00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומנו של קוטר ממוצע

אז מה בדיוק עושים נגד ההתחממות הזאת? - חלק ב`

לכבוד Blog Action Day, כפי שכבר הודעתי, אעסוק בחקיקה סביבתית ובפעולות סביבתיות של גופים ציבוריים למען הסביבה.

אז כפי שהתחלתי בהקדמה, בגרמניה (כנציגה ברשומה של רוב מדינות מערב אירופה, בפועל חלק מהדוגמאות המובאות קיימות בשכנותיה של גרמניה, ולא בה עצמה) מערכת חוקים להגנת הסביבה קיימת מזה עשרות שנים. זבל במדינה ממויין לסוגיו, ורק סוגים שאי אפשר לעשות איתם שום דבר אחר נשלחים למזבלות.
מערכת החוקים הזו היא כה מתוחכמת, עד כי קשה לכסות אפילו חלקיק ממנה ברשומה אחת, אך אני בכל זאת אנסה.
בגרמניה זריקת הזבל עולה כסף: מי שזורק יותר - משלם יותר. וקיימת גם כמות מקסימלית מותרת של אשפה לזריקה, שהעובר אותה - אשפתו מושארת מחוץ לביתו עד שיאזן את כמותה (בשווייץ יש סיבות אפילו יותר קטנות לאי-פינוי אשפה: אם לא נאטמה שקית האשפה כראוי לפי החוק, או אם נפער בה חור). אין פינוי אשפה בחינם, וגם לא בכל יום. תדירות פינוי האשפה כופה פיחות בצריכת חומרים לא-מיחזוריים.
בקבוקי שתיה מגיעים בעיקר בבקבוקי זכוכית - סוג הבקבוק הכי נוח למחזור (אלא אם כן אתם נוהגים לשבור אותם). לאחר השתיה, אם אינכם רוצים להיתקע עם סטוקים של זכוכיות - עליכם לזרוק כל צבע זכוכית לסל המיחזור לזכוכיות מצבע זה (ישנם שלושה צבעים, אך מכיוון שאינני זוכר אותם אני סומך על הקוראת אלוניס שתזכיר לי), או להחזיר אותם לסופר. וכאן רואים דוגמא ומופת לחוק החזרים שעובד בשיטה יעילה הרבה יותר מזה הישראלי: במקום לקבל במזומן 25 אגורות (או יורוסנט) על כל בקבוק, מקבלים סבסוד על הבקבוק הבא שקונים (מין שיטה של תן-קבל).
פסולת אורגנית כלל לא מיועדת להיזרק בידידתינו הבלונדינית: כל אחד אמור למצוא לה שימושים שונים (דשן לגינה או מזון לכלבים וחתולים הן רק קצה הקרחון הפוטנציאלי), או לקנות (בכסף, כמובן) את פינויה למפעלי מחזור.
החוקים הסביבתיים לא נגמרים בזבל (תרתי משמע?). גם חוקי תעבורה במדינה משרתים בסתר את הסביבה: על תנועת משאיות כבדות (מזהמות גדולות, כידוע) מוטלות הגבלות ללא סוף: ימים, שעות, ונתיבים המותרים או אסורים בנוכחותן. חוקים אלה בנויים בצורה המרחיקה את עשנן של המשאיות ממקומות מגורים, ומכריחים את חברות ההובלה לנצל עד תום כל ליטר של דלק שהמשאיות שלהן צורכות. זאת בניגוד למצב בארץ, בו כל בעל משאית נוסע איתה ריקה הלוך-ושוב בכל זמן אפשרי, ללא צורך לחשוב על האפשרות לניצול כל ליטר להובלת סחורה.
כבישים מהירים בארץ היקים העוברים קרוב למקום מגורים מבודדים ממנו בדרך-כלל בחורשות נטועות, שמטרתן לאפשר "בליעה" מקסימלית של פד"ח* ע"י צמחייה בתהליך הפוטו-סינתזה וצמצום זיהום האוויר במקומות יישוב. אגב, גם בתוך הערים קיים ייעור מאסיבי ומטופח, שמשרת גם את היופי העירוני וגם את איכות האוויר והסביבה.

חוקים נוספים ממדינת הדויטשרים אני מקווה להביא לכם בקרוב ברשומה מורחבת בנושא. ובינתיים נעבור לשאר הצעדים הסביבתיים הננקטים ע"י גופים ציבוריים, ללא חקיקה.

באיטליה, לדוגמא, מוציאה הממשלה תקציבי עתק בכל שנה על הקמת גשרים מעל... יערות. מאות כבישים בארץ המגף בנויים באוויר ע"מ לחסוך כריתת עצים קולטי פד"ח ופולטי חמצן. כך שומרת איטליה על שטחי יערות עצומים, תוך שהיא מדלגת על השקעת תקציבים במצב האזרחים במדינה (כן, זה בדיוק מה שאני רומז: אם כבר לא משקיעים כאן באזרחים, למה לא לפחות להעביר חצי מתקציב הביטחון למשרד להגנת הסביבה?).

עוד צעד גדול בעד איכות הסביבה הוא ייעול התחבורה הציבורית: באירופה חלק גדול (אם לא רוב) מהרכבות הפעילות כיום לא מופעלות ע"י דלק, אלא ע"י חשמל, המועבר באמצעות כבלי חשמל מעל המסילות, אליהן מתחברות מין "קרניים" הנמצאות על הקטרים. גם בתוך הערים נוסעים אוטובוסים ורכבות-קלות (טראמים) המופעלים ע"י כבלים הנתלים מהבניינים הסמוכים לכבישים, ללא שום טיפת דלק. רק בישראל עובדים כבר עשור על הקו הראשון של רכבת קלה כזו ללא סוף נראה לעין.

הצעד הגדול ביותר שניתן לנקוט כיום נגד ההתחממות הוא שינוי שיטות הפקת החשמל. תחנות החשמל בכל רחבי העולם הן המזהמים הגדולים ביותר. במיוחד כיום, כאשר מחיר הדלק מרקיע שחקים, ואיתו עולה לאיטו מחיר החשמל, הרי שהאינטרס של חברות המפיקות חשמל חייב "להתיישר" עם הצורך הסביבתי. כל-כך הרבה דרכים קיימות להוזלת החשמל וצביעתו בירוק גאה: הגדלת כמות תחנות-הרוח (לא יעיל, אתם אומרים? זכרו את סעיף התחזקות הרוחות מהרשומה הקודמת שלי בנושא איכות הסביבה!); העברה של תחנות כוח לצריכת גז טבעי (בארץ הועברה רק תחנה אחת לסוג דלק זה, וכמדומני מדובר באותה תחנה שפעילותה הופסקה לא מזמן); הפקת חשמל מתאים סולאריים (בארץ לא חסר אור שמש, והבנייה של תחנות סולאריות לא כ"כ יקרה) ועוד. כל הפתרונות האלו לא מיושמים בארץ מסיבה אחת: חברת החשמל מתקמצנת על תקציבי העתק שלה, והממשלה פוחדת לכפות עליה כל צעד שהוא (זוכרים כמה קשה היה לה לבקש שיעבירו את התחנה הקטנה ההיא לגז טבעי?), כידוע. אין שום מניעה תקציבית בפני חברת החשמל הישראלית ביישום הפתרונות האלה, מלבד הבזבזנות שלה על שכר בכיריה.

בנוסף, קיימים גם צעדים מסחריים/כלכליים אפשריים: הורדת המס על מכוניות היברידיות; חברות רכב המתחילות לשפר את ניצול הדלק של דגמיהן העתידיים; העברה של רכבים פרטיים לצריכת גז (יש מקום או שניים בארץ המתעסקים בזה); סבסוד ממשלתי של הנסיעה בתחבורה הציבורית ע"מ לעודד העדפה שלה על-פני מכוניות פרטיות; חברות רכב המפתחות דלקים ביולוגיים (בעיקר רנו ופג`ו); "בניה ירוקה" - כלומר: תכנון בניינים ובנייתם מחומרים ידידותיים לסביבה, כגון רעפים משאריות עצים, בניה נטולת-מלט וכו`; ועוד דרכים רבות ומגוונות.

ולסיכום: כל אחת מהאפשרויות שתוארו כאן אפשרית ליישום, וחלקן כבר עלו בעבר כרעיונות באגפים השונים של גופי הכלכלה, הממשל והמסחר במדינה. עם מספיק מודעות ועידוד מצד הציבור יכול להיות שעוד השנה יעברו בכנסת חוקים סביבתיים המיישמים את הפתרונות הללו. אין שום סיבה שתיק הסביבה ייחשב לעונש לח"כים מהאופוזיציה. יש שם הרבה מאוד מה לעשות.



*) פד"ח - פחמן דו-חמצני

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל musichunter85 אלא אם צויין אחרת