00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשניים

חת`כת מרוקאי מסריח!

כותרת מושכת, הא? כן, אני יודעת.
אפשר להמשיך את זה הלאה. משהו לגבי האינטילגנציה? אולי משהו לגבי הרגלי ניקיון?
אם רק הייתי עושה את זה.. כל העולם ואישתו היו מתקוממים. ובצדק.
הערות עדתיות גזעניות באות (בד"כ, אני מסייגת ליתר ביטחון) מכיוון אחד. הרי אם `אנחנו` נגיד דברים כאלה העולם יתמוטט, לא? אנחנו ה`גזענים` הגדולים, אלה ש`דופקים ת`שחורים` צריכים לשמור על הפה, נכון?
 
ובצד השני אין שום מחסום לפה. דוגמאות:
 
* ויכוח על חניה שמסתיים בטיעון המחץ: "לכי, יא אשכנזית מסריחה".
 
* שיחה במספרה בין הספר ללקוחה שהמתינה לצבע או משהו: "הבתים של פולנים מה-זה מטונפים, איכככךךך, עם החיות שלהם והכל, איך הם יכולים לחיות ככה בטינופת? (מבט חטוף אלי, לראות איך אגיב. לא מגיבה. אני ממשיכה לקרוא בספר שלי. לא בא לי על וויכוחים)".
 
* קבלן שיפוצים במשרד שלא אהב ממש לעמוד בהתחייבויות שלו (פונה אל שותפו): "ראית ת`אשכנזים האלה?! (וכאן בא שטף של הכללות ו`ברכות` )"
ועוד ועוד, לא חסרות דוגמאות חד כיווניות.
 
ומי זה ה`אנחנו` הזה? הקטע הוא, שאומנם הטבע הלביש עלי גנים בהירים עד בהירים למדי אני לא רק אשכנזיה. למעשה אני מיש-מש של כל מני. והבנות שלנו זה כבר ממש סיפור אחר. מי שירצה לערוך את המיפוי העדתי שלהן ידרש להבנה מתמטית בתחומי ה 1/25, ואפילו 1/125. בהצלחה למעוניינים.
חדי העין שקוראים כאן אולי הבחינו במגוון צבעים של ארז ושלי, בתמונה האחת והיחידה שלנו ששמנו אי פעם בבלוג.
 
ולסיום, תמונה שבמקרה ארז שלח לי במייל לפני כמה ימים ועכשיו, אחרי תקרית החניה, ושלפתי מתהום הנשייה של ה-deleted items.
הכותרת של המייל היתה: הקיפוח נמשך!!! תשפטו בעצמכם:
 
הקיפוח נמשך!!!
 
 
אז יאללה, פרופורציות. תכניסו כבר את השד העדתי בחזרה לבקבוק ותזרקו אותו לים. די עם זה כבר. בעידן שלנו כבר אין מה לסווג אנשים ככה. לא ברמה הפרקטית (לכו תנסו להגדיר מה העדה של מישהו של ש-שש-עשרית שלו היא מעירק ורבע אחר אנגליה), ובטח לא ברמה של תרבות דיבור.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע וארז אלא אם צויין אחרת