00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סין: בחזרה למשבצת הראשונה

המהדורה היפנית חלק ב`

 
מארועי הפרקים הקודמים (לתזכורת לחצ/י כאן):
מצאתי את עצמי בחופשה סמי-מתוכננת ביפן כשאני מתנדנד בין מועדונים בטוקיו למיקדשים בקיוטו בתוך ים של רכבות מהירות...  
 
 

ביפן הכל כך מאופקת תוכלו לראות אנשי עסקים מחויטים שחוזרים הביתה שיכורים ב-JR, ואפילו אם אתה מנהל של קונצרן ענק בן 6,000 עובדים, זה לגיטימי להשתכר לחלוטין, להשתין ולהקיא ברחוב. אל תדאגו, עד הבוקר כבר לא ישאר לזה זכר. המדינה הזאת כל כך נקייה ומסודרת, במיוחד לעומת סין בה הנוהג הוא לזרוק את הזבל ברחוב כדי שלמנקים תהיה תעסוקה, ולכן הרגשתי שאני מפריע להם בשמירה על הסדר הטוב...  הם מפרידים את הזבל בבתים לשלוש קבוצות, השרותים הציבוריים תמיד נקיים ואפילו ההומלסים שם בסטייל  - זאת המדינה היחידה בעולם שבה גם הזבל נקי ! נשבע לכם !

 

 

  

 

 יפן: אפילו ההומלסים בסטייל

 

 

אל תתבלבלו, שינה בסגנון יפני זה אומר מזרון על ריצפה, אבל המיזעור היפני נוגע בכל רבדי החיים. דירה יפנית מודרנית מורכבת מארונות ארונות. אתה נכנס לדירה –  הנה טיפ: תביאו נעליים ללא שרוכים – חולץ נעליים, נזהר שלא למעוד במדרגה, ואז אתה רואה ארונות עם דלת הזזה. אתה פותח ארון, הופ מקלחת! עוד ארון, הופ שרותים! הופ חדר שינה! הופ מטבח ! החיים בתוך ארון...

 

 

 

 סרט: יום בטוקיו (במידה ו-youtube חסום, ניתן לראות את הסרט את גם כאן)

 

 

מבחינתי את החיים עושים האנשים שאתה פוגש, אם זה הישראלים שפגשתי בטוקיו, מריקו – בחורה יפנית לבושה בשימלה פקיסטנית סגולה, מעוטרת ב-ipod מיניאטורי ואוזניות ענק, או דייויד ההולנדי ההזוי שהזכיר לי שילוב בין שמשון ליובב. את דיוויד פגשתי בהוסטל בקיוטו, כשחזרתי מ-Fukuoka  בחזרה ללילה בקיוטו, בדרך ל-Sapporo. עם ערב שאלתי אותו אם הוא רוצה לקפוץ לעיר לאכול משהו וזאת לאחר שניקיתי איזה 100 אימיילים ממחשב העבודה. דיוויד הלך בקצב של מסע כומתה בין הסימטאות העתיקות של קיוטו. לא ידענו לאן לפנות והתלבטנו ביו כל פנייה – כל פנייה שפנינו, כל החלטה שלקחנו, וכל רגע שעצרנו לבדוק תפריט של מסעדה כלשהיא ישנו את עתידינו. לאחר כ-25 דקות הליכה בקצב מהיר אמרנו נואש מלמצוא מסעדה או פאב שיענו על צרכינו: לא יותר מדי fancy, עם אוכל טוב ושהיה מקום נחמד. לפתע באחת הסימטאות החשוכות קלטתי בצדודית העין דמות מוכרת. האם יתכן שאפגוש בדמות מוכרת בסימטאות קיוטו? מה גם שלא זכרתי מאיפה אני מכיר את האדם? הבטתי לעברו והוא החזיר לי מבט. זרקתי לעברו: "אתה מוכר לי מאיזשהוא מקום..", בעברית. הוא ענה שגם אני מוכר לו ולאחר כחצי שעה, שווארמה טורקית אחת, 2 קולה, חומוסצ`יפסלט, ישבו כבר על הנהר בקיוטו, הלו הוא מקום הבילוי המרכזי לצעירי קיוטו בשבת בערב שלפי טענת ינאי הוא גם ערב הבילוי היחיד. והיה גם את חואן פבלו – שיש לו משהו יותר גרוע מחברה יפנית, אישה יפנית (וילדה בת 7 חודשים, ג`יזל) – בחור מצחיק מפנמה שהרג אותי עם הציניות שלו וזה שהוא נתקע ב-Fukuoka. אצלו קניתי טאקו עם סלט ופאפס פריטס כמו שאני אוהב. הוא שיחד אותי בקפה חינם כדי שאמשיך לשבת ולדבר איתו.

 

 

את הציון לשבח על טיפוח יקבלו ממני הבחורות היפניות. 99% מהן יצאו מבית היצרן עם אותן הגדרות default  (ברירת מחדל, למאותגרי האנגלית) שבחשיפה נדירה אני מביא לכם אותן למטה. עם יד על הלב, 60% מהיפניות נראות לי די דומות לסיניות, אבל צורת הלבוש והטיפוח מעלות אותן בכמה רמות מעל חברותיהן המוזנחות שבמערב.

 

 

 

הצצה אל תוך תוכנת ההתנהגות החברתית של הבחורה היפנית המצויה


 

ביפן, ובכלל במזרח, תרבות הפנאי שונה משלנו. היפנים למשל הם האורים והתומים בכל הקשור למשחקי וידאו, משחקי מזל, קריוקי ומיני צרות אחרות. מלבד הקריאוקי שביקרתי, יצא לי להציץ גם במספר היכלי וידאו. מדובר בשלוש או ארבע קומות המוקדשות למשחקי מזל גורפי כסף, משחקי וידאו מהשורה הראשונה ובעיקר בנערים ונערות (אך גם גברים ונשים) אפופים שהתמוססו ונהיו אחד עם עולם הוידאו. היפנים לא הבינו מאיפה נפלתי עליהם כשפניתי לאגף משחקי הנוסטלגיה ועברתי שלב בסופר מאריו 1, השתעשתי במשחק חלליות שהיה לי פעם ב-game boy וניסיתי את מזלי במשחק יריות באקדח שאיכשהוא חשבתי שאהיה בו טוב מפאת עברי הצבאי המפואר. כמה כדורים באזור החלציים הבהירו לי שמקומי אינו שם. 1,000 היאן שהיקצבתי לעצמי נזלו להם במהירות ולכן ויתרתי על היכל משחקי ה-Pachinko, ייבוא קוריאני המשלב הימורים, כסף, וידאו, כדורי כסף ואלפי יפנים מהופנטים.

 


 

פצ`ינקו: משחק מזל ממכר ביותר

 

 
אז אחרי שאיבדתי את כרטיס הרכבת שלי (אובדן שעלה לי 200 דולר נוספים) התחברתי עם יפנית בת 38, ישנתי בבתים של חברים, בגסט האוסים, בחורים מסריחים, שילמתי 2,500 יאן על גילוח ציחצוח, צילמתי את עצמי מתוך שינה, צילמתי קבצנים ובחורת מדהימות, וכמובן כל הנכתב מעל, שבתי לי בחזרה הביתה, לסין, אך עם רצון לשוב ליפן, אולי בראש השנה הסיני, לגלוש במורדות הוקאידו המושלגת.
 
 
 
* תמונת השער: פסטיבל הבירה ב-Fukuoka, מתקיים כל שנה ביולי ואורך כ-3 שבועות

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Omiz אלא אם צויין אחרת