00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

מסיפורי הפעם הראשונה

  

יש לי הרבה סיפורי פעם ראשונה הקשורים בו.

ספור תינוי האהבים הראשון שלנו... סיפור נורא יפה, יש בו איזה יחוד שאחר כך הלך איתנו בכל הדרך.

אולי פעם אספר אותו.

 

אתרכז בסיפורי הפעם ראשונה שקשורים בניתוח הראשון שלו - מרץ 2002

זו פעם ראשונה המתחלקת לשניים.

 

בניתוח הסרטן הראשון שלו אירע סיבוך שבעקבותיו הוא שכב מחוסר הכרה מעל חודש.

לכשהחל להתאושש בשלהי אפריל - תחילת מאי, יכולתי סופסופ לבקרו (ביקרתי אותו פעם אחת כשהיה מחוסר הכרה בטיפול נמרץ).

ביקור ראשון – תשע בערב, קבענו להפגש בקומה שמתחת לקומה בה היה מאושפז. חיכיתי בפרוזדור, מרחוק ראיתי אותו הולך לאיטו, כשעליו משתרכים צינורות. קטטר בידו האחת, עמוד האינפוזיה בידו האחרת. חיכיתי בלב הומה, הוא היה כל כך רזה. רזה 15 קילו בתקופה ששכב חסר הכרה. מראה אנורקטי מפחיד. לא יכולנו לגעת אחד בשני, היינו במקום ציבורי, ולו היו אז עדין חששות שמישהו מוכר יראה אותנו... ישבתי מולו, קרוב, הברך שלי נגעה בשלו... כמו זרם חשמל עבר ביננו. נגעתי בו נגיעות קטנות בהחבא, שאף אחד לא ירגיש. הוא הראה לי את הסטומה בפעם הראשונה, את הצלקת הענקית והמכוערת שחצתה את ביטנו (הוא ישב בגבו לעוברים ושבים – המעטים שהיו שם) דיברנו בלי הפסק, היה קשה לא לגעת אחד בשני... כל כך קשה.

אחרי כשעה הוא התעייף, רצה לשוב למיטתו. התחלנו ללכת לכיוון המעליות, בדרך ראינו פינה מבודדת. התגנבנו אליה ונתלינו אחד בשניה כמו ניצולים מספינה טבועה. היו אלה רגעי תשוקה שלא ידעו שובע. נגיעות ונשיקות, משהו מטורף לחלוטין, שלא חשתי מעודי לפני כן, ולא חשתי שוב אחרי... תחושת חיוּת מאוד לא מובנת מאליה. הוא היה חלש כל כך והתנדנד כולו, לרגע חששתי שהוא יפול. הוא רצה לגעת לי בחזה, ושם בפינה נידחת בפרוזדור של אסף הרופא, הרמתי את החולצה, הורדתי את החזיה וידים רועדות, תרתי משמע, אחזו בשדי.

לאחר שתאוששנו ונרגענו, עליתי איתו במעלית לקומה שבה שכב, השגחתי שיגיע למחלקה בשלום וירדתי למטה לדרך אל המכונית שלקחה אותי בנסיעה מאוד איטית הביתה.

יש דברים שנראים כל כך טרוויאליים בקשר שבין גבר לאישה, אצלינו כמעט שום דבר לא היה טרוויאלי.

 

כמעט שלושה חודשים אחרי הניתוח. ביקור ראשון שלו שוב אצלי בבית. אני נרגשת כמו ילדה קטנה... גם הוא.

הוא מעלה בשיחה את ההצעה שניפרד ואני אמצא לי מישהו אחר, בריא ופנוי... רעיון שדחיתי על הסף! ביקשתי אותו לבוא איתי לחדר השינה... הוא כל כך רצה אבל היסס. לא קל לאדם לקבל את עצמו אחרי ניתוח סטומה, ובוודאי לא להחשף לפני אישה שהיא האהובה שלך עם גוף כל כך מצולק.

הוא ניגש למקלחת, שב עם מגבת בידו. התיישב בקצה המיטה, החל להתפשט לאיטו, אני כבר שכבתי בצד שלי מוכנה ומזומנה... הוא נשכב לידי, כשהמגבת מכסה את אזור הבטן שלו. היה לו קשה. הוא שכב די מאובן, חושש לזוז. התחלתי ללטף אותו, לנשק אותו, לאט לאט... על פני כל הגוף שלו, הזזתי קצת את המגבת ונשקתי לו על הצלקת הענקית. לאט לאט הוא נרגע... המתח השתחרר ממנו והוא החל לשתף פעולה. היו אלה רגעים מאוד מיוחדים. לא ראיתי צלקת, לא ראיתי את הסטומה, ראיתי רק אותו שוכב לידי, חי, נושם, חם... לא היה אושר גדול מזה בחיי. חודשיים לפני כן, לא הייתי בטוחה שהוא יחיה והנה הוא כאן - חי ובועט. זכיתי לעוד חמש שנים שלימות איתו.

 

ויש גם את סיפור המקלחת המשותפת הראשונה אחרי...

 

 

מִתּוֹךְ מָסָךְ הַמַיִם,

בֵּינוֹת לַטִיפוֹת הַזוֹרְמוֹת עַל פָנָי

רָאִיתִי אוֹתְךָ.

 

קָלוּף מֵחִסְפּוּס הַפַּחַד,

שָׁלוּף מִמַּחְסוֹמֵי הַרְתִּיעָה.

שְׁכָבוֹת וְחוֹמוֹת נָפְלוּ,

נִשְׁטְפוּ

עִם  מַיִם זוֹרְמִים.

 

נָקִי,

זַךְ

צַח

עָמַדְתָּ מוּלִי.

בָּקַעְתָּ מִתְּהוֹמוֹת

לִהְיוֹת אַתָּה.

 

עָמַדְתִּי נִפְעֶמֶת,

דְּמָעוֹת נִמְהֲלוּ בְּטִּפּוֹת מַיִם-

זוֹרְמוֹת עָלַי

בְּהוֹדָיָה.

 

 

תודה מיוחדת לשולה שבחרה בי!

 

*

ציור מאיר סלומון

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת