00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

לילה לבן

שניה לפני שהעיניים נעצמות אני ממריאה. זה הרגע של הסחרחורת, כל לילה היא מביאה אותי למקום אחר.
הלילה היא בלתי נסבלת. אם אני אעצום עיניים אני אפול מהמיטה.
אז אני פוקחת בכוח את העיניים, מנסה להפריד את המיטה מהקירות, רואה את הסחרחורת כמו הילה של אור.
גל של בחילה מציף אותי, אני חייבת לקום.
השעה 2 בלילה, אני קמה. רק מנורת הויטרא`ז` דולקת במטבח. קר לי. מרגישה חשופה כמו חילזון בלי קונכיה. האיזון העדין של המעבר למימד אחר הופר.
אני כותבת במחברת, המחשב עובר פירמוטים. בבוקר לא אבין מילה.
 
חיפשתי מילים לקחת אותי, ויצאה לי לוטה של יונה וולך, לוטה שמסתרקת במפתח שוודי, לוטה שלקחה כדורים ועכשיו היא מבינה רק מילים.
אני מדמיינת אותה כמו הבובות של הנס בלמר,
קשורה, או כמו האישה/גמל שלמה של פיקאסו על חוף הים. גוף שהופשט מאנושיותו.
מה קרה ללוטה? למה היא ככה?
עוד גל של בחילה מציף אותי. החדר מסתובב לאט מאד. באור זה לא כלכך נורא.
אני עוצמת עיניים, רואה את המילים של יונה וולך צפות באויר, אדומות ויפות, אני ממששת אותן כמו כתב ברייל.
 
נזכרת במשפט שכתב אבות ישורון, משהו כמו "משורר הוא איש שיש לו מסמר בנעל". כנראה הוא התכוון לכאב שאנחנו נושאים איתנו כל הזמן וחייבים לומר אותו.
אבל אני חושבת שלכולנו יש מסמר בנעל. תמיד.
 
העבודה - Hans Bellmer

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת