרעיני מבטל את תחושת הביטחון של תושבי המדינה המאויימת. לעומת זאת הניתוח של מערכת הביטחון הטוען כי כחלק ממאזן האימה איראן לא צפויה לתקוף את ישראל באמצעות נשק גרעיני, הולם את התיזה של פייר גלואה ואנדריי בופר הטוענים כי הנשק הגרעיני יוצר איזון והרתעה הדדית. דעה זו היא הבסיס לקביעה של "פרוייקט דניאל" שישראל צריכה להתאים עצמה לשינוי הפרדיגמה הביטחונית. דהיינו חיזוק היכולות מול הטווחים הארוכים כדי להשיג הרתעה אפקטיבית מול אויב בעידן הגרעיני – על חשבון המשאבים למלחמות מול צבאות פולשים. משום שההרתעה היא המשענת העיקרית של המדינה במאזן אימה גרעיני (בלקינד, בן ישראל, פרידור, וצידון-צ`אטו, 2004).

 

3.3. פוליטיסייד או ג`נוסייד?

 

מדינת ישראל נמצאת מאז הקמתה תחת איום צבאי מתמשך. הורוביץ וליסק הציגו שאלה שחוזרת כריטואל קבוע, ונחלקים בה בתוך הציבוריות הישראלית: האם האיום הערבי מכוון אל קיום היישות המדינית הישראלית, או שמא האיום מכוון אל עצם קיומו של העם היהודי? בקצרה, האם מדובר באיום של פוליטיסייד או ג`נוסייד?

 

החידוש במקרה לפנינו הוא שבניגוד לתיאור של הורוביץ וליסק את האיום הקונבנציונאלי על ישראל, כאן השאלה שבכותרת הפרק לא עולה כלל. בנדון דנן עולה – הן מהאמירות של הצד המאיים והן מניתוח תפיסתו של הצד המאויים – כי האיום הגרעיני האיראני מכוון לא רק לחיסול היישות הפוליטית הישראלית, אלא גם להשמדת העם היהודי.

ראש ממשלת קנדה פול מרטין גינה את שאיפתו של אחמדינג`אד למחוק את מדינת ישראל, וטען כי זוהי קריאה לרצח עם (גרסטנפלד, 2006). זאת הסיבה לכך שישנם גורמים במדינת ישראל שיוזמים מהלכים לתבוע את אחמדינג`אד על הסתה ל"רצח עם" היינו ג`נוסייד. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מכין תביעה נגד אחמדינג`אד על הכחשת שואה והסתה לרצח עם (מאור, 11.09.06). כמו כן יוזם בנימין נתניהו החתמה על עצומה כנגד הנשיא אחמדינג`אד בשם אותה הטענה, הסתה לרצח עם (נתניהו, 21.01.07).

 

ובכן, אנחנו יכולים לציין בבירור כי תחום זה שבין פוליטיסייד לג`נוסייד אמנם היה תמיד מנת חלקו של האיום הערבי על ישראל, אך לענייננו אין תחום זה שייך כלל. בניגוד להסבר של הורוביץ וליסק, בנדון דנן מובן שהאיום אינו כלפי המסגרת המדינית לבד, אלא גם לביטחונו של העם היהודי היושב בארצו. מכאן הטענה שאחמדינג`אד מסית לג`נוסייד.

 

 

 

4. הסכמה לאומית

 

האיום הערבי על מדינת ישראל יוצר באופן טבעי התאספות סביב הדגל, ותושבי המדינה חשים מאוחדים אל מול איום משותף. הורוביץ וליסק טוענים כי מלחמת ששת הימים והשטחים שישראל כבשה הביאו למפנה ביחס לנקודה זו. מכאן והלאה התגלעה בקביעות המחלוקת בין הימין והשמאל הפוליטי בישראל, האם יש מקום לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי בדרכי שלום אם לאו. בדרך כלל הויכוח התגלם בדיון על בסיס הנוסחה של "שטחים תמורת שלום".

 

4.1. אין סיכוי לשלום

 

בסוגיה שלפנינו אין מחלוקת בשאלה האם ישראל מחוייבת להביא לפיתרון הקונפליקט. זאת בפשטות משום שהאיום האיראני על מדינת ישראל אינו מותנה או מסוייג בדרישה שישראל מסוגלת לעמוד בה. זהו חידוש באיום באיראני. משום שבניגוד לשאר הגורמים במדינות ערב, עם אחמדינג`אד אין סיכוי למשא ומתן. כך למשל הסורים דורשים את רמת הגולן. הפלשתינאים אמנם הקשיחו עמדותיהם לאחר עליית החמאס, אך גם להם ברור שהם צריכים להציג דרישות מסויימות כחלק מתהליך של פשרה. אולם איראן מציגה רק שאיפה אחת – למחוק את ישראל מהמפה. מטבע הדברים ישראל לא יכולה להיענות לדרישה הזאת.

הורוביץ וליסק הגדירו את מלחמת ששת הימים כנקודת זמן שממנה קיימת מחלוקת תמידית בישראל לגבי הפיתרון לקונפליקט הישראלי-ערבי. אך במקרה הבוחן האיראני קיימת הסכמה לאומית, משום שלא תיתכן אחרת. ההסכמה הלאומית בתוך החברה, היא אחד הסימנים ליכולת העמידה של החברה בלחץ הסכסוך החיצוני המתמשך. ההסכמה הזאת היא בסיס הלגיטימציה שהחברה מעניקה לפעולות של המדינה כדי להדוף את האיומים הללו. ובכן, על רקע האיום הקיצוני, בולט אלמנט הקונסנזוס והאחדות המקל על עומס היתר שבו נתונה החברה.

 

4.2. קונפליקט בינלאומי

 

כדי להבין כיצד משפיע האיום האיראני על החברה בישראל, עלינו לנתח את מהותו של הקונפליקט בין המדינות; איראן-ישראל. הורוביץ וליסק ניתחו את מהות הקונפליקט הישראלי-ערבי וחילקו אותו לשלוש תקופות: 1. לפני קום המדינה, קונפליט בין קהילות לאומיות. 2. בין השנים 1949-1967, היה זה קונפליקט בין מדינות ערב למדינת ישראל. 3. משנת 1967 ואילך חל מעבר מקונפליקט בין מדינות לקונפליקט בין קהילות לאומיות. אופי הקונפליקט הבין קהילתי בלט באינתיפאדה הראשונה של תושבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.

 

ברם, יש לשאול – מהי מהות הקונפליקט הישראלי-איראני? האם אנו עוסקים בקונפליקט בין קהילות לאומיות? האם זהו מאבק בין מדינות? כאן נכנסת תרומתו של סמיואל הנטינגטון במאמרו "התנגשות הציוויליזציות". לפי הנטינגטון העולם שהופך לכפר גלובלי קטן מגביר את רגשות האיבה, ומשום כך מגביר את הסיכוי למלחמה, דווקא בין הציוויליזציות העולמיות. עימותים מקומיים על גבולות הציוויליזציה אינם מנותקים מהקשר כלל עולמי – העימותים הללו הם בעצם סכסוכים מתבקשים במקום שהחיכוך בין הציוויליזציות גובר. העולם מתחלק אם כן לכמה ציוויליזציות, אך אנו נעסוק באלו הרלוונטיות לעבודה; המערבית והאיסלאמית.

ישראל אינה האויב היחידי של איראן. לפי התבטאויותיה של ההנהגה האיראנית מאז המהפכה של 1979, ארצות הברית היא "השטן הגדול" וישראל אינה אלא "השטן הקטן" (מנדל, 10.03.07). אחמדינג`אד טען בנאומו ב"ועידת העולם ללא ציונות" כי ישראל הינה השליח של המערב. הוא אמר "את ייסוד המשטר הציוני הביאו מדכאי העולם כנגד העולם המוסלמי" (אצל: ויקיציטוט). זהו ביטוי לקונפליקט בין ציוויליזציות כפי שרואה אותו איראן. ואכן כתגובה להודעתו של אחמדינג`אד כי ארצו הצטרפה ל"מועדון הגרעין", הודיע שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף יונג, כי יש לפרוס טילים באירופה להגנה מפני מדינות סוררות כגון איראן (Ynet, 12.04.07). על כן ברור שמהות הקונפליקט השתנה. אין זה קונפליקט בין מדינות או קהילות בלבד, זהו קונפליקט בעל הקשר רחב יותר – התנגשות הציוויליזציות.

 

זהו החידוש הראשון. סכסוך חיצוני מתמשך המאופיין בקונפליקט שאינו בין מדינות או בין קהילות, כפי שציינו הורוביץ וליסק – אלא קונפליקט מסוג חדש, קונפליקט בין ציוויליזטורי.

 

החידוש השני מתחבר לסוגיה דלעיל – ההסכמה הלאומית בתוך הציבוריות הישראלית. בניגוד למחלוקת המתמשכת בישראל על הנוסחה לשלום מול האויב הערבי, כאן לראשונה מאז מלחמת ששת הימים מחלוקת זו אינה קיימת. הניתוח של אופי הקונפליקט מול איראן כמאבק בין ציוויליזציות, מסביר מדוע אין מקום למחלוקת בתוך ישראל על הנוסחה לשלום. זאת משום שאנו עוסקים בקונפליקט בינלאומי, וככזה הוא דורש פיתרון ברמה הבינלאומית, ואין מקום לפיתרון מקומי. זהו מקור נוסף לקיום ההסכמה הלאומית וליכולת העמידה של החברה.

המאבק בין הציוויליזציות כפי שהסביר אותו הנטינגטון, אין מקורו בסכסוכי גבולות. להיפך המאבקים המקומיים מעידים על קיומו של הקונפליקט הבינלאומי. על כן גם במקרה שלפנינו, המאבק בין איראן וישראל לא מהווה סיבה לקונפליקט – אלא סימן לקיומה של התנגשות בין ציוויליזטורית. כדי לפתור את הסכסוך לא די לטפל בסימן, יש לעסוק בסיבה לבעיה. על כן ברור שאין הפיתרון טמון ביחסי ישראל-איראן, אלא ברמה גבוהה יותר, המערכת הבינלאומית.

 

מכאן ניתן להסיק מהי השפעת האיום הגרעיני האיראני על החברה בישראל. יש להניח שאופי הקונפליקט הישראלי-איראני, כחלק מקונפליקט בינלאומי, נושא עימו מסר מרגיע לחברה בישראל. בהשוואה לתיאור של הורוביץ וליסק, שבו האיום הערבי נתפס כקיומי על רקע הבדידות של ישראל במזרח התיכון, בנדון דנן יש לומר כי אמנם מדובר באיום קיומי ממדרגה ראשונה, אולם מערכת של התנגשות ציוויליזציות יוצרת שותפות מול אויב אחד. כך עולה גם מדבריו המפורשים של ח"כ אבישי ברוורמן, המשקפים לא רק את דעתו, אלא גם תחושה שקיימת ברמה כזו או אחרת בחלקים מהציבור הישראלי. הוא אמר: "איראן אינה מטרידה אותי. איראן היא בעיה בינלאומית שארצות הברית והאיחוד האירופי חייבים להתמודד עמה" (אצל: Themarker, 19.12.06). אם כן, ההבנה שישראל הינה חלק מהציוויליזציה המערבית, מול האיום האיראני – מקילה  על עומס היתר שבו נתונה החברה.

 

 

 

5. סיכום ומסקנות

 

בעבודה זו בחנו את התפתחותה של אחת מתכונות היסוד של החברה הישראלית על פי הורוביץ וליסק; "חברה הנתונה בסכסוך חיצוני מתמשך". התמקדנו באיום הגרעיני האיראני, בניסיון לגלות את השפעת האיום האיראני על החברה הישראלית. כמו כן נצמדנו לכמה מההגדרות של הורוביץ וליסק הקשורות לאופי התמידי של הקונפליקט הישראלי-ערבי, בניסיון למצוא חידושים גם בתחומים אלו, כפי שהם באים לידי ביטוי באיום החדש שבו נתונה החברה הישראלית.

 

התחושה של החברה הישראלית ביחס לאיום הגרעיני האיראני, משתקפת במשקל הכמותי של הפרסום הרב בנושא. כמו כן מניתוח איכותי של הפרסומים עולה תחושה קשה, שיח ציבורי של ערב שואה. תכונת היסוד של החברה הישראלית הנתונה בסכסוך חיצוני מתמשך – מתחזקת. ברם, הוכחנו כי אין זו העמדה היחידה. מומחים טוענים שאיראן לא צפויה להשתמש בגרעין כנגד ישראל כדי להמנע ממכה שניה גרעינית. הסברנו את יסוד הויכוח לפי המחלוקת בין החוקרים האם תחושת הביטחון בטלה כתוצאה מאיום גרעיני הדדי, או שמא נוצרת הרתעה ואיזון הדדי.

השאלה הבסיסית לגבי הקונפליקט הישראלי-ערבי, כפי שהציגו אותה הורוביץ וליסק, האם האיום מכוון לרצח עם או לביטול היישות המדינית – לא קיימת במקרה הבוחן האיראני. לפי התבטאויות מנהיגים של שתי המדינות; ישראל ואיראן, ובמדינות נוספות, הסכנה אינה רק לפוליטיסייד אלא גם לג`נוסייד. זוהי נקודה חדשה המגבירה את חוסר הביטחון של החברה הישראלית מעבר למצב שהיתה נתונה בו קודם לכן.

 

מאז מלחמת ששת הימים, לפי הורוביץ וליסק, קיים מצב תמידי של ויכוח בפוליטיקה הישראלית על הדרך להגיע להסדר של שלום בקונפליקט הישראלי-ערבי. לעומת זאת, הסכסוך הישראלי-איראני לא נושא עימו מחלוקת זו. כאן יש הסכמה לאומית. הבאנו שני הסברים לתופעה זו.         1. משום שבסכסוך הזה אין דרישה לפשרה מצד ישראל, מדובר במשחק סכום אפס. להיות או לחדול. על כן ישראל אינה מסוגלת מעצם טבעה להיענות לדרישת האויב האיראני, ואין מקום למחלוקת בסוגיה. 2. לפי הנטינגטון הסברנו כי הסכסוך הישראלי-איראני אינו אלא עדות לקיומו של מאבק גדול יותר – התנגשות בין הציוויליזציות; המערבית והאיסלאמית. כל ניסיון לפתור בעיה בינלאומית ברמה המקומית ייצור מצב שבו "העיקר חסר מן הספר". שכן כדי להשיג פיתרון עליך לטפל בסיבה ולא בסימן לסכסוך בין הציוויליזציות. ההבנה שמהות הקונפליקט היא בהתנגשות של ציוויליזציות, מנוגדת לאיומים הקודמים על ישראל, שהיו מאופיינים  במאבק בין מדינות או בין קהילות. יוצא מכך שישראל איננה גורם מבודד השרוי בלב עולם ערבי עוין, והקלה על עומס היתר שבו נתונה החברה מול האיום הגרעיני.

 

מחד גיסא, הצגנו שיח ציבורי בישראל של ערב שואה, השוואה של אחמדינג`אד להיטלר, והסתה לג`נוסייד. מאידך גיסא, הבאנו דעת מומחים לגבי השפעת האיום הגרעיני על החברה, הוכחנו כי יש לכידות לאומית מול האיום האיראני, וישראל כחלק מציוויליזציה מערבית מול האיום. לסיכום: על רקע האופי הקיצוני של האיום הגרעיני, יש להבחין במספר אלמנטים באיום זה המקלים על עומס היתר שבו נתונה החברה הישראלית.

 

 

6. רשימה ביבליוגרפית

 

מקורות בעברית:

 

בלקינד, נ. בן-ישראל, נ. ברס, ל. ר. פרידור, א. וצידון-צ`אטו, י. (2004). ""פרוייקט דניאל" – העתיד האסטרטגי של ישראל", נתיב, 100, 4-8.

ברגמן, ר. (10 בנובמבר 2006). "האיראנים מאיצים", ידיעות אחרונות, 16-22.

גילת, מ. (1 באוקטובר 2006). "טילי שיהאב בשמי תל אביב", ידיעות אחרונות, 2-5.

גרסטנפלד, מ. (2006). "קריאתו של אחמדינג`אד להשמדת ישראל", נתיב, 107, 48-55.

הורוביץ, ד. וליסק, מ. (1990). מצוקות באוטופיה. תל אביב: עם עובד.

הנטינגטון, ס. (2004). "התנגשות הציוויליזציות", בתוך: ב. זיסר (עורך), אידיאולוגיות פוליטיות מודרניות – מקראה חלק א (347-361). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

קגלי, א. וגוטמן, ע. (1985). המדינה כשחקן לאומי  (יחידה 6). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

 

 

מקורות אלקטרוניים בעברית: [On Line].

 

"ברוורמן: לא איראן מטרידה אותי, אלא בריחת מוחות מישראל". (19.12.06). Themarker. themarker.com.

"גרמניה: צריך לפרוס טילים באירופה בגלל איראן". (12.04.07). Ynet. ynet.co.il.

מאור, ז. (11.09.06). "איראן עומדת למשפט". המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. jcpa.org.il.

"מחמוד אחמדינג`אד". בתוך: ויקיציטוט.  wikiquote.org.

מלמן, י. (26.10.06). "פרס: יש להתייחס לאחמדינג`אד כמו אל היטלר". הארץ. haaretz.co.il.

מנדל, י. "השטן הקטן והשטן הגדול נולדו ב-1979". וואלה. walla.co.il.

נתניהו, ב. "הרוח החדשה". הבלוג. netanyahu.org.il.

 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל benjamin1789 אלא אם צויין אחרת