33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

ברלין

מחר בבוקר אנחנו טסים לברלין. לפניי מונחת רשימה ארוכה של אתרים שבהם תכננתי שנבקר. אלכסנדרפלאץ. פאריזר פלאץ. אונטר דן לינדן. פוטסדאמר פלאץ. טירגארטן. שלוס שרלוטנבורג. שמות שעד לפני חדשיים לא היו אומרות לי כלום, רק נשמעות כמו משהו מבשר רע. כמו כל מילה בעלת צליל גרמני. מה הם רוצים עכשיו? לא הספיק להם?

ועכשיו, אני מלא סקרנות וציפיה לבקר במקומות האלה, שקראתי כה הרבה בשבחם. זה נשמע שיש שם כל מה שיכול לעניין אותי בחופשה: בניינים יפהפיים, כיכרות ושדרות מעוצבות בטוב טעם, פארקים ירוקים רחבי ידיים, פאר והדר. אבל הנה המילכוד: כל החומר שאני קורא, אני קורא בעברית. איך יהיה בשבילי לשמוע כל הזמן את השפה הזו שלהם. איך יהיה בשבילי לפנות אליהם בשפתם, ולו כדי לשאול מישהו מהם אם הוא מדבר אנגלית.

לא תכננו לנסוע לברלין, עד שקרוב משפחה שלנו נסע לשם לשבתון אקדמי והזמין אותנו אליו. מרגע שבאה ההזדמנות, חבל היה לא לנצל אותה. לא תכננו לנסוע לברלין, כי לא דוחפים לנו כל הזמן מידע על העיר הזו, אין לה יחסי הציבור שיש פה ללונדון, לפאריס, לניו יורק. רק פריק קולנוע כמוני, שהכיר את הקולנוע הגרמני בין מלחמות העולם, ברלין נוכחת בעולמו ככרך גדול ומעניין. כעיר הכי מגניבה באירופה, אחת הערים הכי מגניבות בעולם. והקולנוע ההוא היה בעיקר אילם. זה הקל עלי לאהוב אותו. ועדיין, האסוסיאציה הראשונה שלי כשאני שומע "ברלין" זה אותו אלבום מופת של לו ריד. באנגלית, כמובן.

מאז שנפלה ההחלטה והתחלתי לאסוף מידע, יצא לי לשמוע מכמה אנשים, שבאמת הם שמעו שברלין מדהימה, אבל הם לא מסוגלים לנסוע לשם. או שעברו שם בין לבין ושנאו כל רגע. באופן מפתיע, ואולי לא כל כך מפתיע, כל האנשים הללו הם ילידי הארץ. אנשים שהיו להם קשרים כאלה ואחרים עם גרמנים ועם גרמניה, אבל הקשרים הללו התנהלו באנגלית והייתה להם מטרה מוגדרת. עבודה, בדרך כלל. בשבילם, גרמניה זה לא מקום לטייל בו.

אני נזכר איך פעם גם אני גזרתי על עצמי גזירות מהסוג הזה, כשהייתי מתבגר. החלטתי שכף רגלי לא תדרוך בשטחים הכבושים. החלטתי שלא אתחתן עם אישה שלא תמלא את התנאים אלף-בית-גימל, ובטח שלא ברבנות. כמאמר השיר, "היו לי פעם עקרונות, מכרתי את כולם". אחותי עברה לקיבוץ ברמת הגולן, והתחלתי לבקר אצלה. התחתנתי עם אישה שמילאה בקושי את תנאי אלף, והתחלתי לבקר גם אצל ההורים שלה בהתנחלות. בלחצם, התחתנו ברבנות. שם גם התגרשנו.

ועכשיו, אני טס לברלין.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת