00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

שמעתי את בנות-הים שרות


"כדי להישמר מן הסירנות, אטם אודיסאוס את אוזניו בשעווה וציווה שירתקוהו לתורן. דבר דומה יכלו כמובן לעשות כל הנוסעים מאז ומעולם, מלבד אלה שהסירנות פיתו עוד מרחוק, אך ידוע היה בעולם כולו, שהדבר לא יועיל בשום פנים ואופן. זמרת הסירנות הבקיעה הכל, ותשוקת המתפתים הייתה מנפצת לא רק שלשלאות ותורן. אך אודיסאוס לא נתן דעתו על הדבר, אם כי ייתכן ששמע על כך. הוא סמך בכל ליבו על חופן השעווה ועל צרור השלשלאות, ומתוך שמחה תמימה על תחבולה זו שלו יצא לקראת הסירנות.

אך הסירנות יש להן נשק נורא אף יותר מן הזימרה, והוא השתיקה. אמנם לא קרה שמישהו ניצל מזימרתן, אך משתיקתן ודאי שאיש לא ניצל.

התחושה שניצחת אותן בכוחך-אתה, ההתנשאות הסוחפת-כל הנובעת ממנה - אין דבר ארצי שיעמוד בפניהן.

ואכן, כשבא אודיסאוס, לא זימרו הזמרות האדירות, אם משום שסברו כי יריב זה לא תשיגנו אלא השתיקה, ואם מפני שהבעת האושר כל-פני אודיסאוס, שלא היה מהרהר אלא בשעווה ובשלשלאות, השכיחה מליבן כל זמר.

אך אודיסאוס, נאמר זאת כך, לא שמע את שתיקתן. סבור היה שהן מזמרות ורק הוא מוגן מלשמוע. ביעף ראה את נטיית צוארן, את הנשימה העמוקה, את העיניים הדומעות, את הפה הפעור-לחצאין, אך סבור היה שכל זה שייך לזמרתן שאינו שומע. אלא שעד-מהרה החליק הכל מעיניו המופנות למרחקים, הסירנות פשוט נעלמו מפני החלטתו הנחושה, ודווקא ברגע שהיה סמוך אליהן ביותר, כבר לא ידע כלל שהן קיימות.

ואילו הן, יפות מתמיד, נפנו והתמתחו, הניחו לשערן הצונן שיהיה סתור ברוח, והצמידו את ציפורניהן לסלעים. שוב לא ביקשו לפתות, אלא רק לתפוס ככל האפשר בזוהר הנשקף משתי עיניו הגדולות של אודיסאוס.

אילו הייתה להן לסירנות תודעה, היו מושמדות אותו רגע. תחת זאן נשארו, ורק אודיסאוס נמלט מידן.

המסורת, אגב, מוסיפה עוד נדבך לדברים האלה. אודיסאוס, אומרים, היה ערמומי כל-כך, שועל שכזה, שאפילו אלת הגורל לא יכלה לחדור לתוכו.

אולי - אף שדבר זה שוב אין בינת-אנוש משגת אותו - הבחין באמת שהסירנות שותקות, ואת מעשה-ההונאה שתואר כאן רק החזיק לעומתן ולעומת האלים כמין מגן".

 

 

 מתוך: מחברות האוקטבו - פרנץ קפקא, הוצאת עם-עובד.

 

 
Mermaid - Edward Burne-Jones

 

 הסירנות,, או בנות-הים, הן דמויות ידועות ואהובות מן המיתולוגיה היוונית. גירסאות שונות של סיפורי סירנות התפשטו בכל מדינות המערב, בשינויים קלים. יש אפילו אגדות סיניות על סירנות שנמצאות בים סין. הדמות הרומנטית של היצורים המימיים היפיפיים הללו, חצי-אישה חצי-דג, שימשה השראה למשוררים, סופרים וציירים רבים, מהנס כריסטיאן אנדרסן , דרך ט.ס אליוט "שירת האהבה של אלפרד פרוקרוק", "לורליי" של היינריך היינה ועד ציירי סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

הן כיכבו בציור הפרה-רפאליטי,  שחיבבו דמויות של נשים מיתולוגיות פתיניות, זכו לכמה גירסאות אצל ג`ון ווטרהאוז ואדוארד ברן-ג`ונס ובהמשך אצל מונק ואפילו מגריט ופול דלוו.
 
 
Magritte - Collective Invention, 1933
 
מגריט לקח את הסירנה למקום של הומור בניגוד לאמנים אחרים, שהתייחסו אל הסירנה  על פי המיתוס הרומנטי והמצטייר כה יפה, של היפיפיה הרצחנית המובילה גברים אל מותם.

הסירנות הן מצד אחד בעלי כוחות פיתוי עצומים עקב יופיין הרבה וקולן המכשף, ומצד שני, נטולות  איבר מין נשי, חסרות   יכולת להגשים את תשוקותיהן.

כשסירנה מפתה בן-אנוש לרדת איתה למצולות הים היא עושה את זה מאהבה.

היא בסך-הכל מזמינה אותו לעולמה, לא מודעת למשמעות הקטלנית של הפעולה .

אצל הנס כריסטיאן אנדרסן בת הים המאוהבת בבן-אדם ומעוניינת להצטרף לעולמו צריכה לוותר על קולה היפה, כדי לעבור את המטמורפוזה הנכספת, לקבל רגליים ואיבר מין נשי  עליה לשלם באובדן קולה, כלומר, היא צריכה לוותר על  יכולת הביטוי שלה. כמה אלימות יש בוויתור הזה.

איזה סירוס עצמי טמון בהחלטה הזו, למען גבר שאפילו אינו מעוניין בה.

 

ולסיום, תקשיבו לזה.
(כדאי לתת לשיר לעלות פעם אחת ורק אז להקשיב לו)
רוברט וויט - Sea Song
והמילים:

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת