00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

שתלכי בדרים ישרות

נשמר ב14 בינואר 2007, 17:21 שתלכי בדרכים ישרות

פיצית כבר בת שנה וחודשיים- בחורה ענקית!

אני בהריון בחודש שביעי.

נכון להיום אני עם שפעת- אוף.

פיצית הולכת כבר כחודשיים, קנינו לה נעליים ראשונות לפני שבוע.

 

וזה גולת הכותרת בעצם...

 

מהרגע שהיא התחילה לדדות כמו ברווזה, התחילו השאלות "נו כבר? מתי אתם קונים לה נעליים?"

אבל לנו היה זמן, ידוע שלכף רגל יותר בריא בלי נעליים, במיוחד בהתחלה, אז מה בוער??

בשלב השני, סבתא של פיצית באה לבקר ונתנה מתנה- 200 ש"ח לקנית נעלים לפיצית...

אבל אנחנו... מתאפקים...

 

בסוף, התחיל לקרוץ לי ילדים אחרים שמדדים ברחוב, בקניון, זה היה נראה לי כמו חלום- אני יורדת איתה למטה, יושבת על הספסל והיא רצה אחרי יונים...   אחחח איזה תמונה מושלמת...

 

אז קנינו!

כבר בחנות היא התלהבה מהנעליים, כמעט מיד התחילה לפסוע לפה ולשם, כמו "בת" אמיתית.   מסתכלת על הנעליים איך הן זזות ומרוב שהראש שלה היה שקוע בנעליים,  נתקעה באנשים, קופסאות נעליים וכו`

פשוט לזלול אותה!!!  בקושי הצלחתי לשכנע אותה להוריד אותם כדי למדוד זוג נוסף :-)

המוכר בחנות ניסה לפתות אותה עם בלון, מפתחות, פלאפונים, טלפונים,   הכל קנה אותה בדיוק לדקה,  מיד אח"כ היא חזרה להתלהב מהנעליים...

 

כמובן, כשחזרנו הביתה, הלבשתי לה אותם שוב, ושוב היא רצה איתם הלוך חזור, מחייכת, מאושרת, בודקת, משויצה.  עד שנזכרתי לקחת את המסרטה לידיים, היא כבר שכחה שיש לה נעליים חדשות, כאילו הן חלק ממנה, חזרה לשחק בצעצועים הרגילים בשיא הטבעיות.

 

היום, שבוע אחרי המאורע הגדול, החלטתי שכבר אפשר ללכת איתה לגינה, הרי יש לה נעליים...  אז עשינו את זה! צעידת בכורה לגינה עם הילדה הבכורה.

 

מה אני אגיד לכם? איזה אושר!!  היא לא ידעה עם מה לשחק קודם...  עם החול שזורם בין האצבעות, או עם האבנים שהן נורא טעימות (היא טעמה הכל... החל מאבנים וחול וכלה בסוכריה על מקל טבולה בחול...) ופתאום יונים מפתות אותה לרוץ אחריהן, אבל עד שהיא מצליחה להתרומם מהחול הן כבר עפות... הנדנדות המתנדנדות הקסימו אותה! היא עמדה כרבע שעה רק כדי להסתכל איך ילדים מתנדנדים...  גם המגלשה מצאה חן בעיניה, היא נהנתה להתגלש כשאני מחכה לה למטה ועושה לה "מי בא אלי?"

 

בקיצור, האושר בהתגלמותו!

 

אני עצמי עם שפעת, ולכן היה לי קשה לתפעל אותה פיזית, כל פעם שהתאמצתי, התחלתי להתנשף, וכל פעם שהתנשפתי התחלתי להשתעל... וכמובן, כל שיעול יסורי תופת.

 

אבל לא הייתי צריכה כמעט לרוץ אחריה, עצם זה שיש מסביבה ילדים אחרים, ותזוזה מענינת, זה כבר מרתק אותה.

 

אם נצליח מחר לרדת שוב לגינה, אצטייד במסרטה, אולי אצליח לתעד את ההתלהבות שלה לפני שזה הופך להרגל.

 

שיהיה לכולכם יום מקסים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת