00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

למה קוראים לי הר הקסמים

"סימפטומים של מחלה אינם אלא גילויים מחופשים של כוח האהבה; וכל מחלה, היא רק אהבה ששינתה את צורתה"
"הר הקסמים" - תומאס מאן.
 
 
זו תגובה מורחבת ל - mister13intch
זה פוסט תרפיה ואתם רשאים לדלג עליו בלי יסורי מצפון.
 
הר הקסמים הוא הניק הראשון שלי, יצרתי אותו לפני שנה וחצי בערך כשגיליתי את פורום ספרים וספרות בתפוז.
הר הקסמים הוא הספר המשמעותי ביותר עבורי עד היום, למרות שבשנה האחרונה אני כבר לא בטוחה שספרים הם כלכך משמעותיים בעיני. אני כבר לא יודעת מה משמעותי. מילים, זה ברור. אבל אני זקוקה עכשיו לפחות מילים מפעם.
 
אם היית שואל אותי לפני שנה או יותר על הספר הזה סביר להניח שהייתי עונה לך באופן הרבה יותר מנומק.  עכשיו אני יכולה רק למקד את זה בעובדה שאני רוחשת חיבה למקומות של סוף הדרך, מחסומים, תחנות אחרונות.
אפשר להתפרע  כי אין לאן להמשיך משם.
 
אני מצרפת לכאן בשינויים קלים משהו שכתבתי פעם לקומונה על הספר.
 
מספר דברים שברצוני לומר על הספר: זו לא קריאה ראשונה, וגם לא שנייה ושלישית. אני חוזרת לספר הזה שוב ושוב כאל חבר ותיק, כל פעם שנוחתת עלי המודעות לזמן החולף. בדרך כלל זה קורה לי בסביבות יום ההולדת שלי, ותמיד אני מתפעלת מחדש מיופיה של הכתיבה, מחדירתו של תומאס מאן לנבכי נפשו של האנס קסטורפ, לשינויים הדקים מן הדק העוברים עליו. כשאני מסיימת את הקריאה אני תמיד קצת שונה. ולצערי, אני יכולה לעזוב את הר הקסמים, אבל הר הקסמים לא עוזב אותי.


זהו סיפורו של האנס קסטורפ, אדם צעיר ופשוט, בונה אניות בהכשרתו, העוזב את עירו המבורג ונוסע לבקר את בן דודו יואכים החולה בשחפת, בבית ההחלמה שבפסגות האלפים.

זהו גם סיפורה של תקופה, ימי תחילת המאה העשרים, הימים שלפני המלחמה הגדולה, כדברי תומאס מאן בהקדמה לרומן. מסגרת זמן המשווה לסיפור נופך של סיפור אגדה.

האקלים החברתי והתרבותי של התקופה, ההשגים המדעיים, המודרניזציה המהירה, ההתפתחויות הטכנולוגיות , כולם נוכחים ברומן הזה. המצאת קרני הרנטגן, המצאת הגרמופון, שופנהאואר, פרויד וניטשה, שיצרו מהפכה אינטלקטואלית שהעמידה בסימן שאלה את אופני החשיבה הקודמים, ויצרה תחושה של קץ הציביליזציה האירופית.

מחלת השחפת מתגלה גם בהאנס קסטורפ, ושהייתו על ההר הופכת מביקור לשהיית קבע.
השחפת היא מחלה ספרותית ידועה, מחלה מיתולוגית, כמעט פיוטית באופיה.
מה סוד הקסם של השחפת? מה הפך אותה לצירוף מושלם של אירוטיקה ומוות?

ראשית, המתים המפורסמים. קיטס, שלי, קפקא, שופן, ועוד רבים וטובים.
בספרות, דמותה הבלתי נשכחת של הגברת עם הקמליות, ומקבילתה המוסיקלית לה טרוויאטה.

סוזאן סונטאג בספרה "המחלה כמטאפורה" מנסה לפרק את המיתוס הטעון הזה.

"כמו כל המטפורות המוצלחות באמת, היתה מטפורת השחפת עשירה דייה לשני שימושים מנוגדים. היא תיארה מוות של מישהו (ילד למשל) שנחשב "טוב" מכדי לחיות חיי מין. אישורה של פסיכולוגיה מלאכית. אך היתה זו גם דרך לתאר רגשות מיניים – תוך הסרת האחריות לפריצות שניתן לתלותה במצב של שקיעה והתפוררות פיזיולוגית, אובייקטיבית" המחלה מתקשרת לריגוש מתמיד, התפרצויות של אנרגיה, תשוקה ופיתוי.

מצד שני, המחלה עצמה היא התפוררות אורגנית והתנוונות.
החולי קשור לתפיסה רומנטית. תומאס מאן ראה את עצמו כחוקר של הניוון, ואכן מחלות גופניות ונפשיות נמצאות בחלק גדול מספריו.

השוהים על ההר מכונים "דרי מעלה" לעומת הבריאים, הנקראים "אנשי השפלה" או "אנשי המישור".
הבריאים מייצגים את היסוד האפוליני של התועלתנות, הריסון וחיי העבודה, בניגוד לחולים, המייצגים את היסוד הדיוניסי: הרגשה של "אכול ושתה כי מחר נמות", החיים על ההר מתוארים כמושחתים, האכילה בולמוסית, האלכוהול זורם כמים והסקס בשפע. הדמויות נוטות לניהיליזם, כפי שאומר סטמבריני "כאן מרחפת באויר מידה יתרה של אסיה", יש הרבה מ"בני המזרח" המתוארים כעצלים ומסואבים ונשלטים על ידי תשוקותיהם, לעומת אירופה, שהיא "ממלכת התבונה". וציטוט:

"האם לא נתן מר את דעתו על כך שהמושג ´ארבע שעות´ בפיו של אדם רוסי אינו מביע רב יותר מ´שעה אחת´ בפי אחד מאיתנו? ... זהו עם שיש לו פנאי ויכול להמתין. אנו אירופאים, איננו יכולים.זמננו מועט כמרחבה של יבשתנו האצילה... יקח נא את כרכינו הגדולים כסמל,אותם מרכזים של ציביליזציה, אותו כור-היתוך של רעיונות!... "
וזאת לעומת החיים "שם למטה", שבהם שולטת התועלתנות, החובה, המוסריות והעבודה.

מה שגאוני בעיני הוא ההיפוך שתומאס מאן עושה כאן, הפיכת דרי מעלה למעין צללי שאול, שהממונים עליהם הם מינוס ורדמנתוס, שופטי השאול כפי שהם מכונים על ידי סטמבריני, הקוצבים לחולים את זמנם על ההר. עלייתו של האנס קסטורפ להר מתוארת כ"ירידה לממלכת השאול". לעומת ארץ המישור שהיא בעצם העולם האידילי, עולם של מעלה.

מחמת ספויילרים לא אפרט את סיפורו של האנס קסטורפ. רק אציין כמה דברים שאהבתי: הנסיון של האנס קסטורפ לפרק את מעטה המסתורין מגוף האדם, עיסוקו האובססיבי ב"אנטומיה של הקבר". האסיאתי,  תיאורי השינויים הדקים באקלים ובנוף, וידוי האהבה המקברי של האנס קסטורפ לקלאודיה, והסוף הפתוח.
ההומור השחור של חולים, שעושים צחוק מהמוות כדי להתמודד עם קרבתו.
ובעיקר, המפגש בין הנשגב למחריד, שיוצר רגעים גרוטסקיים, לעיתים בלתי נסבלים, ומן החזקים בספר.
 
עכשיו זה יותר ברור?
אני לא בטוחה...
 
 
ותודה לך, הייתי זקוקה להסחת הדעת הזו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

90 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת