00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

שנתיים ו... לגן.

 
שנתיים מלאות של אימהוּת חלפו. למרות שאני מרגישה וותיקה יותר, מסתבר שהן רק שנתיים בלבד.
מחר היומהולדת של פיצית, בכורתי.
לכבוד היום הגדול היא חטפה וירוס רציני של הקאות וחולשה. את הימים האחרונים אנחנו מבלים בבכי תמרורים מתמשך, ללא סיבה, ללא יכולת הרגעה. היא עצובה, היא חלשה, יש לה כח של זבוב סחוט.
גם כשכבר רוצה לרדת מהידיים שלי, היא הולכת מס` פסיעות ומתיישבת על הרצפה, חולמת דקה-שתיים ונרדמת בתנוחה זו של ישיבה על הרצפה.
 
קשה לי לראות אותה בצורה כזו, קשה לי עוד יותר שאני לא יכולה להקל עליה ולו במעט.
אקמול, נורופן, לא משפיעים בגרוש.  אף אחד לא סיפר להם שהם אמורים לעזור...
 
והכי קשה לי, שמדי פעם אני שוכחת מי המסכנה האמיתית פה, וחושבת שזו אני... אני חוטפת עצבים מהבכי התמידי, מהניגובים האין סופיים של הקאות... איזה מן אמא אני?
 
מעניין למה אני מדסקסת על הקאות, כשיש דבר רציני בהרבה לדבר עליו, כנראה אני מנסה להמלט ממנו...
 
מחר-פיצית-מתחילה-גן!
 
זהו, הוצאתי את זה.
(בתקוה שהיא תרגיש יותר טוב עד מחר,) אני אלך איתה לכשעה-שעתיים לגן, הודעתי לגננת בטלפון שאני אשאר איתה כדי שתסתגל לגן בקלות, היא כנראה חטפה חררה, כי ענתה לי, תישארי מעט ואח"כ תלכי לטיפונת זמן, לטובתה.
בטח לטובתה... ומה איתי? איך ארגיע את מצפוני שזרקתי אותה ל"גוב האריות" של 17 ילדים+גננת לא מוכרת, אם לא אשאר איתה?
 
אני לא שלימה עם עצמי שאני שולחת אותה לגן.
אני שולחת אותה כי אני צריכה חופש, קצת זמן שפוי לעצמי.
אני לא עושה זאת לרגע אחד בשביל טובתה...  הבעיה היא, שלא ידעתי שיש אופציה טובה יותר,  רשמתי אותה לגן הכי מבוקש באזור, כבר בתקופת פסח שנה שעברה, הרישום כבר היה סגור, הגננת רשמה אותי בהמתנה, ולאחר כשבועיים התקשרה שהתפנה מקום.  קפצתי על המציאה, רשמתי אותה, ושמחתי.
רק אחרי מספר חודשים, נודע לי, שיש כזה דבר "גנון" לגיל הזה. כלומר, 7 ילדים אצל מטפלת בבית, במחיר של גן.
עדיף לכל הדעות, גם להוציא אותה כל יום 4 שעות מהבית, גם למסגרת של בית אחר(נשמע ידידותי יותר) וגם לכמות ילדים קטנה יותר.
הבעיה שכבר רשמתי אותה לגן. <לא רציתי לבטל, שהגננת תפסיד מקום שהיה יכול להיות ממולא על ידי ילד אחר.>
התקשרתי לגננת, סיפרתי לה שפיצית עדיין לא בשלה לגן, פוחדת מחברת ילדים, עדינה, סגורה, אני מעדיפה להשאיר אותה עוד קצת בבית , וכשתלך לגן , אשלח לגן שלה.  שאלתי אותה מה עם הרישום, היא ענתה שהוא נסגר כבר מזמן.
ביקשתי ממנה שאני אפרסם שהיתפנה מקום בגן שלה, אבל היא לא הסכימה, הם לא מפרסמים, עקרונית.
סיכמתי איתה שאם יהיה ילד אחר, אבטל את הרישום, ואם לא , אשלח את פיצית.
לא הגיע ילד אחר :-(  זה קרה בתקופה שרובם היו מסודרים כבר בגנים.
 
יומיים לפני תחילת שנת הלימודים, כשכבר עיכלתי בקיבתי את הרעיון שהמקום לא נתפס על ידי אחר, התקשרתי אל הגננת לשמוע מה קורה...  היא אמרה שהם החליטו שלא נורא, יהיה פחות ילד אחד.
הרגשתי שאהיה לא הוגנת אם אבטל את הרישום.
אמרתי לה, שאני אשלח את פיצית!
אתם קולטים איזה משוגעת אני??? היא כבר הסכימה שאבטל גם אם אין ילד אחר במקום.  אבל חשבתי עליה ולא על הבת שלי!!!
יותר נכון, חשבתי עלי ועל המצפון שלי, ידעתי שזה לא חלק לבטל רישום לגרום לה להפסד כספי, העדפתי להיות "הוגנת" ולשלוח את הבת שלי למסגרת שטובה לה פחות...
מזל שהעזתי להציע שאשלח אותה רק אחרי החגים.  כדי לא לשגע אותה במשך חודש, יום אחד בגן - יומיים בבית.
היא כמובן הסכימה... נו, בטח, אחרי שחשבה שהיא מפסידה ילד, נודע לה שהיא מפסידה רק חודש...
 
והנה הם הגיעו אחרי החגים... אין מנוס... מחר הולכים לגן.
יש לי מן גוש כבד על הלב.   אני יודעת באלף אחוז שלפיצית היה טוב יותר במסגרת של 7 ילדים ולא של 18. אבל אין ברירה.
 
אני דוחקת את המחשבה, מכבה את הרגשות. משכנעת את עצמי שהיא תהנה בגן.
ו... מתפללת שהיא תרגיש טוב עד מחר, כדי שיתחיל כבר החופש הגדול שלי...
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת