00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מיצמוץ רגעי

"צלופחי הזהב"אוטה פאוול, הוצאת זמורה ביתן.

קובץ סיפורים אוטוביוגרפי.
 
אוטה פאוול היה הבן הצעיר למשפחה של אב יהודי מלא תחבולות עיסקיות וחובב דיג ושל אם נוצריה. במשפחה היו שני אחים מבוגרים ממנו. רוב זכרונות הילדות של אוטה פאוול, שאז משפחתו עדין נקראה פופר, קשורים בצורה זו או אחרת לדיג.
כיצד למד לדוג.
מה אביו היה מוכן לעשות כדי לדוג.
כיצד אמו טיפלה בשלל הדיג.
סיפורים קצרים, משעשעים, המספרים על עולם שלכאורה אינו קיים עוד, אך ממשיך להתקיים בפועל. מלחמת העולם השניה על מוראותיה, ומוראותיה בהחלט פגעו במשפחת פופר למרות שאוטה עצמו לא נשלח למחנות, מהווה בעיקר הפסקה בפעילות הדיג המשפחתית הענפה. קצת קשה למשפחה להמשיך לדוג כאשר שני הבנים הגדולים ואבי המשפחה נמצאים במחנות כפיה שונים. למרות זאת, הדיג ממשיך להיות חשוב. לא כתחביב הפעם, אלא כדרך להשיג מזון וכדרך לשמור על כבוד האדם מול הכובש הגרמני.
 
ואז, בדרך נס, מסתיימת המלחמה, אבי המשפחה והאחים חוזרים, והבעיה היחידה היא אובדן העבודה הקודמת של האב. מוראות המלחמה לא מוזכרות (מעבר לחזרה על עובדת שרפתה של סבתא פופר, כעובדה יבשה), אלא אם הערה בסוף אחד הסיפורים על כך שאוטה יצא מדעתו ובילה חמש שנים במוסד לחולי נפש מצביעה על כך שלא להזכיר מוראות לא דומה באמת לכך שלא קרו.
 
סיפוריו של אוטה פאוול מתרכזים בקטנים שבארועי החיים, ודרכם המינורית, מתארים בפועל את החיים עצמם על כל מורכבותם. בעצם, זו אחת הסיבות שאני אוהבת ספרות צ`כית. נראה שזה אחד המאפיינים שלה - לתאר אירועים קטנטנים בחיים, ולת  לקורא להבין לבד את החיים, ומדוע, למרות העגמימות השורה על חלק גדול כלכך מהם, הם עדין חיים יפים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל een ogenblik אלא אם צויין אחרת