00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אופנוען בדרכים

הזמנת האופנוען ל...

הופעות,חוגי בית,שירי האופנוען בדרכים ושירים שכולם אוהבים 0543055033

רגש- (רגב,גולדווסר,שליט) באופנוערבה,עבדתי אהבתי חיבקתי וחזרתי טעון בהרבה רגש, בחוויות ובחברים,

 האופנוע החברתי שלי וצחיק חברי האופנוען רוכבים לירושלים, מזג אוויר מדהים לנסיעה, שמש סתווית מלטפת בחיוך של עוד מעט חורף, האופנועים גומעים את פיתולי הדרך לעיר האלוהים, אנו מגיעים לסוף עצרת ההזדהות למען החיילים החטופים,
 

 
עוצרים את האופנועים, אני ניגש אל הצעירים לוחץ ידיים מפרגן ומעודד הם מזמינים אותי לעצרת הבאה בעוד שבועיים, טלפון מצליק שמאחל לי דרך צלחה ברכיבה הארוכה לערבה ומספר לי דבר חדש חם מהתנור ש...רגש הוא ראשי תיבות של

                                                רגב,גולדווסר,שליט,

כששמע את זה חשב על ה"מסע" והתקשר לספר לי ואני כמובן הולך להשתמש בזה בדרכי מסעי, אני מחייך לעצמי כשאני נזכר שכתבתי וציינתי את המילה "רגש" ברשימה על העצרת שארגנתי בהיכל התרבות ....ציטוט "  אני שר את השיר תקופה שכזאת ומרגיש את כמות הרגש שבאולם מתחילה לגדוש את הסיפים ולמלא את החללים, אני מכוון לשמיים....."ותפילה יחידה מעומק הלב מאמו של חייל ואביו האוהב, מצפים בבטחה שמשבר יעבור, שבנם החייל הביתה יחזור"

האופנוע שלי יורד אחרי צחיק את הפיתולים של ירושלים לכיוון ים המלח, הרוח הטופחת, הנוף המדהים שמתחיל להפוך למדברי צחיח קמעה, אני מתמכר לתחושה ומזמזם לעצמי שירים אל תוך הקסדה עד שלפתע החברתי שוב התחיל לדבר אליי "אני מצטער להפריע לך באמצע השירים שאתה מחבר לי תוך כדי הנסיעה, אבל אתה השתגעת? אתה מעמיס עלי מגבר רמקול מיקרופון וגיטרה ואני אמור לקחת אותך כ300- ק"מ עד לערבה?, אתה זוכר שאני בסך בכול אופנוע?... זה שאני נראה מרוט ומוכה בגלל הדרכים הרבות שאתה מוביל אליהן, ניחא, זה שמרוב שאני נראה ישן חושבים שאני אופנוע אספנות ..ניחא, אבל תרחם עלי אני בסך הכול אופנוע ולא משאית הובלות ואתה יודע מה? אני מודה בפה מלא אני קצת חושש מהנסיעה הארוכה הזאת במדבר". ליטפתי את האופנוע החברתי שלי בהבנה הצמדתי את ירכי אל המיכל המתכתי שלו ואמרתי לו " ידידי האופנוע אל תדאג אתה ואני ביחד ב"מסע" חברתי חשוב ואני לא אשאיר אותך בדרך, לא משאירים לוחמים בשדה הקרב יהיה מה שיהיה אני מחזיר אותך הביתה, גם אם תיפצע או תיעצר חלילה עקב בעיה כל שהיא  אני מחזיר אותך הביתה, בדיוק כפי שצריך להיעשות עם החיילים החטופים, לא להזניח לא להרפות ולעשות את המקסימום להחזירם הביתה".

הנוף הופך להיות למדברי וצחיח, כלי הרכב מתמעטים הדרכים נפתחות ומוליכות בחכמה את הרוכב בהן,

בעין גדי התחברנו אל עשרות אופנוענים שעשו הפסקת מנוחה לאופנועים, היו אלה חברי מאופנועי העמקים, גלעד ניגש ללחוץ יד, אתמול נפגשנו במיוחד והעברתי לו דגלים של "אל תתנו לאדישות להרוג אותם" אכן אני מביט ורואה מסביב על כל האופנועים הרבים את דגלי ההזדהות ואוו אני חושב לעצמי הם רכבו עם הדגלים מעפולה שבצפון שיירה מרשימה ואטרקטיבית של אופנוענים שיצרה כמובן אפקט חזק ומרשים תוך כדי הזכרת החיילים החטופים, בא לי לחבק אותם ואני באופן ספונטאני יורד מהאופנוע שלי ולוחץ ידיים לעשרות החברים מהצפון, לא יכול לזכור את כולם אבל  הם מדהימים, כפרה ואורלי לוחצות ידיים להכרות חפוזה, בארי מרתיח קפה ומזמין אותנו לשחור רותח תוך כדי הוא מספר לי שהיה בלהקה צבאית, עוד חבר מספר לי על הגיטרה שלו אני מספר להם שאשמח לנגן ולשיר איתם ובינתיים אנחנו מתארגנים ורוכבים בשיירה ענקית דרומה.... כל הדרכים בדרום מתמלאות באופנועים המראה מרהיב, כולם רוכבים לאופנוערבה אירוע שהופק על ידי החברה הכלכלית לפיתוח הערבה...אתם מבינים למה אני אומר שהדרך חכמה מההולך בה? גם באירוע הזה  טבועה חותמת של אמירה חברתית וכמובן הרבה אהבת הארץ.

בחצבה  אני מתאם עם צביקה המפיק של האירוע שמכין צוות צילום שמנציח ומצלם את השיירות שנכנסות לאתר, 

אני עושה סיור רכיבה באתר מרחיב את הלב  לראות כמות כל כך גדולה של אופנועים , קבוצות קבוצות מתמקמות ומתפרשות באתר, כל אופנוען מתמקם ליד אופנועו חלקם פורשים אוהלים, מראה מלבב בלב נאות המדבר אוהל ,אופנוע ורוכב , באתר מפוזרים ביתנים של מוטו ושל מועדון האופנועים הישראלי ועוד מועדונים וביתנים של אביזרים המספקים את צרכי האופנוען, באחד השבילים הצדדיים ראיתי את החברה שרוכבים על הארלי דוידסון, בדיוק הגיעה ענת ברכיבה על הארלי דוידסון ענק  סימנתי לה בפרגון על ה-look האופנועני המגניב, המשכתי לבמה לארגן את הסאונד ולפתור בעיות טכניות עם אנשי המקצוע שעל הבמה.

לאחר מכן רכבנו צחיק ואני למושב צופר שם התמקמנו בצימר המקסים של הילי שמייד זכרה אותי עוד משנים עברו ומייד התקשרה לסילייה מורה לאומנות באזור ואישה מדהימה שהכרתי בעבר וכמובן סילייה הבטיחה להגיע מחר להופעה שלי. 

 

שעת ערב מוקדמת אנחנו חוזרים לאתר ספיר, האתר מואר כל הפינות מוצפות באופנוענים אני מסתובב בשבילים , עוצר לוחץ ידיים מתוודע ולומד את האנשים, כשהגעתי אל אזור ההארלי דוידסון , אני מחנה את האופנוע החברתי שלי, ענת מפנה את תשומת ליבם של חבריה אליי ולגיטרה שעל גבי, ניגשתי אליהם בטבעיות של מכר  שמכיר אותם כבר שנים, העברתי יד על המיתרים מהאקורד הראשון דרך השירים, הנשמה השמחה, ההתחברות והאהבה שזרמה במקום,  זה היה מדהים להרגיש את השמחה האנרגיה ותאוות החיים שפרצה מהאנשים האלה, ענת ומאגי שרו ועשו קולות,הנרי המדהים ניגן על הגיטרה בצורה מופלאה ,הסתבר שהוא היה מלווה במשך יותר מעשרים שנה את מיטב אומני הארץ ולמרות שכרגע הוא  במקצוע אחר, עדיין המוזיקה בדמו ונשמתו מדברת היטב דרך אצבעותיו הפורטות על המיתרים,

 אילנה נגשה אלי בפוזה מאיימת,  שיחקה אותה ערסית והודיעה לי שאני לא זז לשום מקום " למה מה?" "נראה אותך עוזב אותנו?" " חבל עליך אתה בחור יפה"  חייכתי בהבנה חיבקתי ואמרתי שאני עוד אחזור ושהם מוזמנים להופעה של דנה ברגר בערב ואולי אם יהיה צורך אחרי ההופעה אתפוס גיטרה ואשיר איתם.

אני ממשיך ומזמין את כל האנשים אוסף אותם אל הבמה להופעה של דנה ברגר.

דנה על הבמה מנסה להתחבר מספרת לקהל על אבא ברגר האופנוען, שרה את מיטב להיטיה ומבצעת כהלכה, צחיק מתחבר לשיר "ראש השנה" המדבר על בדידות הסינגל במיוחד בחגים .

לאחר ההופעה ניגשו אלי כמה אופנוענים וביקשו אם אפשר שאעלה גם הערב קצת ואחבר אותם וכך מצאתי את עצמי על הבמה עם הגיטרה צחיק בצד מפעיל את המחשב, ואני מתחיל לחמם לאט לאט מתכוונן עם הסאונד ותוך כדי מרגיש איך האנשים מתקרבים אל הבמה יושבים ומתחילים לשיר איתי,

מספר להם שאני מופיע בעצם מחר, אבל האצבעות הלב וה"רגש" מוליכם אותי לשיר להם קצת לחבר ולדבר על החיילים חטופים ועל הסיבות החברתיות שגרמו לי לצאת לדרכים, אני מציג להם את השיר החדש האופנוען, " שוב רוכב על האופנוע וקורע את העיר,מלטף בכם נוגע,עם גיטרה וגם שיר, על תבונה בינה וכוח שבוקע מבפנים,חכמה כל כך הדרך מפזרת סימנים"....האנשים שרים איתי על הדשא ואל תוך הלילה  ואם לא הסאונד מן שהיה צריך לסגור את המערכת, הקהל היה שר איתי עד הבוקר,

לאחר שקיפלתי והעמסתי את הציוד על האופנוע נסעתי להיפרד מחבריי ההארליסטים, אבל טעיתי בגדול שוב פעם הקשר המדהים הזה שנוצר ביננו הוביל למערכת יחסים עמוקה, "רק שיר אחד" ביקשה ענת, מאגי ניגשת ומבקשת בלהט שאצטרף אליהם ונשיר.....לא יודע איך זה קרה אבל מצאתי את עצמי מעביר גיטרה להנרי המוכשר וביחד ולסירוגין הרמנו את כל האתר בשירה מרגשת  עשרות שירים מכל הזמנים נשפכו בצלילים חודרים אל תוך הלילה ותוך כדי כך צחיק נעלם, תפש פינה מרוחקת באתר ונרדם בתוך שק השינה שלו,  גם כשעליתי כבר על האופנוע לרכב אל הצימר נשמע קולה של ענת "בבקשה עוד פעם אחת תשיר את השוטר אזולאי".
אשמח אם תיכנסו דרך הקישור לאתר של ידידי ההארליסיטם
 
 רכבתי לבד אל הצימר הנקי שקיבל אותי בשלווה מחבקת ואחרי מקלחת חמה צנחתי אל המיטה הריחנית כלוחם שקיבל הפסקה קלה למנוחה וצבירת כוחות.

שעת בוקר מוקדמת, אני מציץ מחלון הצימר, על המדרכה האופנוע שלי מזדקף ומתקמר בשמש הסתווית המדהימה נדמה לי שהוא מכשכש לי בזנבו לסימן בוקר טוב, אני מתקשר לצחי שיבוא להתקלח,

לאחר שלגמנו מהקפה בחצר המטופחת של הצימר חזרנו לאתר ספיר כדי להתארגן להופעה.

 

מספר פעמים אני מודיע במיקרופון לכול חברי האופנוענים שפזורים באתר להתכנס מול הבמה שם תיערך בשעה 12.30 תחרות האופנוע המעוצב ובשעה 10.30 אני הולך לנגן ולשיר להם שירים על הדשא,
 
 
בהתנהלות בוקר אופנוענית החלו קבוצות קבוצות להגיע להתיישב מול הבמה,
 
בנוסף למגוון ענק של אופנועים מרהיבים עד קצה הניקל שהתמקמו מול הבמה כהכנה לתחרות הגדולה, חבורת אופנוענים גדולה של שועלי המדבר נכנסת לאתר אני מזהה את חבריי שרכבו איתי מספר פעמים לשדרות, שועל המדבר גוטמן מגיע ללחוץ יד ולפגישת הכרות שהפכה לחיבוק ולחיצות ידיים לכל השועלים, כל הרחבה מתמלאת אופנוענים, חלק מהם מבקשים ממני אם אני יכול להתחיל את ההופעה " מתאים לנו לשיר איתך" אומרת לי אישה שבעלה האופנוען הביא אותה לכנס, " תראה שמעתי אותך אתמול וכל כך נהניתי, הערת בי מקומות שהיו בי רדומים, כל כך לא תכננתי להתרגש וליהנות מהשטות האופנוענית הזאת של בעלי, אבל במקום לחזור הבוקר הביתה כבתכנון המקורי אמרתי לבעלי אנחנו נשארים הבוקר להופעה של האופנוען בדרכים, אני באתי לכאן בשבילך ואתה תישאר עוד קצת בשבילי".

 מגן, אמרתי לה בחיוך לחצתי את ידה ונתתי לה כרטיס ביקור והיא הבטיחה להתחיל לעקוב אחרי ה"מסע" דרך האתר שלי, "עוד תראה אותי בהופעות שלך אמרה לי בפרגון.

עליתי לבמה לקחתי את המיקרופון, צחיק הפעיל את המחשב וברקע החל הפלייבק של פוליקר להתנגן כשאני מתחיל רגוע עומד על קצה הבמה מולי כמות ענקית של אופנועים מסוקסים ואני מגיע לפזמון " לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי, בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת, ועצבות מהולה כל שמחה כל שמחה ששמחתי כמו ביקשתי דבר דבר שאבד" מרגיש איך כל הפזורה האנושית הזאת מתחילה להפוך ליחידה אנרגטית, אנשים מתחילים להתיישב אל מול הבמה,
אני מגיע  לשורה " ואהבתי אותך והיה לנו טוב עד גדותינו והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות" רואה את הקהל מתחיל להצטרף לשירה, מייד אחרי פוליקר אני מקדיש שיר אהבה מנופר לאמא חנה  שתלך אחריה עד סוף העולם.

המנגינה של האחים בלוז עם המילים שכתבתי " ישראלה בלוז" מרימים את הקהל שעונה לי בפזמונים, האווירה קלילה ונינוחה ובסיום השיר אני מתחיל להיכנס לעומק הרגש מספר להם שאת השיר הבא אני משמיע להם בכוונה מיוחדת וכתבתי אותו ברגש (רגב, גולדווסר,שליט ) , מספר להם שהאנרגיה שלנו כאן בשירה שהיא סוג של תפילה בעיני, תפילה שיחזרו הביתה בשלום , שקט טוטאלי בקהל השתיקה צועקת לשמיים ההזדהות מוחלטת,איציק מחלק לקהל סטיקרים של " אל תתנו לאדישות להרוג אותם,

לפני דקות ספורות הכרתי אותו איציק הוא אבא של תומר החייל שניצל מאירוע החטיפה שבו נהרגו חבריו ולצערנו רגב וגם גולדווסר נותרו עדיין בשבי, איציק אדם חם שלקח על עצמו לשמור על המודעות שיש להחזיר את הבנים הביתה,  נשמתו לא יודעת מנוח זה יכול היה להיות  תומר בנו שניצל במקרה.

" בזמן שחייל שוב נחטף על הגבול –בזמן שתינוק לא נרדם במקלט", הקהל בקשב רב ברבה רגש באוויר

"ותפילה יחידה מעומק הלב מאמו של חייל ואביו האוהב"

"מצפים בבטחה שמשבר יעבור שבנם החייל הביתה יחזור"

" גם את זה נעבור ללא פחד, עוד ישב הוא איתנו וביחד"

" שוב נצחק ונחייך רק את זאת נבקש, שישב הוא איתנו ביחד"......

מחיאות כפיים נרגשות בסיום, הרבה רגש באוויר ומי ייתן ויחזרו הביתה בשלום, אני מספר להם שאסור לנו לשכוח את רון ארד וכולם שרים איתי את " כשתבוא הביתה מן הקור הביתה אל האור הלב ירעד,כשתבוא מבעד לדמעות תבחין באותיות לחופש נולד" ....

אני נותן לקהל לשיר "נשיר ברון נשיר ברון נשיר ברון" .....

סיפרתי לקהל שכשניגנתי לפני ההופעה על הדשא וכיוונתי את הגיטרה התחבר אלי צלם טלביזיה של ערוץ 5 , שהלך לאוטו והביא תוף ג`מבה, ניגנו קצת ביחד בספונטאנית מתוזמנת והיה מצוין אמיתי וזורם,  אז זימנתי אותו אל הבמה וביחד איתו לצלילי התוף והגיטרה התחלנו לעבור לקצב מדברי שמתאים למקום ,  לנוף המדברי המהמם של הערבה ולאנשים המקסימים שמנסים להחיות ולהביא את המודעות של האזרח מהמרכז אל הדרום הקסום, אני מאלתר חופשי " מעבר להרים ולמדבר אומרות האגדות ישנו מקום, שאיש ממנו חי עוד לא חזר והוא נקרא הסלע האדום" התופים של אריאל מוסיפים וכל הקהל עונה לנו "הו הסלע האדום"

אנחנו ממשיכים " צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח"....ובפזמון כל הקהל ....ואוו ....קול קורא לנדוד" מדהים כמה אותנטי ויפה המקום הזה.

אני מספר להם על ידידי מאיר אריאל ז"ל שהופיע אצלי ב"מוזה באופן קבוע ואנחנו שרים שיר לזכרו....אני מזכיר להם גם את עוזי חיטמן ז"ל שכתב גם אני איבדתי בארץ הזאת חברים שהיו לי נחמה, גם אני ניגנתי בארץ הזאת שירים שנבטו מאדמתה" ...וכל הקהל שר את המילים המדהימות " אך יש כאלה שלוקחים מונופול על החוכמה יודעים יותר טוב ממני ,יודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך", מרחוק אני רואה את סילייה בקהל מנופפת בהתלהבות, אהבת הארץ ושירי המולדת נכרכים במנגינת הגיטרה והתופים, בכלל לא חשוב לי שאני לא שר שירים מהתוכנית אופנוען בדרכים אלא שר עם הקהל שירים מהלב, מנגינות ומילים שיוצרים את האנטראקצייה הנכונה, מספר להם על ה"מוזה שנשרפה ועל שמאז אני בדרכים , שר איתם את " ברחוב הנשמות הטהורות" ....נזכר בענת המדליקה על ההארלי ושר לכבודה..."כל הרחובות כבר ריקים, הסמטאות כבר לא שלו, שוב אומרים לו לך, שוב אומרים לו בא, בוקר חדש באוויר שוב משנה את התמונה, שמש אט יוצאת מנדנה" מחיאות כפיים מכל עבר...נו טוב אהוד מנור ז"ל במיטבו...אני מהרהר אולי כל אלה שם בשמיים , שדאגנו להזכיר אותם פה בכמויות ענקיות של "רגש" , אולי הם שם יגייסו את מיטב כישרונם הספרותי ויכתבו בקשה לריבון עולם שנמצא איתם למעלה בשמיים, שיעשה משהו למענם וברגש אמיתי יחזירם הביתה בשלום.

מבלי להרגיש הזמן חולף לו וכבר עברו כמעט שעתיים , צריך להתחיל את התחרות אני מסיים עם כל הקהל בתפילה אמיתית נרגשת " שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאיין יבוא עזרי.....הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל השם שומרך השם צילך על יד ימינך.......השם ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" כל הקהל שר איתי " מעתה ועד עולם" כמות הרגש מרקיעה לשמי הערבה הבהירים....אני מסיים את ההופעה ויורד אל חבריי האופנוענים, מחבק לוחץ ידיים ומתמזג באווירה...הנינוחות ותחושת הכיף שריחפה באוויר נמשכה והשרתה נעימות גם על תחרות האופנוע המעוצב, אותו הנחה ידידי צביקה המפיק בכישרון רב ובקולו הרדיופוני ניהל את התחרות במקצועיות מושלמת, יש שלושה זוכים האירוע מסתיים והאופנוענים עושים דרכם ברכיבה איטית לעבר היציאה,.

ידידי העיתונאי מהדרום  שרוכב על אופנוע ופגשתיו מספר פעמים בשדרות קורא לקולגה שלו להכיר אותי, "תכירי את האופנוען בדרכים" הוא אומר לה " כן הקשבתי לך" היא אומרת " לא רק זמר אלא גם פילוסוף" היא קובעת בפסקנות נשית טיפוסית,

אלונה ממוטו מפרגנת לחום ולשירה שיוצאת מהלב , לאחר שיחה קצרה היא קובעת איתי שתדבר עם הבעלים של מטרו כדי שאולי הוא ישמח למגן  את האופנוען בדרכים ובכך לפחות אסע ביתר ביטחון בדרכי מסעי כשכתפי ומפרקי יהיו מוכנים לכל צרה שאני מקווה שלא תבוא.
 

הכיסים שלי עמוסים בפתקים כרטיסי ביקור והרבה חום ואהבה שבאו מלב ו"רגש" ונכנסו ללב ו"רגש" ברור לי שהאנרגיה הזאת תעזור לי בדרכים ועוד אזדקק לה בנתיבי מסעי.

צחיק ואני עוזבים את האתר בכניסה אני רואה את ידידי המפיק צביקה קצת עייף ומותש הוא יושב עם נציג המשטרה לסיכומים אחרונים והתארגנויות, עצרתי את האופנוע לידו ואמרתי לו " תודה על הכול על החוויה, על הכבוד ועל הזכות ותמסור גם לרינת" צביקה ענה לי בחיוך עייף...ואז פתאום איש המשטרה פנה אלי בקול רועם ואמר לי " תסלח לי אבל אני חייב להגיד לך, גם אני וגם חבריי ראינו אותך אתמול והיום...ואנו רוצים להגיד לך שאתה עשית את האירוע, בזכותך הצליח כאן האירוע כל הכבוד לך ו...."

הבטתי בו כיביתי את המנוע ואמרתי לו " תדע לך שמילותיך וכל המילים החמות שקיבלתי כאן הם אנרגיה מדהימה בשבילי, גם אנרגיה חומרית  שקיבלתי עבור ההופעה וגם אנרגיה רוחנית ממך ומכל האנשים שהצלחתי לגעת בהם ולזכך את נשמתם בכמות הרגש הנכונה ומי ייתן ושבזכות זה, יחזרו הביתה בשלום...ואולי אם נצליח לפתור את הבעיות במדינה את העוני והצער את  כל העיוותים והשחיתויות....עד שאולי האופנוען בדרכים יפשוט את מדיו..וכל התכנים והאמירות יהפכו לספרים ,סיפורים או אגדות למי שלא יאמין, וכשאתגעגע סתם וללא סיבה חברתית מיוחדת אבוא אליכם עם גיטרה שירים וסיפורים שמחממים את הלב ונשיר ונצחק מהסיבות הנכונות.

צחיק ואני מפנים את פעמי אופנועינו צפונה לכיוון הביית, הדרכים עמוסות באופנוענים שחוזרים לבתיהם...לאט לאט חוזר הנוף הירוק ולאחר רכיבה מיגעת אנחנו יושבים במסעדה בצומת קדימה, ערימת סלטים נפרשת למולנו לפות חמות מהתנור, קצת בשר על האש, בירה שחורה ,אנחנו דקות מהביית ומסכמים את הרכיבה בשיחה קלילה ושיחזור רשמים ואנקדוטות מאופנוערבה.

למחרת בבוקר מתקשר אלי מפיק האירוע צביקה ואומר לי " אני רק רוצה להגיד לך תודה על הכול ,על החום על היכולת ואם הייתי צריך להגדיר אותך אז אתה פשוט תמונה " חייכתי לעצמי שעוד מעט נפתח בית ספר לאומנויות, ענת האופנוענית על ההארלי-ציירת, סילייה היא מורה לאומנויות במושב חצבה, ולסיכום המפיק של האירוע מתפייט לי וקורא לי תמונה....טוב אני צוחק.....אני יודע בדיוק למה הוא התכוון ואני אוהב אנשים אמיתיים וכנים...והכי חשוב צביקה ואני נדברנו שלא רק שזה לא סוף פסוק אלא זו תחילתה של ידידות ועבודה משותפת...ולא תאמינו אבל צביקה ברך אותי לסיום בברכה...ניפגש בדרכים...הבנתם אולי צביקה אופנוען נסתר....

" האופנוע מתפתל לו ונשאב אל הדרכים-מחפש עוד שביל לגמוע בדרכי האלוהים"

"אל השקט המואר אל עומקם של מעשיו-בני אדם תבינו יש ללכת בדרכיו".....

 בינתיים ארנון איש חם מחבורת ההארליסטים, יוצר איתי קשר ושולח לי תמונות, שאת חלקן ממאני מצרף לכם באופן זמני עד שאקבל תמונות באכות טובה יותר.

להתראות בדרכים

מגן דהרי

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מגן המקורי אלא אם צויין אחרת